צילומים: דובי זכאי
לאורכה של הארץ נטועים יערות אשר נחצים על-ידי שבילים ארוכים שלאורכם אפשר לנסוע קילומטרים ארוכים מבלי לפגוש ישוב או כביש, לרוב אלה דרכי נוף, חלקן סלול לפרקים באספלט וחלקים אחרים הם לא יותר מאשר שבילי כורכר מהודק.
מעט היערות שלנו מטופחים באחריות ובעמלם של אנשי הקרן הקיימת לישראל, עובדים מסורים אשר פורצים ומתחזקים עבורנו את דרכי הנוף ואת השבילים, מפיקים מפות מסודרות ועליהן מסלולי טיול מומלצים.
אחת הדרכים הנהדרות ביותר פולחת את היער הגדול ביותר בישראל, יער יתיר, אשר חווה בימים אלה ממש את פריחת סוף החורף של ספר המדבר.
הכל, כמטחווי קשת, פורח במלא היופי, עטוף בצמחייה ירוקה, מנוקד בשלל פריחות של כלניות בצבעים ובגוונים שונים ומציע מקומות רבים שבהם אפשר לעצור כדי לרדת לטיול רגלי או לפיקניק.
במונחים אירופאים, אין מה לומר, נחשבים ה"יערות" שלנו ללא יותר מאשר גינות חמד גדולות, או חורשות קטנות, ובכל זאת יש לנו סיבות טובות ליהנות מאחד המשאבים האחרונים שעדיין משיבים את הלב ואת הנפש גם מבלי להיות כרוכים בדמי כניסה או תשלום, ואם צריך להתנחם במשהו אין זאת אלא שברוב המקומות שבהם סיירתי עד כה מצאתי שילוט מדויק ומועיל, מה גם שהיער שלנו פחות מפחיד מיערות אירופאים שבהם עלולים ללכת לאיבוד – שלא לדבר על היצורים המפחידים ששוכנים בהם, לפי האגדות לפחות.
שטחו של יער יתיר הוא כ-30,000 דונם והנטיעות שלו החלו כבר בשנת 1964 על-ידי יערני הקרן הקיימת לישראל אשר מטפחים אותו גם 52 שנים לאחר מכן.
יער יתיר קיבל את שמו על שם עיר הלווים שנמצאת בשטחו, יתיר, כאמור במקרא: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יַתִּר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ".
בתחומי היער נמצאים אתרים ארכאולוגיים רבים אשר מתוארכים החל מן התקופה הישראלית (תל ערד, חרבת יתיר) ועד לתקופת בית שני (חרבת ענים, סוסיא).
יותר מארבעה מיליון עצים נטועים ביער יתיר, רובם עצי מחט כמו אורן ירושלמי וברוש מצוי וחלקם עצים רחבי עלים כמו אלה אטלנטית, אשל, שיזף מצוי, חרוב מצוי ואלת הבוטנה (פיסטוק), וגם עצי בוסתן (זית, תאנה).
בימים אלה פורחים פרחי הכלנית, הפרג, הנרקיס והצבעוני, וגם רקפת מצויה.
דרך הנוף הצפונית של יער יתיר היא למעשה שביל סלול בחלקו באורך של כ-17 ק"מ, והישוב היחיד שאפשר לפגוש לאורכה הוא הישוב 'שני'. כאן לא תיתקעו בתנועה סואנת ולעומת זאת תוכלו ליהנות משלווה מלאת יופי אביבי על מסלול נהדר, מנוקד בשלל של כלניות, ובתצפית אל העמקים, שם נראים שדות מפולחים בשלל שבילים ותחומים למשבצות.
את היער מקיפות שתי דרכי נוף, הדרומית בהן עמוסה בנקודות תצפית יפות ובפינות נעימות לישיבה ורגיעה, והיא מתחילה ב'מצודת היערנים' אשר נבנתה בשנות השישים כדי לשמש כבית המנהלה של עובדי קק"ל וכמקום מגורים להם ולבני משפחותיהם – בימים שבהם עבר לא הרחק משם "הקו הירוק" – קו שביתת הנשק בין ישראל לבין מדינת ירדן. המבנה נבנה על נקודת גובה שולטת בגובה של כ-690 מטרים, כמעט כמו "משלט", והוא משמש את עובדי קק"ל עד היום (אבל הם לא מתגוררים בו).
מכאן ממשיכה הדרך אל שולי היער המזרחיים, משם אל הר עמשא ואל מאגר המים הגדול, ומהם אל תצפית נפלאה ליד 'מצודות יהודה' שעל הכביש שיורד אל בקעת ערד.
דרך הנוף הצפונית חולפת על פני הישוב 'מיתר', חוצה את ערוץ נחל אשתמוע, נושקת להר חירן, ומטפסת אל חורבת יתיר.
חובבי היסטוריה ועתיקות ייהנו ודאי לבקר בחורבות בית כנסת עתיק, מול הכניסה לישוב 'שני'.
במרכז היער נמצאת "דרך המתקנים החקלאיים העתיקים": כ-600 מטרים של שביל שמתפתל בחורש, לצד צמחיית חורף נהדרת. לאורך "שביל המתקנים החקלאיים" נמצאו בורות מים, גת לדריכת ענבים, וגם מתקן אשר שימש לריסוק זיתים בעת הפקת שמן הזית.
דרך הנוף הצפונית מסתיימת בתצפית על הר עמשא, שם מומלץ לשבת מול הנוף המשכר של בקעת ערד, להכין את הקפה האהוב עליהם, ולשאוף אוויר מדבר ויער מלוא הריאות.
כך מגיעים: נוסעים דרומה על חלקו החופשי של כביש 6 (לא בתשלום) וממשיכים לפי השילוט לכיוון ערד, אל כביש 31.
כשני קילומטרים אחרי כיכר הכניסה לישוב חורה פונים שמאלה, צפונה, אל כביש שמוליך ליער יתיר.
הצעות לפעילויות נוספות לסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
