שורה תחתונה תחילה
הילד הרע במשפחת דגמי וולוו מעוצב בדרך מושכת עין ומפתיע לטובה בהתנהגות הדינמית, אבל תחושת האיכות שלו פחות משכנעת
מי אתה וולוו XC40?
מאז שנת 2010, כאשר יצרנית הרכב הסינית ג'ילי רכשה את וולוו ונתנה לה יד חופשית ואת כל המשאבים הכלכליים הנחוצים, יודעת חברת המכוניות השבדית עדנה כפי שלא ידעה מאז היווסדה. ג'ילי לא עוסקת בנדבנות: לאחר שרכשה בנזיד עדשים את החברה שהייתה בין המובילות בתחום הבטיחות בתעשיית הרכב היא הטילה עליה להיות, למעשה, מרכז הפיתוח, הלימוד והחדשנות שלה, ובאמצעותה יש לסינים גישה אל ספקיות החלקים המערביות המובילות ואל פסגת הטכנולוגיה האוטומוטיבית.
מן השידוך הזה כולם מרוויחים, לפחות לעת עתה. הסינים לא מתערבים לשבדים יותר מידי ונותנים להם לעשות את מה שהם יודעים לעשות, בלי לכפות עליהם אילוצים של קונצרן רכב גדול. כך, למשל, פיתחה וולוו פלטפורמה מודולרית מודרנית שעליה נבנו הדגמים הבינוניים והגדולים – סדרות 60 ו-90, וכך פותחה גם פלטפורמה מודולרית מודרנית קטנה, שנקראת CMA (ראשי תיבות של "ארכיטקטורה קומפקטית מודולרית"), ו-XC40 הוא הדגם הראשון בעולם שנבנה על גבה.
בשנים הבאות ייבנו על CMA כל סדרת 40 החדשה של וולוו וגם מכוניות שישווקו תחת מותג היוקרה-למחצה 'לינק אנד קו', וכאלה שיישאו את הסמל של ג'ילי עצמה, כך שבאופן טבעי מדובר בפלטפורמה יותר בסיסית, ופחות יקרה, מן הפלטפורמה הגדולה.
עם זאת, מדובר בפיסת הנדסה מודרנית וחדשה, שמקורה בשבדיה, ולא אילוץ שנכפה מבחוץ, ובהקשר הזה ראוי להזכיר אנקדוטה היסטורית מעניינת. בקטגוריות הגודל הקטנות וולוו תמיד נסמכה על שיתופי פעולה עם יצרניות רכב אחרות – החל מוולוו '66' (למעשה מכונית שפותחה על-ידי DAF לפני שהחברה ההולנדית נרכשה על-ידי וולוו), דרך '440' שחלקה פלטפורמה עם מיצובישי 'כריזמה', וכלה ב-C30/S40 שנבנתה על פלטפורמה של מאזדה 3 / פורד פוקוס.
הפלטפורמה המודרנית הקטנה של וולוו הונדסה כדי לקבל מנועים שמותקנים לרוחב, ולא לאורך, ולהניע את הגלגלים הקדמיים, ולא האחוריים, אם כי יש גם לה את האופציה לקבל הנעה כפולה וגם מערכות הנעה היברידיות ואף חשמליות.
עיצוב, מיצוב
אורך בסיס הגלגלים של XC40 הוא 270.2 ס"מ והאורך הכללי שלו הוא 442.5 ס"מ, כלומר שמדובר בקרוסאובר קומפקטי עם בסיס גלגלים נדיב, כזה שמתמודד בעולם מול ב.מ.וו. X1/X2, אאודי Q3, מרצדס GLA, ריינג' רובר Evoque, יגואר E-Pace, לקסוס NX, אינפיניטי QX30 ו-DS7 מבית פיג'ו-סיטרואן.
