טויוטה נחשבת אמנם לסמן ימני בכל הקשור לאמינות ואריכות ימים של המכוניות שלה, אבל דווקא היא מתכוונת לצאת בקרוב לפיילוט מהפכני שנועד "לבנות מחדש" מכוניות מתוצרתה כך שיתפקדו כמכוניות חדשות למשך לפחות שלושה מחזורי חיים.
לרעיון, שנשמע כמו הדבר האידאלי מבחינת קיימות ושמירה על הסביבה ועל משאבי טבע, יכולה להיות משמעות מהפכנית בכל הקשור ליחסים בין יצרניות הרכב לבין הלקוחות שלה, ומעבר ממודל של מכירה ושירות למודל של "מכונית כשירות". בפועל, טויוטה תחזיר לחזקתה מכוניות שנמכרו (או הושכרו) לציי רכב (ואולי גם ללקוחות פרטיים) ושימשו אותם במשך שנתיים או שלוש. את המכוניות המשומשות היא תשפץ באופן יסודי במפעל שיוכשר לכך באופן מיוחד, ואז תציע אותן שוב להחכרה או מכירה כ"משומשת משופצת", וכך גם לאחר מחזור השימוש השני.
הקונספט החדש, שאמור להיבחן במסגרת חטיבת הניידות החדשה של טויוטה -'קינטו' (Kinto), נחשף לראשונה בריאיון שהעניק אגוסטין מרטין, נשיא ומנכ"ל טויוטה בריטניה למגזין הרכב הבריטי החשוב 'אוטוקאר'. לדברי מרטין – "טויוטה צריכה למתוח את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על החיים, גם לגבי המכוניות וגם בהקשר של הלקוחות".
לדבריו, אנשי טויוטה בדקו ומצאו שמכוניות טיפוסיות מתוצרתם משמשות בממוצע "במשך שלושה מחזורים של שנתיים עד שלוש שנים" – וכמו אצלנו בישראל, גם בבריטניה מתחילות רבות מהן את חייהן בחברות הליסינג. בשונה מישראל, טויוטה מייצרת מכוניות באירופה (בצרפת ובבריטניה) ולכן יכולה לאסוף אותן לאחר תום תקופת הליסינג ולהחזיר אותן אל מפעלי הייצור. הכוונה היא שבמסגרת תהליך כזה יבוצע פירוק מסוים של חלק מרכיבי המכונית וחידוש של חלקים שדורשים "ריענון" או החלפה.
בריאיון לא נמסרו פרטים מהותיים אודות תהליך ה"ייצור מחדש" של המכוניות, אבל מאליו ברורים שני דברים: ראשית – תהליך ממוסד כזה יהיה הרבה יותר יסודי ורציני מאשר תהליכי ה"דיטיילינג" הקוסמטיים שמבוצעים על-ידי חברות ליסינג וטרייד-אין במהלך המכירה של רכב משומש. שנית – העלויות של תהליך כזה בטלות בשישים ביחס לעלויות של חברות חיצוניות שיבקשו לבצע מבצע בסדר גודל דומה. זאת גם מכיוון שהיצרנית שבנתה את הרכב מכירה אותו ואת תהליכי ההרכבה שלו טוב יותר מכל אחד אחר, וגם מכיוון שעלויות החלקים והעבודה שלה נמוכות באופן משמעותי מאלה של כל גוף חיצוני. מותר להניח שבמסגרת שיפוץ כזה יוחלפו בוודאות כל חלקי הבלאי (רפידות, נוזלים, מסננים, צמיגים, מצברים), יבוצעו כל תיקוני האחריות (קריאות לתיקון ועלוני שירות), וישודרגו מערכות אלקטרוניות שונות בהתאם לאפשרויות הטכניות לבצע שדרוגים כאלה.
