במרחק נגיעה ממזרח למושבה הוותיקה מזכרת בתיה, על הגדה הצפונית של נחל עקרון, מתנשא 'תל מלוט' אשר צופה על כל סביבתו מגובה של כ-90 מטרים מעל גובה פני הים, ומזוהה עם הישוב המקראי גבתון. למרגלות התל, מדרום לנחל, נובעים מספר מעיינות, וקל להבין מדוע מדובר בנקודה אסטרטגית שמשכה אליה מתיישבים כבר בתקופת האבן הקדומה.
מאז, ולאורך רוב ההיסטוריה, הותירו כאן מתיישבים שרידים שונים שחלקם נחשף בחפירות ארכיאולוגיות שונות. לפני כ-3,000 שנים התקיימה על תל מלוט עיר פלישתית, לאחר שהפלישתים מתחו עד לכאן את ממלכתם, על חשבון נחלת שבט דן, כדי לקבוע מאחז על דרך רוחב שהוליכה מיישובי החוף אל העיר גזר ואל ירושלים. שבט דן נאלץ לנדוד צפונה, ועל אף מספר ניסיונות לא הצליחו מלכי ישראל להשיב לממלכתם את השטח, שהפך לאזור התפר שבין הפלישתים לישראלים. זה, כמובן, לא היה מוקד סכסוך הגבולות היחיד של ממלכות ישראל ויהודה, אבל הוא מיוחד בכך שבימים שבהם בוצעו שני ניסיונות כיבוש שלו, בהפרש של 26 שנים זה מזה, נרצחו שני מלכים ישראלים בידי ישראלים אחרים שנטלו מהם את השילטון.
בתקופה הביזנטית, כאלף שנים לאחר שהמלך נבוכדנצר השני הגלה את הפלישתים לבבל וכך סיים את הפרק שלהם בארץ ישראל (18 שנים לפני שהחריב את בית המקדש והגלה לבבל גם את האליטה היהודית), התקיים על תל מלוט ישוב אחר. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו על התל נמצא מטמון המטבעות הגדול ביותר שהתגלה אי פעם בארץ ישראל, ובו 26,000 מטבעות – רובם מהמאות הרביעית והחמישית לספירה וחלקם קדומים יותר, מן התקופה ההלניסטית.
ממש בימים אלה (אוקטובר 2022), כ-1,500 שנים לאחר שאותם מטבעות הוטבעו, הוכרז כשמורת טבע שטח של כ-133 דונמים שכולא את 'תל מלוט' יחד עם שמורת 'עינות גיבתון' בתוך ההצטלבות שבין שתי מסילות ברזל. מדובר למעשה בהרחבת שמורת הטבע המקורית 'עינות גבתון' שהוכרזה כבר בשנת 1969. מסילת ברזל אחת ש"עוטפת" את השטח מוליכה מרמלה ולוד – המרכז החשוב ביותר של מערך הרכבות המנדטורי – אל העיר באר שבע, ואת קו הגבול שמנגד משרטטת מסילת הברזל הישנה שחיברה את לוד עם בית שמש וירושלים.
הייחוד הגיאולוגי של השטח נובע, תרתי משמע, מכך שהוא נמצא במקום שבו מפלס מי התהום גבוה, ולכן נובעים בו מספר מעיינות ונוצרת ביצה. בימי קדם נוקזו מי הנביעות באמצעות אמת מים, אולם במאות השנים שבהן האזור כמעט ננטש נהרסה מערכת הניקוז והביצה שבה והשתלטה על הנוף. בשלהי התקופה העות'מנית, בשנת 1883, נרכשו אדמות באזור במימון הברון רוטשילד אשר סייע להקמת 'מזכרת בתיה' – הלא היא "מושבת הברון" הראשונה שייסד.