העיצוב של XC40 יוצר רושם ויזואלי מוטעה כאילו שמדובר בכלי קטן מכפי שהוא באמת, ולכך גורמים בין השאר קו חלונות גבוה, פרופיל ריבועי, קורה אחורית מאסיבית וצביעה דו-גוונית שמעלימה מעט את הגג והחלונות. מצד שני, זה ממש לא כלי רכב שמנסה להצטנע או להיעלם בתוך הנוף אלא דווקא להיפך: הוא מנופח בחוסר צניעות שלא מתפתחת לכדי חוסר טעם, ועיצוב החרטום – שמציג ייחוס משפחתי אשר נאבק על מקומו בשוק הפרימיום הצפוף – מציג בגאווה את הסמל של וולוו.
אגב, אין טעם לקבוע כאן אם מדובר בכלי יפה או לא, מפני שכפי שאנחנו מדגישים לגבי כל קרוסאובר – מצד אחד זאת האבחנה החשובה ביותר ומוקד המשיכה המשמעותי ביותר לבחירה בין מתמודדים שונים, אבל מצד שני עיצוב הוא עניין ממש אישי ומאד אמוציונלי – לכן כל אחד צריך לגבש לעצמו את ההערכה בסעיף זה. יחד עם זאת, בשונה מרוב המתחרים שתוארו לעיל, XC40 מיוחד בכך שהוא לא ממש דומה לאחיו הגדולים, XC60 ו-XC90, וגם לא לדגמים אחרים של וולוו, אלא נראה קצת כמו האח הקטן, המבולגן והאנרכיסט שלהם, דגם צעיר ולא מעונב שמרשה לעצמו לשבור מוסכמות ולשדר הרבה יותר שמחת חיים "מבורדקת".
בעולם מוצע XC40 עם שישה מנועי טורבו – בנזין ודיזל, ובעתיד – כאמור – יקבל גם מערכות היברידיות, אבל אלינו הוא מגיע רק עם שני מנועי טורבו-בנזין שמחוברים לתיבה אוטומטית קונבנציונלית עם 8 יחסי העברה.
בדגמי ה-T4 מותקן מנוע טורבו-בנזין בנפח 2.0 ליטר שמספק 190 כ"ס ומניע את הגלגלים הקדמיים, ובגרסאות השונות של T5 מספק אותו מנוע 247 כ"ס ומניע את כל ארבעת הגלגלים.
וולוו אפיינה לישראל שלוש רמות אבזור לכל גרסת מנוע ('מומנטום', 'מומנטום פלוס' ו-'R דיזיין') ואלה מוצעות בטווח מחירים של 240-280 אלף ש"ח לדגמי ה-T4 ו-280 עד 300 אלף לדגמי ה-T5. מיותר לציין שמצד אחד אלה מחירים לא נמוכים בעליל, אפילו אם הם רק מחירי מחירון, ומצד שני וולוו לא יכולה להרשות לעצמה שלא להצהיר על עצמה כעל מותג פרימיום שמביט לגרמנים בלבן של העיניים. יש בהחלט מקום לייבא במחיר נמוך יותר גם את גרסת T3 הבסיסית, וייתכן שהיא תופיע בהמשך. מכונית המבחן שלנו, T5 R-Design, היא היקרה ביותר ותמורת מחיר המחירון שלה, 300 אלף ש"ח, כאמור, אפשר לקבל שני קיה ספורטאז' ועוד קצת עודף.
עיצוב פנים, שימושיות
מקום שבו וולוו מתרחקת עוד יותר מן העיצוב המשפחתי הוא בסביבת הנהג בפרט ובתא הנוסעים שאותו אפשר להגדיר כ"נועז": מעצבי הפנים של וולוו שאפו ליצור "תחושה של בית שבדי" ולכן השתמשו בחומרי דיפון לא שגרתיים ובצבעים חמים, אבל הרושם שלי הוא שבפיסול ובעיצוב יש אמירה נוספת, צופת פני עתיד. נדמה כאילו שהמכונית הזאת בנויה כדי לארח את היושבים בה, אבל לא במובן המשתקע אלא בדרך ארעית יותר. זה סוג האירוח של בית קפה או פאב, או אולי של קרון רכבת, יותר מאשר של סלון בבית מגורים פרטי.
