עד לפני לא הרבה שנים, כאשר חיפשתם "מכונית משפחתית" ידעתם שאתם מחפשים משהו שנראה כמו מאזדה 3 או טויוטה קורולה.
זאת הייתה מכונית במבנה סדאן, כלומר "שלוש קופסאות" (תא מנוע, גוף ותא מטען), עם מנוע בנזין אטמוספירי בנפח 1.6 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית, הגודל הפיזי שלה שייך אותה, במונחים אירופיים, לקטגוריה "קומפקטית" (להבדיל מ"מכונית משפחתית גדולה" כמו מאזדה 6) והעדיפות המוחלטת הייתה למכונית ממוצא יפני בגלל תדמית ברורה וחיובית של אמינות וסחירות.
מכוניות כאלה היוו פחות או יותר מחצית מכלל המכירות בשוק הרכב הישראלי – ולפעמים גם יותר – ובשני העשורים האחרונים נמכר נתח הארי שלהן לציי רכב וחברות ליסינג.
בסיכום שנת 2015 צנח חלקן של משפחתיות קומפקטיות קלאסיות לסדר גודל של 20% בלבד מכלל המכירות בשוק הרכב הישראלי, ואפשר להתווכח לגבי השיוך המדויק של שניים שלושה דגמים להגדרה הזאת.
על אף שעדיין מדובר בקטגוריה הגדולה ביותר בשוק, במיוחד אם מצרפים אליה את הקטגוריה האחות – משפחתית קומפקטית במבנה האצ'בק (כמו פולקסווגן גולף או יונדאי i30) – הצניחה במספרי המכירות ברורה ודרמטית והיא מונעת על-ידי שני כוחות מרכזיים: התייקרות שווי השימוש שמרחיקה לקוחות מקונספט "המכונית הצמודה", והנהירה אחרי כלי רכב אופנתיים דמויי ג'יפ – או פשוט 'קרוסאוברים'.
בואו לא נתבלבל: טויוטה קורולה עדיין סיימה את שנת 2015 כמכונית הנמכרת ביותר בישראל, ורק מפני שהיא צפויה אצלנו בקרוב לאחר מתיחת פנים לא היה הגיון לצרף אותה למבחן זה. אלא שקורולה קצת פחות מושפעת מ"החומר האפל" שיוצר תגובה פיזיקלית דרמטית בקטגוריה הזאת ונקרא בעברית "ההנחות לליסינג".
גם זאת לא תופעה חדשה: רבים מיבואני רכב משמרים מחירי מחירון גבוהים כדי להעניק מהם הנחות גדולות לחברות הליסינג, כך שלקוח פרטי שקונה מכונית במחיר מחירון "מסבסד" למעשה את אותם לקוחות מוסדיים.
אלא שהצטמקות הביקושים בליסינג הקלאסי גרמה לשתי תופעות בהחלט חדשות: מכירת "מכוניות אפס קילומטר" – כאלה שעברו "דרך" הליסינג ונמכרות כחדשות – ובריחה של לקוחות פרטיים אל הקטגוריות שפחות מושפעות מן "החומר האפל" – למשל קרוסאוברים.
במצב שבו כל הגבולות נפרצים הגיע הזמן שאנחנו, הצרכנים, נחשב מסלול מחדש ונבחן מחדש את ההגדרה הקלאסית ל"מכונית משפחתית".
לא מכבר בחנו את הגבולות הללו כאשר הצבנו זה מול זה את קיה ספורטאז', סיטרואן C4 'פיקאסו', ואת סקודה אוקטביה, והפעם אנחנו מותחים שוב את הגבולות עבור מי שלא מעוניין לעבור לקטגוריות אחרות ויחד עם זאת רוצה להשיג את יחס ה"עלות תועלת" האופטימלי לכסף שלו.
על קו הזינוק במבחן "המשפחתיות" שלנו ניצבת ראשית לכל יונדאי אלנטרה, הכניסה החדשה ביותר לפלח השוק ומחליפתה של i35, וזאת שמייצגת את "המשפחתית הקלאסית" שהוגדרה בתחילת הדברים.
מולה, עדיין בגבולות "העולם הישן", ניצבת אמת המידה שלנו לקטגוריה – המכונית שניצחה אצלנו את כל המבחנים ההשוואתיים שבתוך הקטגוריה – סקודה אוקטביה 1.2 ליטר טורבו-בנזין.
