ישראל מעולם לא הייתה מעצמה של ספורט וגם בכל הנוגע למספר מכוניות הספורט העולות מידי שנה על כבישי ישראל אין לנו הרבה במה להתגאות. עם זאת, בשנים האחרונות סגמנט רכבי הספורט זוכה לעדנה דווקא בקרב חובבי האספנות ובמקביל לספורטיביות ישנות המשוקמות וזוכות לחיים חדשים אחרי התעללות שנמשכה כמה עשרות שנים על כבישי ישראל, לא מעט דגמים ספורטיביים מרשימים למדי שלא נראו מעולם במחוזותינו כחדשים, מקורבטים ומכוניות שרירים אמריקאיות דרך דגמי פורשה שונים ואפילו כמה פרארי ולמבורגיני וגם מכוניות ראלי נדירות ממש מגרופ B, מגיעים לכאן מדי שנה במספרים נאים כרכבי אספנות ועושים לנו טוב על הלב ונעים בעיניים.
יחד עם זאת, יש מי שטוענים שעם כל הכבוד לאותן מכוניות נאות אין להן שום קשר לעבר המוטורי של מדינת ישראל ואם לא מדובר במכונית בעלת ערך אספני ממשי (ומרבית רכבי האספנות שמגעים לישראל הם לא כאלה) מן הראוי שהאספנים המקומיים יתמקדו בדגמים שהיו חלק מהנוף המוטורי הארץ-ישראלי לפני עשרות שנים ולא במכוניות שהיו פופולריות בקרב יאפים מעבר לים.
עוד ב-TheCar:
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
בחזרה לשנות ה-80: מצאנו בשבילכם סובארו ופיאסטה במצב מושלם
אם אתם מתחברים לקביעה הזו אבל מחפשים משהו קצת יותר מעניין מלארק, חיפושית, קונטסה, אסקורט או סובארו ומעוניינים במשהו נדיר באמת עם חיבור סופר חזק לארץ הקודש, יתכן שהסברה 1962 המוצעת בימים אלה למכירה באחד מאתרי המכירה הגדולים בעולם לרכבי אספנות היא בדיוק מה שאתם מחפשים.
למי שאינו יודע, הסברה היא מכונית הספורט הראשונה והיחידה "מייד אין יזראל". היא יוצרה במדינה הצעירה בין השנים 1961-1967 כשמאחורי המיזם עמד יצחק שובינסקי, בעליה של חברת "אוטוקרס" שהביאה לנו את הסוסיתא.
הסברה ספורט הושקה ב-1961 במקביל להצגתה של הגרסה המשופרת של הסוסיתא קוביה. למרות הפיאסקו שחברת אוטוקרס חוותה בשווקים מעבר לים עם הקוביות הראשונות שיוצאו לארצות הברית והתפרקו בתוך אלפי קילומטרים, שובינסקי לא הפסיק לרגע לחלום בגדול ולמרות הכישלון של הקוביות באמריקה הוא האמין כי יוכל לזכות להצלחה בארץ הדוד סם עם מכונית ספורט נאה שתאתגר את הרודסטרים הבריטים שהיו מאוד פופולריים באותה תקופה.
שובינסקי רכש מסדנה בריטית את התוכניות למרכב נאה ויצר קשר עם חברת רליאנט עימה שיתף פעולה עוד מהימים בו בית המלאכה שרכש בחיפה הרכיב רכבי חלבנים תלת גלגליים ברישיון של החברה הבריטית. אלה התאימו בין מרכב הפיברגלס לשלדה ושידכו מנוע מתוצרת פורד שהפיק 72 כ"ס אשר מוקם מאחורי הסרן הקדמי בתצורת מנוע קדמי-מרכזי.
התוצאה המוגמרת הייתה מרשימה למדי ומעבר לעיצוב הנאה היא הציגה גם יכולות וביצועים לא רעים ביחס לרודסטרים מאותה תקופה.
הסברה הוצגה בשילוב לוגו של קקטוס בחזית ובטבור ההגה בשנת 1961 בתערוכת הרכב בניו יורק וזכתה לתגובות חמות.
עם זאת, כרגיל אצל שובינסקי, המרחק בין החזון למציאות היה גדול מאוד ולמרות שהוא טען בזמנו כי כבר בתערוכה נתקבלו מאות הזמנות, במציאות הן כנראה טבעו בדרך מניו יורק לחיפה, ובפועל בשנת 1961 נרכשו רק כמה עשרות סברות שבכלל יוצרו על ידי רליאנט בבריטניה בקבלנות משנה עבור אוטוקרס.
בשנים 1962-63 הייצור החל לעבור בהדרגה לחיפה ובגלל שנתוני המכירות לא הרקיעו שחקים, ב-67', במקביל לתקופת המיתון שקדמה למלחמת ששת הימים, הוחלט על הפסקת הייצור.
בסך הכל יוצרו 379 יחידות: 26 מהן נמכרו ללקוחות בישראל, 144 בארצות הברית ו-81, באופן מפתיע, בבלגיה. כיום ידוע על קצת יותר ממאה רכבים ששרדו ועדיין במצב נסיעה ונחשבים לפריט אספנים בעל ערך לא מבוטל לא רק בקרב חולי הגה ציונים בנשמה.
לפני כשנתיים דיווחנו לכם כאן על סברה מארצות הברית שדרשה שיפוץ טוטאלי, הוצעה למכירה ב-eBay ונמכרה לבסוף במחיר (מציאה לדעתנו) של 5000 דולר, אבל הפעם דגנו עבורכם ככל הנראה את הסברה המושלמת בעולם – מכונית שעשתה בכל 56 שנותיה פחות מ-1,000 קילומטרים, נשתמרה כל אותן שנים בתנאים אופטמליים ללא חשיפה לפגעי מזג האוויר ונראית למעשה יותר טוב ממכונית שירדה בזה הרגע מפס הייצור.
\
המכונית זכתה בכמה פרסים בתערוכות אספנות שונות והיא כוללת תוספות כמו גג קשיח מתפרק ובלמי דיסק.
המחיר, כצפוי לרכב נדיר ובמצב כזה, לא זול, והמוכר מבקש לא פחות מ-69 אלף דולרים לפני עלות הובלה ושילוח.
עם זאת, לדעתנו לפחות, בכל הנוגע למכס ומס הקניה אשר בדרך כלל יותר ממכפילים את מחירן של מכוניות האספנות שמיובאת לארץ, יש בהחלט מקום לבדיקה מעמיקה ולחוות דעת משפטית – שהרי בסופו של דבר מדובר ברכב מתוצרת ישראל ואם לא צריך לשלם מכס ומס קניה על המכונית הזו, מעבר לערך הפטריוטי שלה, לנו זו נשמעת כעסקה אטרקטיבית למדי.