במילים אחרות, תא הנוסעים של XC40 מעניק חוויה שקשורה בשהייה בו, בניידות, בהימצאות בדרך, ומזכיר יותר חלל של מקום ציבורי מאשר מקום אינטימי ופרטי. אגב, בכלל לא משנה אם אוהבים את הרעיון הזה או לא – אי אפשר שלא לשים לב לכך שיש בו משהו מיוחד. בין השאר, ברור שעם הדגם הזה וולוו פחות מתאמצת להראות לאאודי ולמרצדס מה היא יודעת לעשות בתחום הפינוק לנהג ולנוסעיו.
מבחינה פונקציונלית בולטים במיוחד שני דברים שלקוחים מן העיצוב המשפחתי של וולוו, אחד מהם טוב והאחר פחות: האלמנט הדומיננטי ביותר בסביבת הנהג הוא מסך מולטימדיה ענק שמונח לאורך ולא לרוחב, שכמותו פגשנו בכל דגם חדש של וולוו החל מ-XC90. זה מסך ברור ושימושי שיוצר תחושה עדכנית, אם כי הוא לא מספיק אינטואיטיבי וקל לשימוש, ועדיף היה שפונקציות שונות יבוצעו באמצעות קיצורי דרך פשוטים יותר או, עדיף, עם מתגים וכפתורים קונבנציונליים.
האלמנט שמבוצע פחות טוב הם פתחי האוורור האנכיים והמרשימים למראה, מפני שגם כאשר הפתח האמצעי-ימני מופנה ימינה עדיין מנשב אוויר מיזוג מקפיא על גב כף יד ימין. מבחינה העיצוב, עם זאת, מדובר בחוויה נעימה וחיובית.
המושבים הקדמיים, ודאי בגרסת ה-300 אלף שקלים שעליה נהגנו, מעוצבים טוב מאד ומדופנים בריפוד עור איכותי, אבל הם קשים והתמיכה שלהם בינונית. תנוחת הישיבה גבוהה ושולטת כמצופה מקרוסאובר, וסביב הנהג פזורים לא מעט מקומות אחסון.
חלק מדוקטרינת העיצוב הכתיבה שימוש בחומרים ממוחזרים או "טבעיים", וזה באמת מתחשב מצד וולוו אבל קצת פחות מתחשב במי שמשלם 300 אלף ש"ח וקונה מכונית יוקרה. איכות הפלסטיקה והדיפון טובה בחלקו העליון של התא, אבל מאכזבת כאשר מביטים כלפי מטה, ומאד מאכזבת כאשר ממשמשים את הפלסטיק הדק של מחזיקי הכוסות והקונסולה המרכזית.
מרחב הפנים טוב מלפנים וגם מאחור, אלא שהמושבים האחוריים לקחו את רעיון הישיבה הארעית צעד אחד רחוק מידי, והם נמוכים, נראים יותר כמו דרגשים מאשר כמו מושבים, ובסך הכל די מאכזבים ולא נוחים לישיבת מבוגרים לאורך זמן. פתחי מיזוג ליושבים מאחור מספקים נחמה קטנה.
נפח תא המטען קצת מאכזב, יחסית לקרוסאובר קומפקטי, אבל לזכותו צריך להזכיר את הנפח שכלוא מתחת למשטח התחתון (שניתן להסרה או להטמנה), את שפע הפטנטים וגם את הסידור היעיל מאד של התא.