שתי המכוניות האלה הן "קלאסיות" גם במובן זה שמחירי המחירון שלהן תפורים לשוק הליסינג, כלומר יקרים בסדרי גודל של בין 10-20 אלף ש"ח מכפי שאמור היה להיות המחיר שלהן בעולם ללא ציי רכב.
לראיה, מחיר המחירון של אלנטרה מתחיל ב-131,700 ש"ח לגרסה הבסיסית אולם כמעט מיומה הראשון היא מוצעת כ"אפס קילומטר" – אחרי שעברה לפחות יד אחת שמרוויחה עליה משהו – וכרגע (סוף מאי 2016) עומד מחירה על כ-115,500 ש"ח או כ-16,000 פחות ממחיר המחירון.
גם סקודה אוקטביה, שמחיר המחירון של דגם 'סטייל' שלה (שבמבחן שלנו) הוזל לאחרונה מ-137,500 ל-135,000 ש"ח, מוצעת (בדגם הבסיסי, 'אמבישן') ב-"0 קילומטר" תמורת כ-122,500 ש"ח – כלומר כ-10,000 ש"ח פחות ממחיר המחירון.
פולקסווגן גולף נהנית בשנה האחרונה מן המיצוב החדש והמוזל של רוב דגמי פולקסווגן בישראל, וגרסת ה-1.4 ליטר של מנוע הטורבו-בנזין שלה מוצעת תמורת 130,000 ש"ח (ובתוספת 1,500 ש"ח לחישוקים והצמיגים המוגדלים שאיתם היא התייצבה אצלנו למבחן).
מכונית אחרת ששוברת מוסכמות היא פיאט טיפו החדשה אשר תוכננה על-ידי היצרנית שלה כדי להתמודד בעיקר במדינות מתפתחות ו/או על חלקו הפחות יקר של כל שוק רכב מפותח שבו היא תשווק.
מבחינת הממדים והפלטפורמה מדובר אמנם במכונית שאמורה להתמודד עם "חצי קטגוריה" מתחת למשפחתיות הקומפקטיות – בעיקר במכוניות כמו סקודה ראפיד ופיג'ו 301.
אלא שלאחר שכבר בחנו אותה במבחן בודד אין לנו ספק שהדגל שהיא מרימה – מחיר שמתעלם מן "החומר האפל" וההנחות לליסינג, כמו גם הפונקציונליות שלה – הופכים אותה למכונית שצריכה להימצא ברשימת האלטרנטיבות של משפחות ישראליות – ודאי כל עוד שמחירי המחירון של המתמודדות האחרות (כולל ראפיד ו-301) גבוהים בכ-10-20 אלף ש"ח ממחיריהם הריאליים, כאמור לעיל.
משפחתית וחיות אחרות
המשפחה התיאורטית שעבורה בחנו את ארבע המכוניות כאן מונה שני מבוגרים ממוצעי קומה ושניים או שלושה ילדים – קטנים עד מתבגרים, היא מחזיקה במכונית על חשבונה או כמכונית צמודה ממקום העבודה, הקילומטראז' השנתי שלה ממוצע והדרישות החשובות ביותר מבחינתה הן שימושיות, בטיחות ועלויות תחזוקה ובעלות נמוכות (סעיף אחרון זה לא משמעותי עבור מקבלי מכונית צמודה).
עם זאת, למכונית יש ערך תדמיתי ואמוציונלי לא מבוטל, ובסולם הערכים הידוע לנו פולקסווגן עדיין מקבלת כבוד יותר גדול מן השכנים והחברים מאשר השלוש האחרות.
אוקטביה היא לא רק הגדולה פיזית בחבורה שכאן אלא גם נראית גדולה ומכובדת למרות עיצוב מאד מיושב ורגוע, ואילו השיפור הגדול ביותר שבו חשנו לגבי אלנטרה – יחסית ל-i35 – הוא עיצוב מודרני, זורם והרבה יותר נעים מקודמו.
טיפו, לעומת כל אלה, היא המפתיעה ביותר בחבורה: על אף שהיא מבוססת, כאמור, על פלטפורמה קטנה יותר, ולמרות שהממדים שלה צנועים יחסית, המכונית מעוצבת עם רמזים מאד מענגים מעולמה של אלפא-רומיאו וגם כאלה שנלקחו מפיאט, והתוצאה היא מכונית שנראית די גדולה ובעיקר נעימה מאד לעין.
