שורה תחתונה תחילה
יונדאי באיון הוא קרוסאובר קטן נוסף מבית יונדאי אשר עוצב ותוכנן עבור השוק האירופאי ולצורך זה מתברך בהתנהגות כביש מעניינת. מערכת ההנעה, בגרסת 'סופרים' היקרה שאותה בחנו כאן, היא למעשה 'היברידית קלה' שלא מציעה יתרון משמעותי בתצרוכת הדלק. ההתלבטות, לכן, היא מול הגרסה הבסיסית הפחות יקרה.
מי אתה יונדאי באיון?
היצע הדגמים של יונדאי הקוריאנית הוא בין העשירים ביותר בעולם, בין השאר מפני שזאת חברה שמוכרת ואף מייצרת מסביב לעולם. אלינו, לישראל, מגיעים מידי פעם במקביל דגמים שמיועדים לאזורים שונים, וכך נוצרת חפיפה בין דגמים שעולים זה על צמיגיו של האחר.
דוגמא עכשווית היא פלח השוק הבוער של קרוסאוברים קטנטנים, שם מוצעים אצלנו 'וניו', שממוקד בשוק האמריקני ו'קונה' הגדולה יותר שנמכרת מסביב לעולם, ואל הרווח הצר ביניהם השתרבב לאחרונה גם 'באיון' החדש, אשר עוצב והונדס עבור השוק האירופאי.
'וניו' הוא הגבוה בחבורה אך גם הקצר והצפוף מביניהם, ולעומת זאת 'באיון' נמוך ממנו וקרוב במידות האורך שלו ל'קונה'. בשוק האירופאי 'באיון' הוא הקרוסאובר הקטן ביותר של יונדאי והוא מחליף את הגרסה המוגבהת של מכונית הסופר-מיני i20 שנקראה iX20 ויוצרה בצ'כיה עד לשנת 2019.
שלושת הקרוסאוברים הקטנים האלה מבוססים על פלטפורמת K2 של יונדאי וקיה שעליה בנויים, בין השאר, הדורות החדשים של i20 מחד ו-i30 מאידך (כלומר מכוניות סופר-מיני וקומפקטיות), וגם קיה סלטוס, יונדאי אקסנט ועוד. העיצוב של 'באיון' עגלגל יותר מ'וניו' ומותאם לקהל היעד האירופאי, המעודן יותר בטעמיו, וגם מערכת ההנעה מתקדמת יותר ומותאמת למי שלוקחים קצת יותר ברצינות את התחממות כדור הארץ והצורך להפחית פליטת מזהמים.
המשמעות היא מנוע בנפח קטן יותר, ממדים חיצוניים יותר גדולים (ארוך בכ-14 סנטימטרים מ'וניו' ובסיס הגלגלים ארוך יותר ב-6 סנטימטרים), ומרחב פנימי נדיב יותר. למרות יתרון הגודל הקפידו יבואני יונדאי לשמר הפרש מיצובי באמצעות המחיר: 'וניו' מוצע אצלנו רק בגרסה היקרה ביותר וגם היא פחות יקרה מ'באיון', ואילו 'באיון' מוצע במספר גרסאות אבזור עם משרעת מחירים רחבה יותר, ועדיין במחירים נמוכים ממחיריה של 'קונה'.
עיצוב, מיצוב
העיצוב החיצוני עגלגל, כאמור, ובו נעוץ גם אחד היתרונות הבולטים של דגם זה. יחסית לקרוסאוברים, ובכלל, זה עיצוב לא מוחצן ולמרות זאת בהחלט נאה ומושך מבטים. החזית מיישרת קו, תרתי משמע, עם זו של 'טוסון', ובין השאר ניכרים שני פסי לד דקיקים בחלקו הקדמי-עליון של מכסה המנוע, וביניהם מחבר פס שחור, שקוע ואלגנטי. בקומה מתחת בולטים שני צבירי פנסים שביניהם חוצץ 'גריל' מעוטר מלבנים מושחרים.
