חברת טרהפוגיה (Terrafugia) האמריקנית, אשר נרכשה בשנה שעברה על-ידי יצרנית הרכב הסינית ג'ילי, "פתחה את ספר ההזמנות" ומבטיחה לספק מכונית-מטוס ראשונה מייצור סדרתי כבר במהלך השנה הבאה.
תמורת סכום צנוע של 279,000 דולר יכול כל מי שמחזיק ברישיון טייס תקף לרכוש את הגלגול המודרני של אחת הפנטזיות שהלהיבו את הדמיון האנושי כבר מאז המצאת המכונית והמטוס, לפני יותר ממאה שנים.
הרעיון הנהדר הזה, שהומחש בדרך הספרותית הנפלאה ביותר עם המכונית החושבת והגיבורה 'צ'יטי צ'יטי בנג בנג' – פרי עטו של איאן פלמינג (שכתב גם את סדרת ספרי ג'יימס בונד), העסיק מאות ממציאים ומהנדסים לאורך המאה האחרונה, אלא שאף אחד מהם לא ממש הצליח לפתור את הקונפליקטים שבין משקל, עילוי, כח, חוזק מבני ובטיחות.
Terrafugia הוקמה לפני 12 שנים במדינת מסצ'וסטס שבארה"ב במטרה לממש את החזון, הציגה אב טיפוס ראשון כבר כעבור שנתיים, אבל גם המוצר שלה לא הצליח להמריא, תרתי משמע, עד שהסינים נכנסו לתמונה לפני שנה עם כסף חדש. כעת, כאמור, הם הכריזו על קבלת הזמנות ראשונות למכונית המעופפת הראשונה שלהם, אשר יכולה לעבור ממצב נסיעה למצב טיסה בתוך פחות מדקה באמצעות מספר לחיצות כפתור.
יש להודות שהמוצר המוגמר עדיין נראה מעט מוזר, אבל החבר'ה מבטיחים שהוא יכול לנסוע על כביש ציבורי במהירות של כ-161 קמ"ש, לשאת נהג/טייס שמחזיק ברישיון נהיגה וברישיון לתעופה ספורטיבית וכן נוסע נוסף, ולאחר המראה אפשר לנחות איתו כעבור לא הרבה זמן במרחק של כ-644 ק"מ מנקודת ההמראה – וכל זה עם מנוע בעירה פנימית שמוזן בבנזין סטנדרטי.
המנוע, מתוצרת חברת רוטקס שמתמחה, בין השאר, בייצור מנועי אופנועים ומנועים לכלי טייס, הוא מנוע ארבעה צילינדרי (רוטקס 912iS) שמספק 100 כ"ס. נהיגה "יבשתית" מונעת באמצעות מנועים חשמליים שניזונים ממנוע הבנזין, ותצרוכת הדלק המוצהרת היא 19 ליטר דלק לשעה.
מי שיצליח לשים יד על המכונית המעופפת של טרהפוגיה אולי לא ימצא אותה שימושית במיוחד, אבל בלי ספק יחזיק פיסת היסטוריה, מפני שהניחוש שלנו הוא שמדובר ב"חוליה החסרה" בדרך אל עולם שבו התווך האווירי מנוצל הרבה יותר מכפי שנעשה בו שימוש בימינו (לטוב ולרע).
מעבר לאתגר הטכנולוגי, אחד החסמים המשמעותיים מפני התעופפות של חפצים ואנשים מעל לראשים שלנו הוא תקנות תעופה שחייבות להבטיח לא רק את שלום המעופפים אלא בעיקר את שלומם של מי שנשארים עם רגליים על הקרקע. הממשל האמריקני, באמצעות מינהל התעופה שלו וסוכנות החלל, מנסים להתמודד עם האתגר הזה מזה כשני עשורים וכבר פיתחו פרוטוקול לטיסות בין אלפי שדות תעופה קטנים ומאות אלפי מנחתים מאולתרים שפזורים ברחבי ארה"ב. אבל נראה שמוצר מסחרי אמיתי וטס כמו זה של טרהפוגיה יאלץ אותם לשבת על המדוכה באופן יותר ממוקד ולהביא את פרויקט השליטה בתנועה האווירית לידי מימוש.
אגב, אנשי טרהפוגיה מבטיחים שעד עתה השלימו כבר מאות שעות טיסה עם אבות הטיפוס השונים שלה, ובסרטונים שאנשיה העלו נראה שמדובר בחוויה מרגשת ומסקרנת.
העתיד: רחפנים
בטרהפוגיה קוראים לדגם המסחרי הראשון שלהם Transition (מעבר, שינוי), ונראה שהם עצמם עוברים בעת האחרונה שינוי משמעותי בדרך החשיבה שלהם, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות בעולם.
עתיד התעופה האישית מתקדם כעת במהירות בזכות התפתחויות רבות בטכנולוגיה (מערכות ניווט, תקשורת סלולרית, רובוטיקה, בינה מלאכותית, חיישנים, הגנת סייבר, אגירת אנרגיה חשמלית, כח מיחשוב), בתחבורה (חברות תחבורה משתפת כמו אובר), במסחר (אמזוןן), ובמידה רבה גם בזכות שבירת מחסומים מחשבתיים אצל בני אדם לאחר שהם נתקלים במוצרים מוחשיים – במקרה הזה רחפנים. התוצאה המתבקשת היא שהרבה יותר סביר ש"מכונית מעופפת" אמיתית ונפוצה לא תיראה בעתיד כמו הכלאה בין טרקטורון לפייפר, אלא כמו רחפן גדול, ואוטונומי.
גם בטרהפוגיה מבינים את זה ולכן בחודשים האחרונים הם מקדמים הדמיות ראשוניות של משפחת דגמים נוספת, TF-2, שהיא המקבילה המעופפת למיניוואן. הרעיון כאן, בשונה מכלי רכב שהופך לכלי טייס, מבוסס על הפרדה בין התחומים, כאשר מה שמקשר ביניהם הוא למעשה תרמיל (POD) שנבנה מראש כדי לשאת בני אדם או מטענים.
כלי הטייס הוא למעשה רחפן גדול, אשר במהדורה המאוירת הראשונה שלו הופיע כאשר הוא מוטס בידי אדם ובמהדורות האחרונות הפך לכטב"מ (כלי טייס בלתי מאויש) או כתמ"מ (כלי טייס מאויש מרחוק), והוא קולט את התרמילים שמובלים קרקעית על-גבי כלי רכב שמעוצב כמשאית.
רעיון התרמילים מתכתב באופן מושלם עם רעיון ה'היפרלופ', וזה אומר שכאשר אנחנו מפנטזים על תחבורה עתידית יכול להיות שכדאי להתמקד בקפסולות ולזכור שכל מי שלא רוכב על כלי דו-גלגלי או כלי רכב לניידות אישית (גם כעת), ארוז למעשה בתוך תרמיל מהיר יותר או פחות.
