מדינות שמרוחקות יותר מקו המשווה מאשר ישראל מתעטפות בימים אלה בסתיו, ועצים רחבי עלים שצומחים בהן מכינים את עצמם לחורף. המחזה מרהיב, עם כל גווני הצהוב והאדום שאפשר להעלות על הדעת, וההסבר הבוטני לתופעה הזאת מרגש ומרתק לא פחות: העלים הגדולים, אשר קלטו כל טיפת שמש במהלך הקיץ, עלולים להפוך בחורף קר מנטל לנכס. מים שאצורים בהם עלולים לקפוא, והעץ ייאלץ לבזבז משאבים יקרים כדי לשמור עליהם בתוך כדי מאבק בקרה.
הדרך היחידה להימנע מכך היא להקריב את העלים ולהיפטר מהם, ולצורך זה העצים מגדלים תאים מיוחדים בקצה של כל פטוטרת (הגבעול שמחבר את העלה לענף), וחוסמים באמצעותם את זרימת הנוזלים אל העלה וממנו. כך מייבש העץ את כל העלים שלו ומשיר אותם מבלי להישאר פצוע. העלים מתים, והחומר הראשון בתוכם שנעלם בתהליך הגסיסה הוא הכלורופיל – אותו צבען ירוק אשר מקנה לעלים את צבעם ובאמצעותו הם מבצעים פוטוסינתזה (שימוש באנרגיית השמש ליצירת סוכר). היעלמות הכלורופיל חושפת צבענים אחרים – צהובים וכתומים ממשפחת הקרוטנואידים (אלה נמצאים כל הזמן בתוך העלים אבל הם מוסתרים על-ידי הכלורופיל) או אדומים–סגולים, ואלה צבעים שנוצרים מתרכובות אורגניות שמצטברות בעלים כתוצרי הפירוק של הכלורופיל.
מופע הצבעים המרהיב הזה מוכר לנו כ"צבעי שלכת", וכאשר הוא מתרחש במאות אלפי עצים בו זמנית הוא צובע שטחים עצומים בצבעים מן האגדות. תקופה זאת, בסתיו, לא נמשכת זמן רב: העלים היבשים מופרדים מן העצים ונושרים תוך שהם מותירים את העץ ערום ברובו (אם כי בחלק מן העצים מלווה תהליך הנשירה בפריחה מרהיבה בפני עצמה, לפחות לתקופה קצרה).
החורף הישראלי, ברוב חלקי הארץ, קל וחמים, ובדרך כלל הוא לא גוזר על הצמחים התמודדות עם קור קיצוני. ממילא, הצמחייה הים-תיכונית הטבעית שלנו עסוקה בהתמודדות עם חום ויובש ולכן רוב עלי העצים אצלנו אינם רחבים, ורק מינים מועטים משירים את עליהם בסתיו. ירוק-מאובק, לכן, הוא צבע הרבה יותר נפוץ ומוכר לנו מאשר צבעי שלכת.
טיול שלכת
אז הסגר השני אכן הוסר, לפחות לעת עתה, לחוץ לארץ אי אפשר עדיין לצאת, ואנחנו הרי לא היינו משגעים אתכם סתם כך עם פנטזיות על צבעי שלכת לולא יכולנו להציע לכם לחזות במחזה מרהיב כזה, הלא כן?
תתפלאו, אבל גם אצלנו, בישראל, אפשר לחזות בתהליכי הנשירה הצבעוניים של עצים, הגם שאלה ברובם אינם עצי בר אלא עצי פרי נשירים שנטועים במטעים. ואכן, בימים אלה נמלאת רמת הגולן בגווני שלכת נפלאים מצפון הרמה ועד חלקו המזרחי של לב הגולן. גוונים עזים של צהוב ואדום צובעים את הנוף, וברי המזל – או מי שיתאמץ מעט, יוכל לזכות גם לחזות בפריחת פרחי החלמונית הצהובה. אז בואו נצא לטיול סתיו קצר בשבילי רמת הגולן.
הכביש הסודי שלנו השבוע צר מאד ונסתר, והוא יוצא מפאתי הכפר 'מסעדה' מזרחה, נפרד מכביש 90 בתוך כדי פניה אל סבך עצים. ברגע הראשון נדמה כאילו זו דרך ללא מוצא, אבל המתעקשים יגלו שבהמשך לקטע אספלט משובש סלול כביש צר מאד עם יותר חורים מאשר כביש. רוחב הדרך הזאת מוצר על-ידי שתי גדרות אבן לרוחבה של מכונית ממוצעת, אך מכאן והלאה צובעים מטעי הדובדבנים את כל הנוף בצבעי שלכת מרהיבים, ואליהם מצטרפים גם מטעי התפוחים והנקטרינות שעומדים בימים אלה בשלכת. אלה גוונים נפלאים של צהוב ואדום, אך עלינו להזדרז ולהגיע מכיוון שחלק מן העצים השירו זה מכבר את עליהם, והם ניצבים עירומים וממתינים ל'עונת הנקישות' בגולן.
