התרעת תוכן מטריד: הכתבה הזאת עלולה לפגוע בבריאות הנפשית של ג'יפאים אמיתיים ושל אספני רכב. לג'יפאים שהם גם אספני רכב מומלץ לא להמשיך לקרוא.
ביום רביעי שעבר, כ-11 שנים לאחר שהחלה לשפץ ולחדש לנד רובר דיפנדרים ללקוחות עשירים, הונפקה חברת ECD האמריקנית בבורסת נסדא"ק בניו יורק. לא הרחק משם – בכיכר טיימס, הוצב בגאון לנד רובר דיפנדר בהתאמה אישית כדי להדגים את היכולות של מי שמצהירה על עצמה כ"מובילת התעשייה בשחזור, שיפוץ, התאמה אישית וחשמול של לנד רובר דיפנדרים, יגוארים ומכוניות קלאסיות ואספנות אחרות".
כמעט אלפיים קילומטרים דרומה משם, במפעל חדש ונוצץ שהוקם לא מכבר בעיירה קיסמי שבמדינת פלורידה, שקדו כ-80 עובדי החברה על הגשמת חלומות של אנשים שאין להם בעיה לשלם בין 150,000 ל-300,000 דולר תמורת כלי רכב שהחלו את חייהם לפני 30 או 40 שנים במידלנדס הבריטים, וחלקם שימשו חקלאים מקומיים בהעברת חבילות חציר בחווות.
ECD נוסדה בשנת 2013 על-ידי שלושה בריטים שהיגרו לארה"ב והקימו עסק לייבוא מכוניות מתוצרת בריטניה. מהר מאד הם מצאו את עצמם עסוקים (הפתעה הפתעה) בשיקום, שיפוץ והתאמה אישית של כלי הרכב האלה עבור לקוחות אקסצנטרים יותר או פחות. עיון בתיאור ההנפקה של החברה מגלה שבמהלך 11 השנים האחרונות ביצעו אנשי ECD "רסטומודציה" (שחזור ושינוי) של כ-500 מכוניות קלאסיות, רובן מדגמי לנד רובר דיפנדר, לנד רובר סדרה IIA, ריינג' רובר קלאסיק ויגואר E-Type.
בנקודה זאת ראוי להפריד בין החלק הראשון של ה"רסטו" לבין החלק השני של ה"מודיפיקציה", מפני שנדמה שלאף אחד מאיתנו אין בעיה עם מי שמפרק רכב קלאסי עד היסוד ומשחזר כל פיסת מתכת (כולל אלומיניום), מכלול מכאני או פריט של מערכת החשמל ומביא אותם קרוב ככל שאפשר למצב המקורי שלהם.
מה שעלול לגרום לחלק מאיתנו לחוסר נוחות מתחיל בהרכבה מחדש שמבצעת ECD ומתגבר ככל שזאת כוללת רכיבים שלא נמצאו שם במקור – גם אם הרכיבים החדשים הרבה יותר טובים ונועדו לעמוד בהגדרה העצמית של ECD Automotive Design כ"יוצרת של רכבי יוקרה משוחזרים שמשלבים יופי אנגלי קלאסי עם ביצועים מודרנים".
כרטיס הביקור של ECD – זה שמאפשר לה לגבות מן הלקוחות שלה עד 300,000 דולר – הוא התאמה אישית של הכלי לדרישות הלקוח וההשקעה של כ-2,200 שעות עבודה של "אומני רכב מוסמכים" אשר הופכים דיפנדר חבוט בן 30-40 ל"רכב יוקרה איכותי בהתאמה אישית".
מעלים את ערך השוק
עד להנפקה בבורסה שיפצו ושיקמו אנשי ECD פחות מ-50 כלי רכב בשנה אבל נראה שכדי להצדיק את אמון המשקיעים ואת ההשקעה העצומה במפעל החדש בפלורידה הם יגבירו מאוד את הקצב.
צוות של שבעה אנשים, כך נטען בתשקיף, מסתובב באופן קבוע ברחבי הממלכה המאוחדת בניסיון לאתר ולקנות כלי רכב קלאסיים, בעיקר לנד רובר דיפנדרים משנות הייצור 1983 עד 1994, ולהעמיס אותם במכולות בדרכם לאמריקה. מיד לאחר שהם חוצים את האוקיאנוס מופשטים הכלים הזקנים עד לרמת השילדה, והמנועים שלהם – אחד מסימני ההיכר של הדגם לטוב ולרע – מועברים לאולם אחר שבו חלקם משופצים ומשוחזרים ואחרים מפורקים עבור מחסן החלקים.
לאחר שכל חלקי הפלדה והאלומיניום עוברים תהליך יסודי של התזת חול וצבע נבנים הכלים מחדש על אחד מבין שני קווי הרכבה, בתוך כדי השתלת רכיבים מודרניים. זה המקום להרחיק מן המסך אנשים בעלי קיבה רגישה: ברוב המקרים מושתלים בדיפנדרים הקלאסיים מנועי V-8 חדשים ותיבות הילוכים והעברה מבית ג'נרל מוטורס, או מנועי דיזל מתוצרת קאמינס, ובחלק מן המקרים הם עוברים הסבה מלאה להנעה חשמלית.
