ב-25 במאי השנה חל חג השבועות, 'חג קציר חיטים', וזו התקופה בשנה שבה החיטה נמצאת בשיאה. אלה גם הימים האחרונים שבהם אפשר לנסוע על שבילים שצמודים לשדות הזהובים וליהנות מן הנוף – רגע לפני שהוא דוהה תחת השמש הישראלית הקופחת.
יש משהו מאד מחבר, מאד ציוני אם תרצו, ב"טיולי חיטה", ואחד המסלולים החביבים עלי נמתח ממזרח לאשקלון ובמיוחד סביב שש הגבעות שקיבלו לפני 75 שנים את הכינוי 'משלטי חוליקאת'.
את סיפור קרבות מלחמת השחרור באזור זה, במיוחד כנגד הצבא המצרי וחילות המשלוח הסודנים והסעודים שהתבצרו בנקודה האסטרטגית במטרה לנתק את הנגב ולזנק משם לכיבוש ישראל סיפרנו במדור זה בעבר והוא מרתק ומעניין גם כעת. ובכל זאת – דווקא בימים אלה, שבהם רבים מתנהגים באופן שאולי לוקח בקלות דעת וכמובן מאליו את מה שנבנה במדינת ישראל בדם, יזע ודמעות – ראוי לטפס אל האנדרטאות שמוצבות על הגבעות השונות ולהתעמק בסיפורי המתיישבים והמגינים.
ההמשך הטבעי הוא להתרחק מן המקלדות והשיח ברשתות החברתיות ולנסוע על שבילי העפר של הארץ הזאת, סביב שדות מעובדים ופוריים, ולהגות בעתיד שלנו כאן.
טיול סוף השבוע שלנו הוא סיור מעגלי שאותו אפשר להתחיל בדרך העפר הקצרה שיוצאת לכיוון מערב מכביש 232 אל עבר "גבעה 138.5", היא "גבעת חוליקאת". על ראש הגבעה בנוי מגדל הגנת אש שהקימה קק"ל, ולמרגלותיו חניון מוצל ונעים. מראש הגבעה, שעליה נטועים ברושים ואורנים, אפשר להביט סביב ולהתמקד ראשית לכל במבט דרומה, דרום-מזרחה, אל שדה הנפט 'חלץ' אשר מסמל במידה רבה את ההבטחה שלא התממשה למשאבי טבע בארץ הקודש.
בכיוון דרום מערב נמצא קיבוץ גברעם אשר ספג הפגזות ואש צלפים מן הגבעה הזאת במלחמת השחרור, בכיוון מערב משתרעת העיר אשקלון, שהייתה ישוב ערבי קטן בשם מ'גדל באותן שנים, ומצפון נמצא קיבוץ נגבה שנחרב עד היסוד בידי המצרים אבל לא נכנע. אגב, את סיפורם המרתק של מגיני קיבוץ גברעם אפשר לקרוא בדרך לא אמצעית, מרתקת ומעוררת השראה, בזיכרונותיו של חבר הקיבוץ בנימין רדצ'בסקי, וכך אפשר ללמוד על אותה תקופה.
עוד נשוב לגבעה הזאת בסוף הסיור ובינתיים נרד מן הגבעה לסיבוב אליפטי בכיוון כללי מערבה. נרד בשביל ורגע לפני סוף הירידה נפנה שמאלה, ומיד לאחר מכן ימינה אל תוך שביל שפולח שדה חיטה ממש באמצעו. הכיוון, כאמור, מערבה ואפשר להיעזר בארובות של תחנת הכח של אשקלון כסימן לניווט. ממשיכים בנסיעה עד שמגיעים אל צומת שבילים ופונים שמאלה (מערבה), אל דרך כבושה שמוליכה עד לישוב גיאה.
מקיפים את גיאה וממשיכים עד לישוב תלמי יפה, נכנסים דרך שביל הכניסה ומיד פונים ימינה אל כביש היקפי שעוקף את המושב עד למגרש הכדורסל (השער פתוח לכיוון מזרח). משם ממשיכים עם שביל שלצידו סימון שבילים כחול עד למפגש עם שביל שמסומן בסימון שבילים אדום, ושם פונים ימינה, שוב אל גבעה 138.5. אפשר לעלות בחזרה אל הגבעה ולנצל את הטופוגרפיה והרוח הקלילה להפסקת קפה או סנדוויץ', ואפשר להמשיך בשיטוט על הגבעות הסמוכות ולהרהר בסכנה הקיומית שבה נמצא הישוב העברי בארץ ישראל באותם חודשים מרים בין תחילת חודש יולי 1948 ועד ל'מבצע יואב' באמצע חודש אוקטובר.
כך מגיעים:
מכביש 4 פונים מזרחה אל כביש 35 וממשיכים עליו מצומת ברכיה – קריית גת עד לצומת גבעתי ושם פונים ימינה, דרומה, אל כביש 232. כעבור כ-8 קילומטרים מגלים מצד ימין שלט שמציין את השביל לחולקיאת ושם פונים ימינה אל דרך עפר מסודרת שמוליכה עד לגבעה 138.5.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