הפרופיל ממשיך את העגלגלות לאורך המרכב וזו הופכת למחודדת יותר ככל שעוברים אחורה, שם מסתיימת הזרימה במעין משולש. האחוריים מעוטרים בפס שחור עבה שמתכתב היטב עם הגג המושחר, ולאורכו בולט פס תאורת לד מרשים. אנחנו בחנו את גרסת 'סופרים' – היקרה והמאובזרת מבין שלוש שמוצעות בישראל – ובזאת יש פנסי לד גם מאחור.
השילוב בין צבע לבן לאלמנטים שחורים רבים במכונית המבחן נראה מעולה, ובאופן כללי העיצוב שואב השראה מכלי רכב חשמליים כלומר שהוא מאוד עדכני. מצד שני, באיון נמוך ביחס לקרוסאוברים: מרווח הגחון שלו הוא 16.5 סנטימטרים בלבד והמידות הצנועות שלו לא מרשימות ביחס למקובל בקטגוריה.
ליונדאי בפרט וכלמוביל בכלל יש יחסים חמים עם ציי רכב לכן מאד סביר שנמצא לא מעט 'באיונים' – בעיקר ברמות האבזור הנמוכות, בחברות השכרה וליסינג, ועל סמך ניסיון העבר אפשר להעריך שהמשחק בין מספר ה'באיונים' למספר ה'וניואים' שרישיון הרכב שלהם יוכתם בכיתוב "החכר" לא קשור למחיר המחירון שלהם אלא ליכולת האספקה של 'וניו' מן המפעל של יונדאי בקוריאה לבין היכולת של המפעל של יונדאי בטורקיה לספק 'באיונים'.
קשה לקבוע כיצד ימוצב 'באיון' בשוק שבו יש כבר כל כך הרבה שחקנים, כולל כאלה של יונדאי וקיה, אבל מותר להניח שהסמל של יונדאי מספיק חזק בימינו.
עיצוב פנים, שימושיות
בניגוד לעיצוב החיצוני ששונה למדי מן האחות הנמוכה, i20, שעליה מבוססת באיון, תא הנוסעים מסגיר את הקשר בין הדגמים באופן מיידי. גם בגרסת האבזור הבכירה, שהתייצבה למבחן, המושבים נראים פשוטים מאד וגם משדרים תחושה כזאת. יש אמנם אפשרויות מגוונות לכוונון מושב הנהג וההגה, וכך מתאפשר לגבש תנוחת נהיגה טובה, אבחל המושבים קשיחים מידי ואין להם תמיכות מיוחדות. כוונון המושב מבוצע ידנית וחסרונה של כרית תמיכה מתכווננת לגב התחתון מורגש מאד.
עיצוב תא הנוסעים והדשבורד נעים למראה אבל לא משתווה לעיצוב החיצוני המוצלח. נוכחות הגוונים האפורים דומיננטית מידי ולכך נוסף מטראז' רב של פלסטיקה פשוטה ביחס לחלק מן המתחרות בקטגוריה. יש אי אילו נגיעות שמצילות מעט את הרושם הכללי, כמו ציפוי משטח רך על הדלתות הקדמיות ומרקם הקווים הבולטים לרוחב הדשבורד ועל הדלתות, ויש גם תאורת אווירה נחמדה. חשוב יותר: איכות ההרכבה טובה.
ממשקי המשתמש נוחים מאוד: קל ומהיר להשתלט על תפעול המערכות השונות, לבקרת האקלים יש שליטה נפרדת באמצעות כפתורים פיזיים (וטוב שכך), ויש שיקוף למכשירים ניידים על צג המולטימדיה (וזה תמיד מבורך).
המושב האחורי, כמקובל בקטגוריה, פחות מרשים. מרחב הפנים ליושבים מאחור טוב באזורי הברכיים והראש גם עבור מבוגרים גבוהים מן הממוצע, אבל מרחב הכתפיים לא מאפשר ישיבה נוחה לשלושה מבוגרים. המושב עצמו קצר וחסר בתמיכה לירכיים, ותנוחת הישיבה זקופה מידי. אם הילדים מחפשים סיבה לריב אז הם ימצאו אותה בשקע USB בודד (יאללה מכות), ומכיוון שאין אפילו פתח למיזוג אוויר יש מצב שהרוחות יתלהטו בכל מקרה.