חלק מן הלקוחות מעדיפים לשפץ את מערכת ההנעה המקורית ולהישאר איתה אבל סקירה של רוב הפרויקטים שהחברה פרסמה באתר שלה מגלה שהלקוחות שלהם בוחרים בדרך כלל במנועים של שברולט קורבט.
מן הצד של הלקוח מתחיל תהליך ה"רסטומודציה" בפגישה אישית עם איש מכירות מומחה במפעל של החברה, כאשר ההבטחה היא שלא משנה מה הלקוח בוחר עבור הרכב שלו – ECD תייצר את זה עבורו. במהלך הפגישה נקבע המפרט של הכלי העתידי, החל מרמת הגוון של הצביעה החיצונית, דרך סוג וגוון העור וסוגי הבדים לדיפוני הפנים ועיצוב לוח השעונים, וכלה בהוספת כלוב התהפכות, מערכת הנעה ייחודית או חישוקי גלגלים בגוונים מוטרפים. רוב הלקוחות לא מוותרים, כמובן, על מערכת מולטימדיה מודרנית.
תהליך הפרסונליזציה יכול להתחיל בשלב מוקדם עוד יותר של איתור רכב ספציפי כדי לבסס עליו את הפרויקט, ולאחר שנקבע המפרט הסופי מבוצע פירוק מוחלט של הרכב המקורי ועבודה ידנית על כל לוח גוף או מכלול מכאני, צביעה עם חומרי הגנה נגד חלודה ודליפות מים, והתקנת כל הגימורים שהוזמנו.
לא קשה לדמיין את סוג הלקוחות שמחפשים לעצמם כלים כאלה אבל כדי להצית עוד יותר את הדמיון נאמר שאנשי החברה מספרים שעד היום הם כבר סיפקו כלים עם מושבים בריפוד עור תנין, עור צבי, דוגמאות של פסים ורקמה בהתאמה אישית, ודיפוני זמש, עור, בד, או כל דבר אחר שבעלי דיפנדרים באפריקה ובדרום אמריקה נוהגים לצוד. לקוחות אחרים מעצבים את חלל הפנים של הדיפנדרים שלהם "באופן שיתאים לאסטון מרטין, מקלארן, רולס רויס או רכבי יוקרה אחרים שלהם".
למי שאין סבלנות, או שהתקציב שלו קצת יותר מוגבל, יש אפשרות לקנות דיפנדר מתצוגה תמורת כ-150,000-200,000 דולר, וחלק מהעסקה הוא אחריות מלאה לשנתיים עם שירותי חילוץ 24/7. למען הפרופורציות, המחירים של לנד רובר דיפנדר החדש בארה"ב נעים בין כ-55,000 ל-120,000 דולר, אם כי רבים יאמרו, בצדק, שאין מקום להשוואה.
אגב, "רסטומודציה" דומה היא מנת חלקן גם של יצירות בריטיות קלאסיות אחרות כמו יגואר E-Type, וקצת קשה לשער האם ניתוח להשתלת לב אמריקני בגוף בריטי הוא מינוס כפול מינוס או מינוס ועוד מינוס…
ברוח הזמנים, החלק שמתפתח הכי מהר בעולם ההסבות כרגע הוא להנעה חשמלית, וזה עושה הרבה שכל בכלי רכב שלא מוגבלים על-ידי התקציב של הקונה. אנשי ECD ניסו במקור להשתיל מערכות הנעה משומשות מתוצרת טסלה אבל גילו ככל הנראה שהם מתקשים להשיג אותן או לאלף אותן לצרכים שלהם. לכן, כיום הם עובדים עם חברה אמריקנית שמספקת מערכות הסבה מושלמות.
מה שקצת יותר קשה לקבל זה את ההצהרה של אנשי החברה לפיה "עבור אספני רכב… הדיפנדר המותאם אישית הוא… חוויית SUV קלאסית שמתחרה בנהיגה מודרנית תוך שדרוג מוחלט של הנסיעה המקורית של הדיפנדר הקלאסי…"
קשה לקבל את זה, בין השאר, מפני שזה מגיע קצת לפני ההצהרה הבאה: "היפרדו לשלום ממנועים מיושנים וקבלו בברכה תחנת כוח מודרנית שתשפר את חוויית הנהיגה שלכם. הצוות המיומן שלנו מבטיח אינטגרציה חלקה וביצועים מיטביים", וקצת אחרי הצעה להתקין "החל מבלמי E.C.D. Brembo מותאמים אישית ועד למתלי E.C.D. Air Ride המותאמים אישית… הנסיעה שלך בדיפנדר שומרת על תמצית הנוסטלגיה של הדיפנדר ומעניקה נהיגה חלקה ועוצמתית". נו, מילא…
עם זאת, לזכות אנשי החברה צריך לומר שהם מבצעים גם שחזורים נאמנים למקור לכלי הרכב האלה, ולא רק מודיפיקציות והתאמות אישיות.
מנתוני ההנפקה של ECD בנסדא"ק עולה שהחברה, אשר לאורך כל ההיסטוריה שלה "ייצרה" רק 500 כלים, מוערכת לפי שווי של יותר מ-300 מיליון דולר. זה אומר שבשוק ההון מעריכים שבשוק הרכב המותאם אישית יש הרבה מאוד פוטנציאל להכנסות ורווחים.