ביצת גיבתון, לעומת זאת, יובשה רק שנים לאחר מכן, בתקופת המנדט הבריטי, באמצעות תעלת בטון שניקזו את המים אל ערוץ נחל עקרון. עם זאת, שרידי הביצה מרימים כאן ראש מידי חורף בסיוע גשמים שהופכים את האדמה לבוצית. במהלך הקיץ מתייבש שטח השמורה וכל שנותר מן הביצה הם מקבצי קנה וסוף, ובימים אלה, כאשר צמחי החצב כבר הגיעו לשיא גובהם והיורה החל להרוות מעט את האדמה – מזג האוויר והשטח פשוט מושלמים לטיול סתווי.
כבר בשנות ה-60 זיהו אוהבי הטבע את הערך הייחודי של המקום מבחינת החי והצומח, ובשנת 1969 הוא הוכרז כשמורת טבע על שטח של כ-80 דונמים. בתחילת שנות ה-2000 נחפרו בשטח השמורה שתי בריכות מלאכותיות כדי לשקם את בית הגידול הטבעי, ובמהלך השנים נמצאו כאן מספר מיני צמחים ובעלי חיים נדירים, בהם 'טריטון הפסים' – דו-חיים שנמצא בסכנת הכחדה, הברווז 'צולל ביצות' שנמצא בסכנת הכחדה בארץ, שרך מים בשם 'מרסיליה זוחלת' שנחשב לנכחד מהארץ, 'גילדן מוארך' – דגן נדיר שכאן נמצאת האוכלוסיה הגדולה ביותר שלו ועוד. לעומת זאת, אנשי רשות שמורות הטבע ביארו מינים פולשים כמו עצי 'שיטה כחלחלה' שאיימו להשתלט על בית הגידול המקורי.
כאמור, ממש החודש הורחבה שמורת עינות גבתון והשטח שלה כמעט והוכפל כדי לכלול גם את תל מלוט, ובזכות מיקומה המיוחד, כמעט נסתר, נותרה השמורה הביצתית הזאת פינת חמד שכוחה שמוכרת בעיקר ליודעי ח"ן (או יודעי חן, במקרה שלנו). השמורה אמנם תיחנך באופן רשמי רק בחג חנוכה הקרוב, אבל למעט מגדל התצפית שבליבה היא פתוחה למבקרים.
יופיה של שמורת גבתון ניכר במבט על, כאשר משקיפים עליה ממרומי תל מלוט לאחר טיפוס שאורך כעשר דקות. ראשונים ניכרים הצמחים שצומחים סביב המעיינות – קני הסוף וה'סמר' ובטבעת השנייה גם עצי האקליפטוס. מכאן נמשך המבט מזרחה, אל הרי יהודה ובנימין ואל הרי ירושלים והעיר ירושלים, מערבה אל גוש דן הצפוף והמיוזע, ודרום מערבה אל רצועת עזה.
למגלות התל, ממערב, נטועה מושבת הברון הראשונה כשהיא נושאת איתה את אחד הפרקים המרתקים של ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. 102 שנים לאחר הקמת המושבה הזאת, בשנת 1985, נולד בה רפנאל מוסקל שגדל והתחנך במקום. בשנת 2004 הוא התגייס לסיירת 'אגוז', במסגרתה נשלח במלחמת לבנון השנייה לקרב ב'מרון א-ראס' שממנו לא שב. לזכרו של רפנאל ז"ל הוקם על תל מלוט מצפור ובו מוצב הסבר אודות התל העתיק.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 3 מצומת נחשון אל צומת חולדה ופונים ימינה אל כביש 411 המתפתל שאיתו חולפים על פני הכניסות לקיבוץ משמר דוד וקיבוץ חולדה. ממשיכים וחולפים על גשר שנמתח מעל לכביש 6, ומיד לאחר מכן פונים ימינה אל דרך עפר שבתקופה זאת של השנה מתאימה למעבר כל סוגי הרכב. במקרה שיורד גשם משמעותי דרך זאת עלולה להיות בוצית ואז היא מתאימה רק לכלי רכב עם הנעה כפולה.
השביל מוליך מיד מערבה לאורך כשני קילומטרים (סימון שבילים שחור) מן הצד המזרחי של מסילת הברזל. ממשיכים עד למחסום שהציבה רשות שמורות הטבע כדי למנוע כניסת כלי רכב, ומשם מטפסים ברגל אל התל.
