פעם היה כאן שמח, לפני שנולדנו. בעצם, בערך 2,000 שנים לפני שנולדנו: הרומאים ידעו לפנק את עצמם עם מרחצאות מפוארים ושאר מתקנים לתרבות, בידור ופנאי, אפילו אם ההגדרה של "בידור" כוללת גם אכילת אנשים בידי חיות וסתם הרג של חיות בר לקול תשואות הקהל.
אחד המתקנים שנותרו לנו כעדות לימי הפאר האדריכלי הרומי הוא "בית הקשתות" – מבנה אבן צנוע יחסית שממוקם בשוליים הצפון מזרחיים של 'פארק קנדה' או 'פארק איילון' – לא הרחק מן הישוב מבוא חורון בעמק איילון.
לא מצאתי פרסומים ארכיאולוגים מעמיקים לגביו אבל כנראה שהמבנה נבנה אי שם במאה השלישית לספירה כבית מרחץ ובית מרפא. כמעט 1,800 שנים לאחר מכן נותרו במקום שתי בריכות מים, אחת חיצונית ואחת פנימית ומקורה, וזו מעוטרת בארבע קשתות אבן מרהיבות שמקנות למקום את שמו.
לא מיותר להעיר ש"בית הקשתות" הוא לא השם הכי מקורי בישראל: אנחנו יכולים לחשוב לפחות על חמישה מקומות אחרים ברחבי הארץ שנקראים "בית הקשתות", ואתם מוזמנים לחוד לעצמם חידת טריוויה ולמלא את הרשימה הזאת, אולי תיזכרו ביותר מקומות מאלה שעלו בדעתנו.
עומק הבריכה אידאלי לטבילה: כ-170 סנטימטרים, אם כי בתקופה הזאת של השנה צריך אומץ ועמידות בפני קור כדי לטבול בה, בעוד שבתקופת הקיץ אין במה לטבול… שתי הבריכות מתמלאות רק במי גשם, וזה קורה כאשר מפלס מי התהום עולה ומים זורמים בתוך אמה אל תוך מבנה האבן.
כאשר טובלים במים הקרים אפשר להרהר בקצת פרופורציות על החיים. גם בלי לדעת מי בדיוק סיתת והניח כאן את האבנים האלה אפשר לזנק בזמן ולזכור שזה קרה קרוב מאוד לסופה של האימפריה הרומית המפוארת, אולי אפילו באותן שנים שבהן נבנו ברומא 'מרחצאות קרקלה' המפורסמים, לרווחת הציבור.
הרומאים, חוץ מאשר בלהרוג אחד את השני עם הפוליטיקות הפנימיות שלהם, היו עסוקים באותה עת במאבק עם הפרסים (שלפחות באותה תקופה גבה דם אבל לא שינה שום דבר), הקיסר הרומי ולריאנוס נלקח בשבי על ידי שאפור הראשון מלך פרס והוצא להורג, ובזמן שיהודים או רומאים טבלו ממש כאן בבריכה הזאת – רבי יהודה הנשיא ערך את המשנה והחלה "תקופת האמוראים".
אז אם כבר הגענו עד לאמוראים כנראה שהגיע הזמן לצאת מהמים ולהתנגב, לעקוף את הבריכה החיצונית הרדודה, ולגשת אל משטח הבטון הגדול שנמצא לא הרחק משם, בין עצים, לפרוש עליו את ערכת הפיקניק, ולהתחרדן בשמש עם ערכת הקפה שזכרתם להביא מהבית.
בשנת 2019 ביצעה הקרן הקיימת לישראל עבודות שיקום ושימור במקום והכניסה אליו חופשית וללא תשלום. כמובן שאין כאן שירותי הצלה ולכן חשוב לשים עין ולהשגיח על ילדים קטנים, אבל איתם אפשר לטבול בבריכה החיצונית, הרדודה. למרבה הצער המקום גם לא מונגש לבעלי מוגבלויות, וחבל שכך.
בימי אביב אלה פורח הטבע מסביב ביופי עוצר נשימה: עשרות עצי שקד מלבלבים ומושכים אליהם המוני דבורים שמזמזמות סביבם ומזמינות את המבקרים לטיול אביב רגלי בשבילי הפארק.
כך מגיעים: עם כלי רכב רגילים מקלידים ב'ווייז' "מעיין בית הקשתות מבוא חורון".
עם כלי רכב בעלי הנעה כפולה אפשר להגיע דרך משעולי פארק איילון וחשוב כמובן להקפיד לנהוג רק על השבילים המוסדרים. אגב, במרחק של כמה מאות מטרים מבית הקשתות, מימין לדרך העפר שיוצאת מכביש 3 לכיוון האתר, יש מאגר מים גדול של 'מקורות'. זהו 'מאגר מסילת ציון' שנאגרים בו כ-800,000 מטר קוב של מי ביוב מטוהרים אשר מיועדים להשקיה.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
אגב, אם יש לכם מידע מעניין על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של המקום או שחשבתם על יותר מחמישה מקומות בישראל שנקראים "בית הקשתות" – מוזמנים לכתוב אלי לכתובת הדוא"ל: editor.thecar@gmail.com ונעדכן את הכתבה בהתאם.