לא מיותר להזכיר שלא מעט יצרניות רכב מפעילות תוכניות "משומשת באחריות יצרן" שבמסגרתן הן מבצעות סדרת בדיקות מקיפה במכוניות שחוזרות מתקופת חכירה, או בכאלה שנרכשות מלקוחות במסגרת טרייד-אין. בתוכניות כאלה מוכנסת המכונית למוסך מורשה של היצרנית ומבוצעות בהן סדרת בדיקות יסודית שכוללת גם היא החלפה של חלקי בלאי. אלא שהרעיון שאיתו טויוטה יוצאת כעת לדרך הוא "הפחת חיים חדשים" במכוניות שלה באופן שיאריך את משך השימוש בהן לכל הפחות ל-10 שנים כמכוניות חדשות או כמעט חדשות, ומדובר בתהליך הרבה יותר ממוסד ותעשייתי, שיבוצע במפעל הרכבה ולא במוסך שירות. אגב, באופן מעשי לא אמורה להיות הגבלה למספר הפעמים ששיפוץ לאחר שמכוניות כאלה יסיימו את מחזור השימוש השלישי וישובו ליצרנית הן ייגרטו וימוחזרו כדי למקסם את השימוש בחומרים ולהפחית את הנזקים הסביבתיים.
שידורי המהפכה
הערך הסביבתי של טיפול ממוסד במכוניות על-ידי יצרניות רכב כמעט ברור מאליו: כך נחסכים משאבי טבע רבים, נעשה שימוש יעיל במשאבי ייצור והרכבה ייעודיים ובכח אדם מיומן, נחסכות לוגיסטיקות של תיקוני רכב ושל הובלות רכב מקולקל לתיקונים, המכוניות שנעות על הכבישים בטוחות יותר לשימוש היות שהן משוקמות ומתוקנות לפי הסטנדרטים המחמירים ביותר, ומן הנוף יכולים להיעלם בתי הקברות למכוניות שמשמשים את תעשיית החלקים המשומשים.
אבל לא מן הנמנע שרעיון כזה הוא רק קצה הקרחון של מהפך הרבה יותר דרמטי, או שהוא יוביל למהפך כזה בעתיד. עד היום ראתה את עצמה תעשיית הרכב כתעשייה שמייצרת מוצרים ומוכרת אותם, ולאחר מכן נהנית לאורך תקופה מסוימת ממכירת חלפים ושירות. מצד שני – העלות של מערכי המכירה והשירות היא הגבוהה ביותר בשרשרת הערך של רכב, כלומר שמתוך כל ה"עוגה" של סכום הכסף שלקוחות משלמים תמורת רכישת מכונית ותחזוקה שלה – יצרניות הרכב חותכות (ודאי בפרספקטיבה שלהן) חתיכה קטנה יחסית.
טסלה שינתה את דפוסי הרכישה של רכב בעולם כאשר עברה למודל של מכירה ישירה ללקוחות באמצעות האינטרנט, ומחיקת רוב מערך המכירות, ומאד סביר שכל יצרניות הרכב בעולם יאמצו את המודל הזה במהלך העשור הקרוב. התוכנית של טויוטה יכולה להשלים את המהלך אם היא תהפוך במקביל גם לספקית שירות, כלומר לחברת השכרה וליסינג (או תשתמש בחברות חיצוניות כקבלניות משנה שלה לצורך הזה). המכוניות יישארו בבעלות היצרנית ויושכרו ללקוחות (או יירכשו על ידם יחד עם הסכם שירות) ובתום תקופת ההחכרה יחודשו ויוצעו להחכרה נוספת תמורת תעריף חודשי נמוך יותר.
מעבר למודל של "ניידות כשירות" יחזק, ראשית לכל, את הקשר עם לקוחות הקצה ובעיקר יחתוך את כל הגורמים שבין יצרנית הרכב לבין הלקוחות – וזה מהלך שיזעזע את כל האקו-סיסטם של תעשיית הרכב. כך, למשל, עשוי להיפגע ולהשתנות לחלוטין המודל העסקי של מערכי השירות בכלל ושל מוסכים פרטיים בפרט, שלא לדבר על כל העסקים שקשורים לחלקי רכב משומשים, פירוקיות ומגרשי גרוטאות.
בין אם טויוטה תבצע בפועל את התוכנית שלה בבריטניה ובין אם לא, ובין אם היא תרחיב אותה בעתיד למדינות נוספות ברחבי העולם וגם אם לא – הרעיון שנזרק כעת לחלל האוויר נמצא בחזקת הכלל, ואפשר להעריך שתוך זמן קצר יימצאו לא מעט יצרניות רכב אחרות שיאמצו אותו. ההימור שלנו הוא מצד אחד על יונדאי-קיה, ובמקביל גם על כמה וכמה יצרניות רכב סיניות.