לגרסת 'סופרים' יש מערכת היברידית קלה, מיד נגיע אליה, וחלק מן המחיר הוא ויתור על 40 ליטרים מנפחו הקטן ממילא של תא המטען לטובת סוללה חשמלית שממוקמת מתחת לתא. הנפח הנותר, 334 ליטרים, לכל הפחות מאורגן במבנה ריבועי ויעיל, והתא עצמו מזווד עם תאי צד וטבעות עגינה. חסרון בולט: סף הטעינה גבוה מידי.
נוחות נסיעה, התנהגות כביש
באיון, כפי שהקדמנו בתחילת הדברים, מיועדת ללקוחות אירופאים והרבה יותר קשה למכור להם מכוניות שלא יודעות להתנהג. כבר במטרים הראשונים של נהיגה מרגישים את הדגש של יונדאי על היגוי כבד, וככל שהמהירות גוברת מורגש שהמתלים מכוילים לקשיחות שאמורה לדמות תחושה ספורטיבית. לנוקשות יש כמובן מחיר, במיוחד בעת מעבר על באמפרים ופסי האטה בעיר.
נוחות הנסיעה העירונית טובה, אם כי שיבושי אספלט אכזריים משודרים ישירות לתא הנוסעים, והיא משתפרת ככל שהמהירות עולה. בנהיגה בינעירונית מתקבלת רמת נוחות טובה, בין השאר בזכות השקט היחסי בתא הנוסעים. בולמי הזעזועים שקטים גם כשתחלואי הכביש מורגשים וגם לכך יש תרומה לנוחות הכוללת. רעשי מנוע חודרים לתא הנוסעים רק בעת מאמץ משמעותי ומה שיותר נוכח בתא הוא שאון הכביש והצמיגים.
באיון היא מכונית נשלטת, צפויה, אחת שעושה את המוטל עליה בלי לרגש אם כי היא לא מנתקת לחלוטין את הנהג מן הנהיגה. השלדה וההגה מספקים מעט מעורבות אשר משרה תחושת ביטחון ושליטה, וזוויות הגלגול סבירות. הפידבק שמתקבל ממערכת הבלימה, ומיידיות התגובה, תורמים רבות לתחושת הביטחון.
מנוע, ביצועים
כאמור, גרסת 'סופרים' שנבחנת כאן כוללת מערכת היברידית-קלה, ובעברית זה אומר שאל מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.0 ליטר שמניע את כל הגרסאות של באיון, ואל תיבת ההילוכים הרובוטית עם 7 יחסי העברה, מחובר מנוע חשמלי זעיר שפועל במתח של 48 וולט ומוזן מאותה סוללה שנזכרה לעיל. המערכת הזאת משדרגת מעט את ההספק, מ-100 ל-120 כוחות סוס ומעלה את המומנט ל-20.4 קג"מ, אבל התרומה שלה לצמצום תצרוכת הדלק לא מהותית.
יחידת ההנעה יוצרת תחושה זריזה, אם כי תיבת ההילוכים הרובוטית משדרת מעין הססנות בעת העברת הילוכים והצמדת מצמדים. במצב COMFORT מתוכנתת המערכת להעלות הילוכים מהר כדי לחסוך בדלק ובמצב SPORT מורגש שיפור ניכר והתגובות של תיבת ההילוכים מטיבות עם המנוע. בסך הכל זאת מערכת הנעה טובה עם שילוב הילוכים חלק ומעט מאד רעידות או השהיות תגובה שמוכרות ממערכות דומם-והתנע. תצרוכת הדלק במהלך המבחן – כ-14.4 קילומטרים לליטר – סבירה מאד.