חקלאי הרמה גוזמים בתקופה זאת של השנה את ענפי העצים כדי להתאימם לגידול הפרי בעונה הבאה, ולצורך זה הם משתמשים במזמרות פניאומטיות, שמופעלות באמצעות לחץ אוויר. המוזיקה של מזמרות אלה, נקישות רבות ורמות, נשמעת בתקופה זאת בכל צפון הגולן.
אנחנו ממשיכים להתפתל עם הכביש הצר בין המטעים השונים עד שנגיע לצומת T שבו נפנה שמאלה. כעבור כחמש דקות נסיעה נגיע אל 'בירכת רם' ונצפה מלמעלה על האגם הכחול והמרהיב. נעצור למנוחה או הפסקת קפה, נקשיב לשקט מסביב ונמלא את הריאות באוויר הרים צלול, ולאחר מכן נמשיך בירידה תלולה, על גבי כביש משובש מאוד שמתאים לנסיעה זהירה עם כל רכב. משמאל הדרך נטוע מטע דובדבנים גדול שהשלכת כבר אחזה בחלקו, ובקצה הירידה, בצומת T, נפנה ימינה ונמשיך עד לכביש הראשי שאיתו נמשיך צפונה אל מתחם, 'מקאם', הקדוש יעפורי שסמוך לעיר מג'דל שמס.
הנביא יעפורי, שמוצאו ככל הנראה מן הכפר יעפור שבסוריה, היה אבו ד'ר אלע'פארי, מאנשיו של הנביא מוחמד (ה'צחאבה') אשר תרמו לגיבוש התורה שבעל פה באסלאם. ככלל, הדת הדרוזית הינה דת פילוסופית סודית אשר מפרשת פרשנות משלה את כתבי הקודש ודברי האל, והעיסוק בדת עצמה שמור לאנשי הדת בלבד. יסודות האמונה הדרוזית מבוססים על המיתוסים אודות חייהם של נביאים, אנשי מופת וסגפנים שחיו דורות רבים לפניהם ונבעו מאמונות אחרות, ומראי הדרך והאמונה עבורם, למשל, הם יתרו, אליהו הנביא, ישו, אלכסנדר מוקדון ודמויות מופת כמו אבו דיר אלע'פארי, אשר היה ידוע בנטיות מיסטיות ובכך שלא הסתפק בקיום מצוות הקוראן אלא ביקש להתקרב לאלוהים באמצעות שלילת החיים הגשמיים.
הדת הדרוזית, אגב, נוסדה בראשית המאה ה-11 בימי הח'ליף הפאטמי אלחאכם באמר אללה ששלט במצרים בין השנים 1201-999. בשנת 1211 החלה ההטפה הדרוזית לאל יחיד, ובשנת 1281 הפכה הדת הדרוזית לדת סגורה אשר מונעת הצטרפות של מאמינים חדשים אליה. דרוזי, לכן, הוא מי שנולד לשני הורים דרוזים, והדת אוסרת על נישואי תערובת.
מקאם יעפורי הוקם במקור בשנת 1482 ומבנה מודרני יותר, תחום בחומה ועם כיפה לבנה, הוקם עליו בשנת 1840 לכבוד ולזכר ביקור קדום יותר של אלע'פארי במקום זה. בדור שלנו נקבע יום ה-25 באוגוסט כמועד ציון שנתי לקדוש זה, ויום עליה לרגל שבו נערך במקום טקס התרת נדרים. המבנה ממוקם כחצי קילומטר מצפון לברכת רם, ממזרח לנחל סער הסמוך. הבקעה שבה הוא בנוי נקראת 'בקעת יעפורי'.
סביב הציון עצמו הוקמו במהלך השנים מספר מבנים נוספים, ובין השאר מתקיים במקום שוק איכרים קטן ונחמד שבו נמכרים ירקות ופירות, תפוחים נפלאים, משקה רימונים מיוחד, מיני מרקחות שמכינות נשים דרוזיות, ואפילו כרובים ענקיים שגדלים רק ברמת הגולן ומתאימים להכנת ממולאים מיוחדים.
מכאן נמשיך עם הכביש המשובש לאורך כשני קילומטרים נוספים עד לצומת שבה נפנה, לפי שילוט, אל נחל סער. ערוץ הנחל, אחד המרהיבים והסוערים ביותר בימי גשם, יבש כעת – אבל גם כאן נחזה במופע נפלא של צבעי שלכת, הפעם של מספר עצי צפצפה ו'צפצפה מכסיפה'.
נמשיך הלאה אל צפון הרמה כדי לחזות בפריחת פרחי החלמוניות ו'סתווניות התשבץ' בשמורת הטבע 'רכס בשנית' שמצפון לקיבוץ 'אלוני הבשן'. כדי להגיע אל מקבצי הפרחים ניסע מזרחה על דרך סלולה, גם היא משובשת, עד שנגיע למשטח חניה שנמצא לצד שלט 'שביל הגולן'. מומלץ להצטייד מבעוד מועד במפת טיולים וסימון שבילים מס' 1, ובספר 'מדריך שביל הגולן'.
כך מגיעים: נגיע אל הכפר 'מסעדה', וממנו נצא מזרחה על כביש 98. כעבור כשני קילומטרים נזהה פניה שמאלה אל 'שביל הגולן' שאיתו נמשיך עד לצומת T.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