הגרסה שבמבחן היא המאובזרת יותר, 'לאונג', שעולה 108 אלף ש"ח וכבר כשהן ניצבות זו ליד זו, עוד לפני שבכלל מתניעים ברור שטיפו לא נראית כמו מכונית שעולה, או שווה, 27 אלף ש"ח פחות מאשר האוקטביה, אלא כמו מתחרה יותר צמודה אליה.
שימושיות
אחת מתוך מספר סיבות שאוקטביה היא המכונית המשפחתית הקומפקטית המנצחת שלנו עד היום היא שזאת המכונית השימושית ביותר למשפחה, עם תא נוסעים מרווח מאד ותא מטען ענק ונוח להטענה.
ברוב המכוניות, רוב הזמן, נוהג אדם אחד ולפעמים יושב לצידו נוסע, אבל אם מדובר ב"משפחתית" הרי שלנוחות הנוסעים במושב האחורי, וליכולת לשאת את המטען שלהם, ישנה משמעות מיוחדת.
אפשר להקדים את המאוחר ולקבוע שאף מתמודדת לא לוקחת מסקודה אוקטביה את תואר "השימושית ביותר" גם במבחן זה – אף אחת אפילו לא מתקרבת למה שמציע תא המטען שלה, למשל, ובכל זאת יש הפתעות.
ראשית, כאשר דוחסים שלושה מבוגרים למושבים האחוריים של כל ארבע המכוניות הללו הם מבקשים להישאר באוקטביה לא מפני שהיא הכי טובה אלא מפני שהיא הכי פחות גרועה: עדיין לא נבראה מכונית קומפקטית שבה "כיף" לשבת בשלישיית מבוגרים מאחור.
אלא שאוקטביה מציעה את מרחב הראש והכתפיים הטובים ביותר, והמושבים שלה, כמו אלה של פולקסווגן גולף, הם האיכותיים והנוחים ביותר.
בקצה האחר נמצאת טיפו, זאת לא הפתעה גדולה כאמור, היא בכל זאת הצרה יותר מבין הארבע, מרחב הראש שלה מוגבל למרות העיצוב החכם של הגג, עם מה שנראה כמו שתי בועות או ניפוחי פח להגדלת המרחב כלפי מעלה, ועיקולים בצידי המושבים מציקים בגב של היושבים בצדדים.
ובכל זאת, מעצבי הפנים של טיפו עשו עבודה חכמה עם משענות ידיים שמפוסלות אל תוך הדלתות וכך מוסיפות למרחב, ובזכות העובדה שהמושב האחורי מוגבה, יחסית לאחרות – נדרש קיפול רגליים מינימלי וזה מסייע לנוחות הישיבה.
טיפו היא היחידה מבין השלוש (ברמות הגימור הבינוניות-גבוהות) שלא מציעה פתחי מיזוג אוויר מאחור, וזהו חסרון.
אלנטרה וגולף מציעות מושבים אחוריים די שקולים מכיוון שבאלנטרה – שהיא המכונית עם אורך בסיס הגלגלים המוביל במבחן זה – יש אמנם יותר מרחב, אבל מושביה של גולף איכותיים יותר, והמושב האמצעי של גולף הוא הכי נוח עבור נוסע אמצעי מבין כל הארבע.
במילים פשוטות, מי שמתכוון להעמיס שלושה נוסעים מאחור לפרקי זמן ממושכים יחסית צריך להעדיף את אוקטביה או את גולף, ואם יש גם מטען בתמונה הרי שאוקטביה עדיפה, כמובן.
לאלנטרה יש תא מטען בגודל סביר מאד, וגם זה של טיפו מכיל נפח מכובד מאד אלא שהוא מעט יותר צר וההטענה בו פחות נוחה. מבחינה זאת יש כמובן יתרון למבנה ההאצ'בק של גולף – למרות נפח מטען אבסולוטי קטן יותר באופן משמעותי (380 ליטרים בגולף, 568 באוקטביה).
סעיף שמשיק לשימושיות, וחשוב לא פחות עבור מי שמבלה שעות בתוך המכונית, הוא תחושת האיכות אשר נובעת מעיצוב הפנים, טיב החומרים, רמת האבזור ושיכוך כל סוגי הרעשים, וכאן בולטת גולף לטובה, ואוקטביה מאד קרובה אליה.
פיאט מפתיעה לטובה עם פלסטיקה לא רעה בכלל, גם מבחינת העיצוב וגם מבחינת החומרים עצמם, אבל היא נמצאת בליגה נמוכה יותר ראשית לכל בגלל שימוש בהרבה יותר מידי סוגים שונים של חומרים, וגם מכיוון ש"אין ארוחות חינם" ופער ה-22 אלף ש"ח בינה לבין הגולף צריך להתגלות כך או אחרת.
אלנטרה החדשה נראית הרבה יותר טוב מ-i35 מבחינת העיצוב הפנימי שלה, וגם בזכות שימוש בחומרים טובים יותר, אבל היא הרבה יותר קרובה לטיפו מאשר לשתיים האחרות: בינה לבין טיפו אין פערים מספיק גדולים בתחושת האיכות – בטח לא כאלה שמצדיקים הפרש גדול במחיר.
בטיחות
הדיעות חלוקות בנוגע לחשיבות של בטיחות בשיקולי הקניה של לקוחות בשוק הרכב, ולמרבה הצער הוכח שוב ושוב שלקוחות לא באמת מוכנים לשלם פרמיה עבור רמת בטיחות גבוהה יותר.
היות שמדובר במכוניות משפחתיות, ומכיוון שלדעתנו צריך לשים דגש על סעיף זה, האמירה הראשונה שצריכה להיאמר היא שמאד עצוב שאף אחת מן המכוניות לא מצוידת במערכות מתקדמות לסיוע לנהג, למשל בלימת חרום אוטונומית.
ברמת הבטיחות הפאסיבית מדורגות גולף ואוקטביה בראש – הן בנויות על הפלטפורמה המתקדמת ביותר כאן, וכך גם בכל הקשור לבטיחות האקטיבית: גולף מפני שהניהוג שלה הוא המדויק והסלחני ביותר, אוקטביה מפני שהיא יותר רגועה וגדולה.
באותם תנאי נהיגה יהיו אלנטרה וטיפו פחות קלות לשליטה במצבי חירום, ורמת ההגנה שלהן במקרה של תאונה תהיה פחות טובה.
ביצועים
אנחנו אוהבים לנהוג ואוהבים מכוניות שמתנהגות טוב, אבל המבחן הזה לא מיועד עבורנו אלא עבור המשפחה התיאורטית שנזכרה לעיל.
בכל זאת, כל נהג מעדיף מכונית שמגיבה מהר וחזק יותר לדרישת כף רגל ימין, וגולף מותירה את השלוש האחרות מאחוריה גם בתחושה הסובייקטיבית וגם במבחני התאוצה על האספלט.
ארבע המכוניות שבמבחן מדגימות נהדר את "שקר כח הסוס", מפני שמי שמודד כוחות סוס עלול להתרשם בטעות שאלנטרה תהיה המכונית החזקה ביותר (127 כ"ס) ושטיפו תהיה שקולה לאוקטביה בביצועיה.
בפועל, ולא במקרה, אוקטביה מביטה על האגזוז של גולף (בכל זאת, 1.4 מול 1.2 ליטר ומשקל כבד יותר, 20.4 קג"מ של מומנט בגולף לעומת 17.8 לאוקטביה) ומשאירה את אלנטרה באבק שלה (לאלנטרה יש רק 15.8 קג"מ של מומנט). טיפו – עם מנוע אטמוספירי די מיושן (שמחובר לתיבת הילוכים מודרנית) משתרכת מאחור למרות שנתוני התאוצה התיאורטיים שלה טובים מאלה של אלנטרה.
אותו סדר נשמר גם בכל הקשור לתצרוכת הדלק, ולכך ישנה משמעות גבוהה עבור מי שמכסה קילומטראז' רב: בנהיגה רגועה תשרוף גולף את כמות הדלק הנמוכה ביותר בחיים האמיתיים, אוקטביה תתאמץ מעט יותר ותשרוף יותר, וטיפו תזדקק להגיע אל המשאבה לעיתים קרובות מן השלוש האחרות.
"הפיל שבחדר" הוא תיבת ההילוכים הרובוטית בעלת המצמד הכפול שמחברת בין מנועי הגולף והאוקטביה לגלגלים. לתיבה הזאת יש תפקיד מפתח בביצועים העדיפים ובתצרוכת הדלק הטובה, וככל הנראה היא עברה כבר את רוב מחלות הילדות שלה. ובכל זאת מדובר עדיין בטכנולוגיה פחות אמינה מאשר התיבות הקונבנציונליות של יונדאי ופיאט – ולכך עלולה להיות משמעות בעלויות התחזוקה לאורך זמן, ובאטרקטיביות של המכוניות בשוק המשומשות.
