כביש 352 פולח לעצמו נתיב צדדי ולא מאוד מוכר בנקודה גיאוגרפית מעניינת: כמעט אמצע הדרך בין תל-אביב לבאר שבע, ואמצע הדרך בין קריית גת לאשקלון, ואלה לא שני ה"ממוצעים" היחידים שנמצא כאן. הכביש קצר, פחות מ-13 קילומטרים אורכו, ובימים אלה הוא טובל בירוק של השטחים החקלאיים שסביבו ובפריחת שקדיות ונשירים.
מקטע קטן זה של צפון הנגב יושב על-ידי הנהגת המדינה מיד לאחר הקמתה במטרה לבנות קו ישובים שני בגב ישובי מערב הנגב, והוא שובץ באופן מכוון בקהילות הומוגניות של עולים שהגיעו מכל רחבי העולם בדגש על צפון אפריקה, מרכז אסיה והודו. השאיפה הייתה למסד קהילות שעיקר החוזק שלהן נובע ממבנה משפחתי מורחב וערכים משותפים.
בשנות החמישים סבלו הישובים הוותיקים יותר, כמו כל ישובי מערב הנגב, מהתקפות של פאדאיונים מצרים מכיוון עזה, ובשני העשורים האחרונים הם נמצאים תחת מתקפות קסאמים וגראדים כמו שאר ישובי עוטף ישראל.
בשונה מן החלק המזרחי של המועצה האזורית לכיש, שמשתרע עד למורדות הרי חברון ומאופיין בישובים עם שטחים חקלאיים עצומים, בחלק שממערב לקריית גת אשר תחום על-ידי "כביש עוטף עזה", הלא הוא כביש 232, שובצו ישובים קטנים על שטחים מצומצמים, ולכן רוב תושביהם לא עוסקים כיום בחקלאות.
טיול סוף השבוע שלנו מתחיל בנסיעה איטית לאורך כביש 352 – שיוצא דרומה מכביש 35 כ-3.5 קילומטרים מערבית למפגש של 35 עם כביש 232 או כ-6.5 קילומטרים מערבית לצומת פלוגות (המפגש של כביש 35 עם כביש 40).
מעטים מכירים את הכביש הזה מפני שהוא לא מוליך בין יעדים ששגורים על מטיילים אלא מחבר את תשעת הישובים שנטועים מצדדיו: עוצם, נוגה, נהורה, שחר, ניר ח"ן, זוהר, שדה דוד, תלמים, ולבסוף – הישוב עם השם המפורסם בסדרת הישובים הזאת: חלץ.
הכביש פולח נופים יפים של שדות חיטה, מטעים, חורשות ושטחים פתוחים וירוקים שמרחיבים את הלב, וקשה להיפרד מן המחשבה שהמשבצת המיוחדת הזאת בנוף החברתי הישראלי ראויה למיתוג מחמיא וייחודי, ולו בזכות ההשתרשות של תושביו בנוף ובארץ.
ממש באמצע הדרך, ממערב לכביש, נמצא 'מאגר זוהר' או 'אגם זוהר' אשר הוקם על-ידי חברת מקורות ונקרא על שם הכפר השיתופי הסמוך לו. חברת מקורות הייתה גם אחד הגופים שסייעו בהקמת המושב זוהר.
אגם זוהר – ששטחו 1,200 דונמים, הוא חלק ממערכת הולכת המים ירקון-נגב – אחד ממפעלי המים הראשונים של מדינת ישראל, והוא משתרע על שטח של כ-1,200 דונמים ונחשב לאחד ממאגרי המים הגדולים בארץ. הקמת האגם, שמסוגל להכיל כ-7 מיליון קוב, החלה כבר בשנת 1949.
מאגר זוהר מגודר ונחשב לשטח פרטי של מקורות, הכניסה אליו אסורה, וגם זה פספוס גדול של המועצה המקומית מפני שאפשר היה לפתח בו אזור תיירות מהמם. מי שנהנים בינתיים מן הנוף וכמויות המים הגדולות הן בעיקר ציפורים מסוגים ומינים שונים, וגם צפרים שנהנים להגיע ולצפות בהן. בין השאר נצפו במאגר זוהר עפרוני, נחליאלי לבן, פפיון אדום גרון, מירומית לבנת כנף, דיה שחורה, ברכיה, טבלן מצויץ, ברווז משויש, אנפה משורטטת, עלווית חורף, זרעית השדה, שקנאים ועוד.
אפשר לטייל סביב האגם מחוץ לגדר ולמרות שאפשר להיכנס לתוך השטח המגודר צריך להימנע מכך – בין השאר בגלל סכנת טביעה.
ממשיכים עם כביש 325 דרומה וממש לפני המפגש שלו עם כביש 232 מגיעים אל אזור המושב חלץ – שם מעורבים יחד התמימות והגאווה של ימי הקמת המדינה עם הסיאוב השלטוני של העשורים האחרונים. המושב חלץ הוקם על אדמות הכפר הערבי חוליקאת שנכבש ערב מלחמת העצמאות. באזור הזה טיילנו בעבר ואף מומלץ לטייל כעת.
כבר בשנת 1933, בעקבות סקר גיאולוגי שנערך באזור, התגלו בו "סימני נפט" ובתקופת המנדט הבריטי אף בוצעו בו קידוחים ראשונים שהופסקו בעקבות פרוץ "המרד הערבי". לאחר הקמת מדינת ישראל נעשו ניסיונות להשיג מימון מחו"ל לצורך חידוש הקידוחים, ולאחר שזה צלח בוצע קידוח מוצלח ראשון בשנת 1955.
זה היה הגילוי הראשון של נפט בשטח מדינת ישראל והוא הסב כמובן הרבה מאוד שמחה וגאווה, ובעיקר תקווה לגילויים נוספים של "הזהב השחור". למרבה הצער, משדה חלץ הופקו במהלך 50 שנים רק כ-17 מיליון חביות נפט בלבד, וזאת למרות כ-80 (!) קידוחים שבוצעו בשטח.
חמור מכך: במהלך השנים הופרטו זיכיונות הפקת הנפט ועל השטח השתלטו חברות פרטיות, וחלקן – כך לפי החשד – פעלו שלא לפי תנאי הזיכיון אף הפכו חלק מן הקידוחים לאתרי הטמנה לא חוקיים אשר גורמים לסכנת זיהום של מי התהום. כך הפכו שדות הנפט של חלץ מהבטחה למקור הכנסות ועצמאות אנרגטית למפגע סביבתי ש"קושט" בערימות של ציוד קידוח מחליד.
את הנסיעה הנעימה לאורך כביש 325 אפשר לקנח בקצת אופטימיות: כמעט לכל כיוון שממנו ממשיכים מן המפגש שלו עם כביש 232 או בחזרה צפונה אפשר למצוא מרבדים מרהיבים של כלניות, צבעונים ופרגים ואינספור מקומות לפיקניק מרגיע.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
הצעה נוספת לטיול בסביבה:
טיול לסופ"ש: מחוליקאת אל שדות החיטה של צפון הנגב