התנהגות כביש, נוחות
מבחינה דינמית, ובמונחי נוחות, זהו אחד הכלים היותר מתעתעים שבהם נהגתי בשנים האחרונות. מצד אחד, אנחנו לא באמת מצפים להתנהגות דינמית מעולה כאשר מדובר בקרוסאובר – ומבחינה זאת נכונה לנו הפתעה לטובה. מצד שני, אנחנו כן מצפים לקבל כלי נוח, עם מהלך מתלים ארוך וזויות גלגול ניכרות, אלא שמהנדסי וולוו העדיפו שנקבל במקומם תחושה יותר "קרבית" ונוקשה.
התחושה הכללית שיוצרים המתלים היא של נוקשות עם מהלך ארוך ושיכוך החזרה חלש במתכוון, מה שמוביל לסוג של תחושת ריחוף מעל פני מהמורות. בהתאם לכך התוצאה מעניינת: בנהיגה בשטחים עירוניים ועל כבישים פריפריאליים מתקבל כלי קשוח וקופצני, ולכן לא מאד נוח (אבל גם לא מאד לא נוח) וכאשר מאיצים בו הוא משדר בשלב ראשון חוסר שביעות רצון של כלי שנאלץ להידחק למחוזות לא לו – וזה בגלל מהלך המתלים הארוך ונטייה ברורה לגלגול ולהעברות משקל. כאשר מגבירים את הלחץ מתקבלת הפתעה בדמות כלי מאד רהוט, עם הנעה כפולה אפקטיבית ביותר, היגוי מדויק מאד שנכון ואף להוט להיכנס לפניות, ועם רמת אחיזה גבוהה. כל אלה כאילו אומרים לך: "בוא נשתגע".
התזזיתיות של המתלים אמנם פוגמת בנוחות הנסיעה בחיי היום יום, אבל לא רק שהיא יוצרת "סנסציית מהירות", היא גם "מזכירה לך שאתה חי" ויש בה משהו צעיר עליז ושמח. תחושת "ד"ר ג'קל ומיסטר הייד" הזאת מתקבלת גם ככל שמדובר בנוחות הווקאלית: מצד אחד זהו כלי מאד איכותי עם שיכוך טוב מאד של כל סוגי הרעשים, ולכך כמובן יש תרומה גדולה לנוחות, אבל מצד שני מתקבלת בתוך התא גם תהודה חלולה שאופיינית דווקא לכלים פחות איכותיים, ולפרקים גם רעשי מנוע פחות נעימים. מוזר.
XC40 הוא כלי שקל מאד להסתדר איתו בסביבה עירונית, ושם כנראה גם הוא יבלה את רוב חייו, הוא קל לתמרון, ולמעט חלק מן הקורה האחורית – שמסתיר – גם שדה הראיה ממנו טוב. אבל דווקא מכיוון שסביבת המחיה הטבעית של הכלי הזה היא הובלת ילדים למה שנקרא "המסגרות", וחניה לצד בתי קפה מסוגננים, נראה שוולוו תעשה נכון אם תציע בארץ הקודש גרסה מוזלת ופחות יומרנית שלו.
מנוע, ביצועים
מנוע הטורבו-בנזין של וולוו, בנפח 2.0 ליטר, הוא מנוע רהוט, שקט, נעים מאד וכזה שמספק שפע של מהירות – במיוחד בגרסת T5 החזקה שלו, שמספקת 247 כ"ס ו-35.6 קג"מ (190 כ"ס ו-30.6 קג"מ בגרסת T4), עם 6.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש.
לחיצה מאסיבית על הדוושה, כמעט בכל מצב, תשגר את הכלי קדימה במהירות מהנה אבל לא תציג לנהג את כל עדר הסוסים בדהרתו, אולי מכיוון שהמנוע חלק מאד באופן שלא מייצג היטב את המומנט המרשים. מה שפוגם בתענוג זאת גם ההתנהלות האיטית, ולפעמים מעט נוירוטית, של תיבת ההילוכים האוטומטית הקונבנציונלית. זה לא מפריע בנהיגה עירונית או רגועה אבל כן פוגם בחוויה כאשר מנסים להוציא קצת יותר מיץ מהמנוע.