התנהגות ונוחות
הזכרנו את התנהגות הכביש בהקשר הבטיחותי שלה, אבל אי אפשר שלא להדגיש שגולף מותירה את האחרות מאחור בכל הקשור ליכולות הדינמיות ול"הנאה מנהיגה" ככל שלסעיף זה יש משמעות.
גולף היא גם מכונית נוחה, עם מעט גלגול גוף יחסית לאחרות שיכוך מהמורות טוב, שיכוך רעשים מצוין, היגוי מדויק ותחושת איכות כללית שמצדיקה את מחיר המחירון שלה ביחס לאחרות.
גם אוקטביה היא מכונית נוחה מאד, פחות מהנה מבחינת התנהגות הכביש אבל מאד איכותית בתחושה שהיא משדרת לנהג ולנוסעיו, עם יכולת מרשימה של ספיגת מהמורות ורעשים.
אלנטרה התקדמה הרבה ביחס ל-i35 אבל הבעיה של היא שהיא לא מתחרה עם המכונית היוצאת אלא עם אוקטביה, ואת הפער אליה היא עדיין לא הצליחה לסגור.
השליטה בגלגול הגוף טובה מבעבר, שיכוך הרעשים טוב, מושב הנהג סביר פלוס וגלגל ההגה נעים למגע – אבל התחושה הפלסטיקית פחות נעימה, רמת ספיגת המהמורות פחות טובה, והדיוק הכללי לא עומד ברמה של אוקטביה, כך שזאת מכונית פחות נוחה שמציעה התנהגות כביש פחות טובה.
טיפו, בנהיגה חזקה, משדרת לנהג את התחושה הכי פחות בטוחה מבין הארבע, עם היגוי חד מאד ומדויק אבל תחושה של מכונית שמקפצצת על קצות האצבעות ועל מתלים קשיחים.
הקשיחות, במקרה זה, בולטת יחסית לאוקטביה ולא משרתת תחושה ספורטיבית, וכשמוסיפים לכך רעשים מוגזמים מן הצמיגים והדרך נפגמת תחושת איכות עד מאד.
בנוסף, מושב הנהג לא מספיק נוח, וכאשר מאמצים את המנוע – ואין לפעמים ברירה אלא לאמץ אותו – הוא משמיע קולות מחאה.
שורה תחתונה
פיאט טיפו היא ה"אנדרדוג" של המבחן הזה, אבל גם אחת המנצחות שלו. מבחינת "הברזלים" טיפו מפסידה בכל סעיף וסעיף מול השלוש האחרות – אבל באף שלב היא לא מעליבה את מי שנוהג או נוסע בה, היא נראית טוב מאד, מציעה מרחב פנימי ורמת אבזור מכובדים למדי, תא מטען גדול ורמת שימושיות גבוהה, ועל פניו אין שום סיבה שהיא לא תשרוד היטב לאורך זמן היות שהיא מבוססת על מכלולים מאד מוכרים.
הקביעה של נעם וינד שטוען שלמעשה מדובר במנצחת המבחן, היא ש'טיפו' היא "הקניה הטובה ביותר" ושאף יתרון של המתחרות לא מצדיק פערים של 22 אלף ש"ח לפחות (או אפילו 30 ויותר אם בוחרים בטיפו ברמת האבזור הבסיסית) ביחס אליה.
אופיר דואק ודרור ברלי בחרו באוקטביה, אשר מייצגת לדעתם את "החבילה הטובה ביותר" עבור משפחה עם שניים או שלושה ילדים.
מבחינתם זאת מכונית בטוחה ומספיק מהנה לנהיגה, ויתרונותיה הגדולים בסעיף השימושיות והבטיחות האקטיבית מציבים אותה – עדיין – בראש רשימת המשפחתיות הקומפקטיות בישראל.
הבחירה שלי היא פולקסווגן גולף, כשההסתייגות היחידה היא כאשר מדובר במשפחות שזקוקות מאד לנפח תא מטען גדול.
