הירוק כבר מפנה את מקומו לצהוב בכל רחבי הארץ. השיבולים הזהיבו ורגע לפני חג שבועות הן נקצרות על-ידי קומביינים ענקיים. זה הזמן לנתק את הילדים הקטנים מן המסך הקטן, לשוטט בסמוך לשדות המרהיבים ולהראות להם איך צומח לחם
מופע הגשם האחרון, המפתיע, היטיב עם השדות, ניקה את השיבולים מאבק, והידק מעט את השבילים, אבל גם הוא לא ישנה את העובדה שהאביב הקצר פרח לו, והקיץ הלוהט שלנו כבר בפתח.
בימים אלה, ימי הקציר, רבה התכונה בשדות וטיול השבת המתבקש מאליו הוא על השבילים שבשוליהם.
גבעולי החיטה מתנופפים ברוח קלה, שיבולת אל שיבולת נוקשת בצליל יבש, מנגנת כבר את מנגינות חג הקציר, שבועות, אשר יחול בתחילת החודש הבא. סיפור מגילת רות התנ"כי, עם רות ונעמי, הגורן ובועז, מקבל משמעות חדשה כאשר אנחנו נוהגים בין השדות בימים אלה.
עונת הקציר, כאמור, בעיצומה, ובחלק מן השדות מהלכים קומביינים ענקיים, לפעמים עמוק אל תוך הלילה, כשהם בולעים לתוכם שיבולים זהובות, יורים את הגרעינים למיכל גדול ומותירים מאחוריהם שורות שדודות של קנה זהוב, קפוד ראש.
משאיות וטרקטורים פושטים על השדה בסערת אבק, כמו נמלים חרוצות שמהלכות בשיירה ארוכה, אוספים בשקדנות את המוץ.
בפאות השדות התעוררו להם זה מכבר הנחשים משנת החורף שלהם, והם משוטטים-מתפתלים על גחונם, תרים אחר נברנים וחרקים. מעליהם מרחפים דורסי היום בריחוף מלא הוד, גם הם מבקשים לזלול את אותו הטרף אבל לא יפספסו חטיף נחש קטן כשיאתרו אחד כזה.
קני השיבולים שהותירו מאחוריהם הקומביינים הגדולים כבר אסופים ל'באלות' עגולות ענקיות, אשר יועברו אל המתבן וישמשו להאבסת בעלי חיים. השדה עסוק ורבה בו המלאכה, לכן המלצתנו היא להגיע ולחזות בתכונה הזו עם ילדים קטנים: כוכבי המסך הקטן, הוירטואליים, הופכים לנגד עיניהם למכונות ברזל אמיתיות, מעלות אבק ורועשות.
גם עבורנו, המבוגרים, ממתינים מראות נפלאים אם נבחר בנקודת תצפית מתאימה שממנה אפשר להבחין בצבעיהם השונים של השדות, לפני קציר ואחריו. אל חלק מן השבילים והשדות אפשר להגיע, לאט ובזהירות, גם על מכוניות נוסעים, ואפשר כמובן גם להשאיר אותן במקום בטוח לצד הכביש ולצאת לטיול רגלי קצר.
אנחנו התפנקנו לנו עם טויוטה ראב 4 החדש, ג'יפון אידאלי לטיול כזה, וירדנו לשדות כשאנחנו ממוזגים בנוחות, שני זוגות מבוגרים ספונים על כורסאות מרווחות…
החיטה, גידול בעל שאינו מושקה, זרועה כמעט בכל חלקי הארץ, מדרום הנגב ועד לצפון הגולן. אפשר כמובן להתמקד באזור אחד אבל אם זמנכם בידכם תוכלו לתור את הארץ מקצה לקצה.
הנגב ודרום הארץ, ללא כל שמץ של ציניות, ראויים לתואר 'אסם התבואה של ישראל'. כמות הגשמים בדרום הייתה השנה קרובה לממוצע השנתי, אולם פיזור הגשמים על-פני העונה לא היה טוב בכלל. הקמה נבטה והזדקפה, אך לא יכלה למצות את הפוטנציאל והגיעה לגובה נמוך מכרגיל. למרות זאת, מראה השדות עודו מרשים, והשבילים פולחים שדות זהב שממלאים את האופק.
"דרך החיטה" מתחילה ביער חרובית, ומסתיימת בקיבוץ בית ניר. אם נהגתם, כמונו, בדרך זו אך לפני כחודשיים, עת החיטה עדיין הייתה ירוקה, תוכלו כעת להשלים מעגל רגע לפני הקציר ולראות את השיבולים, עמוסות גרעינים אך מעט עצובות מכרגיל.
תחילת המסלול שלנו ביער חרובית, ו'דרך החיטה' מתחילה ליד תל צפית (על כביש 383 מצומת עזקה). מן התצפית שמעל עמק האלה, בכניסה לישוב אדרת, (הכניסה דרך כביש 375 מצומת האלה מזרחה), אפשר לחזות במראה המרהיב של שדות זהובים. חצו את הישוב אדרת וצאו בשער הדרומי, ואז הפנו את מבטכם מזרחה: האופק מלא בשדות חיטה עד למדרונות המערביים של הרי חברון, מקיפים את הישוב נווה מיכאל.
מקום מיוחד מאד, שבו עדיין אפשר לפגוש בשיטות בנות עשרות אלפי שנים של חקלאות עתיקה, נמצא בין הישוב כרמל, בדרום מזרח הר חברון, ועד לישובי גוש עציון: חקלאים ערבים קוצרים את החיטה בעזרת מגל, הנשים מנפות את הגרעינים ברוח כדי להעיף את המוץ, החיטה נארזת בשקים גדולים, ואלה, תאמינו או לא, מובלים על גבי חמורים. (לאורך כביש 317 מצומת סוסיה צפונה, עד גוש עציון).
גם בדרך צפון מערבה, משני צידי כביש 334 (צומת איבים – בית קמה), נמתחים שדות חיטה, וכך גם סביב חוות פיליפ, על כביש 40 ולא הרחק משמורת פורה, על פני גבעות רכות שגולשות לערוצי היובלים. זהו אחד השבילים היפים בדרום: 'דרך נוף הבשור'. הוא מתאים לכל כלי הרכב ונמתח משמורת פורה מערבה עד לקיבוץ ברור חיל.
הי צפונה
גם שדות עמק יזרעאל רוחשים פעילות. אפשר לרדת לשטח מול קיבוץ משמר העמק, לנסוע צפונה על השבילים שחוצים את העמק ולחזות בקומביינים הענקיים שקוצרים את החיטה. גם כעת, כשהירוק מפנה מקומו לצהוב, אפשר לעצור לתצפית נפלאה על השדות מ'דרך נוף תורען' אל בקעת בית נטופה. המעניין כאן הוא שחלק מן השדות קטנים, ובחלקות הקטנות הקציר מבוצע באופן ידני.