בתדלוק במשאבת הדלק לאחר קטע הנהיגה המהנה הוחזרה למיכל כמות שמייצגת צימאון של כ-7 קמ"ל, וזה לא נתון ידידותי לסביבה או לארנק, ובנהיגה רגועה יותר הגענו לרמות של מעט יותר מ-10 קמ"ל בתחנה ושל 10.5-13 לפי חישוביו של מחשב הדרך. גם זה לא להיט עבור כלי לא מאד כבד, אם כי בל נשכח שהוא פיזר אנרגיה אל הכביש באמצעות כל גלגליו. הביצועים, מכל מקום, מספקים בהחלט כדי לפגוש את נציגי החוק בכל מקום שבו אין סיכוי שנגרום נזק לאחרים.
בטיחות, אבזור
אי אפשר היה לצפות מוולוו שלא להביא תוצאה מרשימה במבחני הריסוק של פרויקט Euro-NCAP ו-XC40 לא אכזב עם ציון הגנה חזיתית של 97% ועם ציונים של 87% להגנה על ילדים במושבי בטיחות, 71% בהגנה על הולכי רגל ו-76% בציון מערכות בטיחות.
לישראל הוא מגיע עם סט די מלא של כל מערכות ההגנה והסיוע לנהיגה, ועם כל הידע והניסיון של וולוו שמוטמנים בתכנון המרכב שלו, אם כי מאכזב לציין שבקרת שיוט אדפטיבית (סטנדרט בסיאט ארונה) לא מוצעת ברמת האבזור הבסיסית, 'מומנטום', ושהתרעה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום לא מוצעת בכלל, וחבל.
החלק המלא של הכוס כולל כמובן בלימה אוטונומית, התרעת נתיב עם היגוי אקטיבי וזיהוי הולכי רגל, אופניים ותמרורים (הכל על בסיס טכנולוגיית מובילאיי, אבל כזאת שמוטמעת עמוק לתוך מערכות הרכב). להיגוי האקטיבי, וזה מוזר, יש תחושה של "חיים משל עצמו", כלומר שהוא לא מסוג המערכות שמאפשרות לנהג להישאר שאנן.
רשימת האבזור, באופן כללי, ארוכה וכוללת כסטנדרט מערכת שמע טובה, שלושה חיבורי USB, משטח טעינה לטלפונים תומכים, מצלמת חניה, כניסה והתנעה ללא מפתח, גג שמש גדול (ומיותר) ועוד. בשונה מן המקובל, כל הגרסאות מתגלגלות על חישוקים בגודל 18 אינטש ואופציה לחישוקים גדולים יותר מוצעת בתוספת תשלום. גרסת הדגל כוללת שפע אמצעי המחשה ויזואליים מרשימים ליומרות הספורטיביות של הכלי, ובנוסף לכך גם פתיחה חשמלית לדלת תא המטען, תאורת LED אדפטיבית תפעול חשמלי למושבים ועוד.
שורה תחתונה
XC40, קצת בדומה ל'מיני' מבית ב.מ.וו, מציע חוויית "פרימיום ספורטיבי לא מעונב", כמעט אמרתי "עממי", וזהו כלי פרגמטי, פונקציונלי, שמעוצב – לטעמי – בעיצוב חיצוני מושך ולא מוגזם. בגרסה הספורטיבית היקרה שלו הוא מציע סט מלא של קישוטים ספורטיביים, מנוע חזק, ותג מחיר לא קל לעיכול של 300 אלף ש"ח.
התנהגות הכביש טובה מאד, רמת הנוחות הרבה פחות, האבזור בסדר גמור וחוויית המושב האחורי הרבה פחות. כרגיל, וולוו מציעה לצרכני הפרימיום אלטרנטיבה שמעוררת פחות אנטגוניזם, במחיר שיכול להיות לא הרבה יותר יקר מזה של מותגי אמצע הדרך הגרמנים.