אבזור, בטיחות, מחיר
באיון מאובזרת כסטנדרט במערכת מולטימדיה עם שיקוף לטלפון חכם וטעינה אלחוטית, חישוקים קלים בקוטר 17 אינטש, בקרת שיוט אדפטיבית, חיישני חניה ומצלמה אחורית, לוח מחוונים דיגיטלי, כניסה והתנעה ללא מפתח ותאורת אווירה. סעיף הבטיחות כולל בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, שמירת נתיב עם היגוי אקטיבי, כיבוי אוטומטי של אורות גבוהים, זיהוי תנועה חוצה בצומת והתרעת תחילת נסיעה של רכב מלפנים. כל אלה מסתכמים בחבילת אבזור מכובדת מאד לגרסת בסיס, גם אם מחירה – 127,000 שקלים – לא ממש זול.
כדי לטפס אל גרסת הביניים, 'פריים פלוס', יש להוסיף 9,000 שקלים שתמורתם מקבלים, בנוסף, מערכת מניעת מעבר לנתיב חסום ובלימה אוטונומית בעת נסיעה לאחור וגג בגוון שחור. אם כבר עשיתם את המאמץ הכלכלי הזה אז כל מה שמפריד בינכם לבין גרסת 'סופרים', עם המערכת ההיברידית-הקלה, אלה רק 2,000 שקלים (138,000 שקלים) וזה מקנה לכם גם תאורת לד אחורית ומגביל מהירות עם זיהוי תמרורים. אגב, מן הגרסה היקרה היינו מצפים לכל הפחות גם לבקרת אקלים מפוצלת, גג שמש, בלם יד חשמלי ומושבים מתכווננים חשמלית – כולם או מקצתם, וחבל שהם נעדרים.
הבעיה היותר גדולה היא שהמערכת ההיברידית הקלה לא מאד מסייעת לתצרוכת הדלק (לפי נתוני היצרנית זה משפר את התצרוכת בכ-330 מטרים לליטר דלק) ולעומת זאת היא מעלה את משקל המכונית ב-11 קילוגרם ומקריבה את הגלגל החלופי לטובת ערכת ניפוח. מה שכן – הזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש משתפר בכ-1.3 שניות (נתוני יצרן). פערי האבזור לא מצדיקים, לדעתי, הפרש של 9,000-11,000 שקלים, למעט בסעיף הבטיחות, במיוחד מפני שהמערכת ההיברידית-הקלה לא מאד תורמת לשום דבר.
יונדאי באיון נבחנה במבחני הריסוק של פרויקט Euro-NCAP בשנת 2021, כלומר לפי סטנדרט פחות מחמיר מן הנוכחי, וקיבלה רק ארבעה כוכבים מתוך חמישה – ציון לא מעודד עבור כלי רכב שמתמודד בשוק האירופאי.
שורה תחתונה
'באיון' הוא בן נוסף למשפחת הקרוסאוברים הקטנים שמתרבים בעולמנו כמו שפנים, והוא ממוצב במרכז הקטגוריה הזאת. בנוסף הוא מציע אלטרנטיבה פופולרית למכוניות סופר-מיני, משפחתיות קטנות או קרוסאוברים קומפקטיים.
העיצוב נאה, האבזור עשיר, חווית הנסיעה שקטה ונעימה ולמרות שהנסיעה העירונית קשיחה וקופצנית – מחוץ לעיר מתקבלת רמת נוחות טובה. במכונית המבחן, עם מערכת היברידית-קלה, מתקבלים ביצועים טובים.
זאת מכונית שימושית למדי שיכולה לשמש כרכב משפחתי בתנאי שלא צריך לדחוס שלושה מבוגרים למושב האחורי. עיצוב תא הנוסעים בנאלי והאיכות שלו לא מאד מרשימה, והשורה התחתונה מזכירה לנו שפעם הוצעו בארץ "משפחתיות קטנות" שהתבססו על מכוניות סופר מיני (ע"ע יונדאי אקסנט, סיאט איביזה סדאן וכיוצ"ב). ככאלה הן היו פחות יקרות ממשפחתיות אמיתיות. אז באיון.