גולף אכן יקרה מטיפו ב-22 אלף ש"ח אבל הפער הזה מוצדק ביחס לאיכות ולביצועים העדיפים, ועבור מי שמכסה קילומטראז' רב חלקו גם יקוזז עם חסכון בדלק. גם אוקטביה היא בחירה ראויה, אבל תג המחיר של גולף מפתה יותר.
אף אחד מאיתנו לא רצה לחזור הביתה עם אלנטרה – למרות שלאף אחד מאיתנו אין ספק שזאת מכונית שתככב בטבלאות המכירות של 2016-2017.
אלנטרה היא מכונית טובה, היא נראית טוב, סביר שהיא תהיה האמינה והסחירה ביותר מבין הארבע, ותיבת ההילוכים שלה לא צפויה לשלוח אותנו למוסך או לגרום לחרדות מפני קריסה.
אלא שפיאט טיפו ממחישה היטב שאלנטרה לא מצדיקה הפרש כל כך משמעותי במחיר שלה, ודאי עבור מי שרוכש מכונית מכספו שלו, ואילו סקודה אוקטביה, שסוגרת עליה מן הצד השני, היא מכונית שהרבה יותר נעים להימצא בה מאשר באלנטרה – לכן זאת גם הבחירה העדיפה עבור מקבלי מכוניות צמודות מהעבודה.
צילומים: נעם וינד
דעה שניה: אופיר דואק
המבחן המרובע הזה הצליח לעורר לא פעם את השאלה "איפה הכסף?"
תחת שאלה גדולה זאת מתכנסות מספר תתי שאלות: עד כמה מחיר המחירון של מכוניות בישראל הוא פיקציה שנועדה לשרת את ציי הרכב?
האם יש הצדקה לתמחור הרשמי של המכוניות כאשר מתייחסים ליחס בין מחיר לאיכות?
ומעל הכל: מה המחיר שלקוח מוכן או צריך לשלם בחיי היום יום שלו תמורת חיסכון של עשרות אלפי שקלים?
המכונית שמציפה את השאלה הזאת היא פיאט טיפו: זאת אמנם 'מכונית תקציב' שמיועדת לשווקים מתפתחים, אבל היא מציעה את כל מה שלקוח משפחתי ישראלי אוהב.
כאשר מעמידים אותה מול אוקטביה וגולף רואים בדיוק ממה נובע פער של 25-30 אלף ש"ח, היות ששתי אלה הן אמות מידה מעולות לקטגוריה המשפחתית, כל אחת בדרכה: אוקטביה, עבור מי שמחפש מקסימום משפחתית, וגולף – עבור מי שאוהב יותר לנהוג. כאשר נכנסים לשתי אלה לאחר נהיגה בטיפו מבינים בדיוק "איפה הכסף".
אלנטרה מייצגת דבר אחר. ויזואלית היא נראית טוב יותר מטיפו, והיא גם עולה עליה באיכות בידוד הרעשים ותא הנוסעים. על הכביש, לעומת זאת, מצטמצם היתרון של הקוריאנית, בין השאר מפני שגם היא סובלת ממנוע ש"עושה את העבודה" בנסיעה רגועה אבל צורם ורועש כאשר דורשים ממנו ביצועים. הניהוג של אלנטרה לא עולה על זה של טיפו, ובמובנים מסוימים אף נופל ממנו.
כאשר הפער הוא בנקודות ספורות קשה לאלנטרה להצדיק את מחירה מול טיפו, לבטח ולבטח מול גולף ואוקטביה. ההצדקה היחידה שלה מול האיטלקיה יכולה הייתה להתקיים לו רק הייתה מוצעת באופן רשמי במחיר הריאלי שלה, כלומר באותו מחיר שבו היא מוצעת לציי רכב או ללקוחות פרטיים במסגרת "מבצעי 0 ק"מ".
יותר מכפי שטיפו הפתיעה לטובה אלנטרה אכזבה, במיוחד לנוכח מחיר המחירון שלה ולאור העובדה שהיא לא מציעה קפיצת דרך נחשונית לעומת קודמתה, i35. ואם מוסיפים למשוואה הזאת גם את אוקטביה ב"אפס קילומטר", כלומר ב-122,000 ש"ח – אזי לטיפו כבר יש בעיה ואלנטה נעלמת כליל.
אלנטרה, בכל מחיר, נופלת בהשוואה לגולף ולאוקטביה שנמצאות בליגה אחרת למרות שמחירן הרשמי זהה.
