יש מסלולים שכיף לגמוע בצעדים ארוכים או מהירים ויש מקומות שבהם ממש כדאי להאט. שמורת אלוני יצחק שייכת לסוג השני. על הנייר זה מסלול הליכה קצר מאוד, רק קילומטר אחד, אבל מרגע שנכנסים פנימה – בין גזעי אלון תבור עבים, שיחים מטפסים וכתמי אור שמסתננים מן הצמרות – העולם שבחוץ נעלם והאוזן קולטת את רשרוש העלים היבשים, העין מתעכבת על פיתולי הענפים, והאדמה, במיוחד אחרי גשם, מפיצה ריח חום ומוכר של חורף ישראלי.
שמורת אלוני יצחק נמצאת בדרום רמות מנשה, לא רחוק מן הישוב גבעת עדה, ומסלול הטיול בתוכה קל, מעגלי, ומאוד מתאים למשפחות ולמי שמחפש בריחה קצרה לטבע. זה בדיוק העניין כאן: לא מסע מאתגר אלא שעה של שקט בתוך חורש שנותן תחושה נדירה של בידוד, והכל כמטחווי קשת מן הכביש הראשי. החוויה מתחדדת במיוחד בחורף ובתחילת האביב, עם רקפות, כלניות ומופעי פריחה נוספים שמוסיפים צבע לקרקעית היער.
אבל שמורת אלוני יצחק היא הרבה יותר מאשר מסלול טיול נעים. זה שריד קטן וחשוב שמתאר לנו נוף ארץ ישראלי שהושמד וכמעט נעלם לגמרי: יערות אלון התבור שכיסו בעבר חלקים נרחבים מן השרון והגליל.
שמורת אלוני יצחק הוכרזה ככזאת בשנת 1969 במטרה לשמר את מעט האלונים שנותרו לאחר שהכורת העות'מני עלה על היערות בארץ ישראל כדי להזין בהם את קטרי הרכבות, במיוחד בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
עם זאת, מחקרים של היסטוריונים ויערנים מגלים שיערות האלונים הושמדו בהדרגה עוד קודם לכן, לאורך מאות שנות השלטון העות'מני, כאשר נכרתו כדי לשמש להסקה, בנייה ושימושים נוספים. שמורת אלוני יצחק מספקת לנו הצצה קטנה אל הנוף הארץ ישראלי עד למאה ה-18 וה-19.
ההיסטוריה בשמורה הזאת לא מוגבלת לרובד הבוטני, מפני שאחד משביליה המרכזיים הוא שביל זיכרון שהוסדר על ידי בני משפחה וחברים לזכר רויטל אוחיון ובניה מתן ונועם, שנרצחו בפיגוע בקיבוץ מצר ב-10 בנובמבר 2002.
בכניסה לשמורה הוצב שלט מרגש שעליו נכתב: "כאן למקום הזה אהבו להגיע האמא ושני בניה לשחק במחבואים לרוץ בשבילים, לפרוש שמיכה ולהביט לשמיים". יער האלונים מוקדש גם לזכרם של יצחק קרופיק, דוד אוורבוך ודוד פרנק, שלושה צעירים מגבעת עדה הסמוכה שנחטפו ונרצחו ביוני 1938, בימי המרד הערבי הגדול. אירוע זה זעזע את היישוב העברי והוא חלק בלתי נפרד מהמורשת המקומית. כך הופך המסלול הקצר מטיול טבע לאתר עם זיקה עמוקה בין נוף, קהילה, וזיכרון מקומי.
כוכב השמורה הוא כמובן אלון התבור, אבל לא רק הוא. לאורך המסלול צומחים עוזרר קוצני, לבנה רפואי ואשחר ארץ־ישראלי, ובהתאם לעונה פורחות גם רקפות, כלניות, נורית אסיה, עירית גדולה ודודא רפואי. השילוב בין עצים בוגרים, סבך נמוך וקרחות יער קטנות יוצר תחושה של יער צפוף יותר מאלה שמוכרים לנו ממרכז הארץ, וזה מה שהקנה לחורשה הזאת את התואר "יער פיות": זה לא יער דרמטי בנוסח הגליל העליון אלא מרחב נמוך, מסתיר, אינטימי, שמתגלה לאט.
המסלול הקצר מושלם עבור משפחות עם ילדים קטנים והוא מגרה את הסקרנות שלהם: בלוטים על הקרקע, צורות מסקרנות של ענפים ושלווה מושלמת לטיול משפחתי קצר ולא מאומץ.
קל להגיע לשמורה, קל להתמצא בה, לא צריך להקדיש לטיול כזה יום שלם וכל מה שצריך זה לשמור על היופי הטבעי ועל הניקיון.
כניסה לשמורת אלוני יצחק נמצאת מדרום לישוב גבעת עדה, מול כפר הנוער אלוני יצחק, בשוליו המערביים של כביש 6522. אסור להיכנס עם רכב לשמורה ופשוט מחנים בחוץ ונכנסים רגלית.
אורך המסלול, כאמור, כקילומטר אחד, וזה מסלול מעגלי משולט עם חיצים לבנים ושלטי הסבר על הצומח שאפשר לסיים תוך שעה או לעצור, לצלם, או פשוט לשבת מעט בין העצים ולבלות הרבה יותר.
המסלול מישורי ברובו וקל מאוד להליכה אבל לא נגיש לעגלות ילדים לכל אורכו בשל שורשי עצים וסלעים שמבצבצים מן הקרקע. עם ילדים קטנים כדאי להצטייד במנשא. בימי חורף כדאי להגיע עם נעליים סגורות ולקחת בחשבון שהקרקע עלולה להיות מעט חלקה אחרי גשם.
כך מגיעים: נוסעים על כבישים 6, 4 או 2 ויוצאים לכיוון בנימינה-גבעת עדה. ממשיכים אל כביש 6522 לכיוון כפר גליקסון. הכניסה משולטת בצד המערבי, כ-100 מטרים מדרום לגבעת עדה ולפנימיית אלוני יצחק, ליד צומת T. מחנים מחוץ לשטח השמורה ונכנסים רגלית למסלול המעגלי. בוויז: שמורת אלוני יצחק
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
לקריאה נוספת:
