ב-200 אלף שקלים אתם יכולים לקנות ב.מ.וו 120 חדשה, פורשה 911 בת עשר שנים, מרצדס S קלאס משנת 2009 או סוסיתא מודל 1960.
המכונית היחידה שבאמת יכולה לשאת את התואר "מייד אין יזראל" הגיעה בימים האחרונים ל-eBay, אתר המכירות המקוון הגדול בעולם, ומוצעת לקניה מיידית בתמורה ל-50 אלף דולרים.
לפני שאתם חושבים שמישהו כאן התגלץ' על הראש והשתגע לחלוטין נציין כי מדובר באקזמפלר נדיר מאוד מסדרת הייצור הראשונה כמוהו שרדו רק שני רכבים בעולם כולו (השני בניו יורק) וזה המוצע כעת למכירה הוא היחיד במצב כשיר לנסיעה.
המכונית המוצעת למכירה היא מגרסת הפיק-אפ טנדר וכוללת מנוע מתוצרת פורד בנפח 1 ליטר עם הספק "מטורף" של 39 כ"ס ורשימת אבזור קצרה מאוד הכוללת רדיו תדיראן.
עוד ב-TheCar:
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף
בועז דגן, מבכירי אספני הרכב הקלאסי בישראל, הלך לעולמו
את המכונית שיפץ לפני מספר שנים אספן רכב ישראלי מוכר מרמת גן. הוא נתקל במקרה ברכב בגרסת טנדר פתוח במושב סמוך לרחובות. הטנדר היה שקוע חלקית באדמה וללא מנוע וחלקים משמעותיים נוספים, אך כשגילה חלקי עץ שונים הבין האספן שמדובר ברכב נדיר מסדרת הייצור הראשונה. האספן איתר את הבעלים, מושבניק שרכש את הרכב מ"אוטוקרס" בשנת 1960, השתמש בו במשך שנים רבות והתרגש מבקשתו של האספן להחזיר לפיסת ההיסטוריה המתפוררת את הכבוד המגיע לה. לאחר מאמצים רבים הרכב שופץ ושוחזר למצבו המקורי וכיכב בתצוגות רכב מקומיות רבות.
על אף הדמיון לסוסיתא קוביה שהייתה די נפוצה במחוזותינו בשנות ה- 60 ובוודאי זכורה היטב לותיקים מבין גולשינו, הסוסיתא הראשונה עשתה שימוש במסגרת עץ ברצפת הרכב, משקופי הדלתות והחזית והיא שחיברה בין שלדת הפלדה לחלקי המרכב העשויים פיברגלאס.
השימוש בשלושה סוגי חומרים שלכל אחד מהם מידת גמישות וחוזק שונה לא התגלה כמוצלח במיוחד ובתוך אלפי קילומטרים בודדים החוליה החלשה – מסגרת העץ – החלה להיסדק ולהתפרק.
בשנת 1961, אחרי שמרבית הרכבים הראשונים הורדו מהכביש, הוצגה גרסה משופרת של הקוביה עם סבכה רבועה בחזית ובעיקר ללא מסגרת העץ הבעייתית.
חלום ישראלי בקוביה
הסיפור של הסוסיתא, הרכב הישראלי הראשון והיחיד, התחיל בשנת 1957 כשיצחק שובינסקי, סוג של יזם, איש עסקים וחולם, קנה בית מלאכה חיפאי קטן שהרכיב ברישיון כלי רכב תלת גלגליים מתוצרת רליאנט.
למרות שלא היה לו שום מושג במכונאות ובתכנון מכוניות לאחר זמן קצר שובינסקי, סטארטאפיסט נועז במונחים של היום, החליט שלייצר רכב תלת גלגלי לחלבנים זה לגמרי קטן עליו והוא פנה לרליאנט, ספקית הערכות הבריטית, וביקש שזו תפתח עבורו מסחרית קלה עם ארבעה גלגלים.
ברליאנט בדיוק עסקו בפיתוח של רכב עם מרכב פיברגלס ושובינסקי, שהתלהב מהיתרונות הגלומים בחומר הקל והקשיח, החליט לרכוש מהבריטים את הידע הדרוש ואת התוכניות ולהתחיל בייצור מכונית עשויה פיברגלס בישראל.
הייצור החל ב-1959 ב-3 גרסאות מרכב: מסחרית סגורה, סטיישן 3 דלתות וטנדר פתוח.
הודות לשימוש במרכב פיברגלס המכונית שקלה רק 750 ק"ג.
ההתחלה לא הייתה קלה ובהתאם לתקנות הצנע ובמטרה להזרים כסף למשק המקומי "אוטוקרס" חויבה לייצא שני שלישים מהתוצרת.
במקום לייצא למדינות מתפתחות וקרובות יחסית שובינסקי, שתמיד חלם בגדול, החליט לייצא את התוצרת שלו למעצמת הרכב הגדולה בעולם – ארצות הברית.
למרות שהעיצוב הרבוע, שדמה בעיקר לציור של אוטו שקשקש ילד לא מוכשר במיוחד ועל אף שהמכוניות האמריקאיות של הפיפטיז הציעו עיצובים מרשימים בהרבה, אבזור רב ומנועים חזקים, אבות הטיפוס שהוצגו בתערוכת הרכב בניו יורק תחת השם "סברה" זכו להתעניינות ערה בשל תג מחיר אטרקטיבי שהוביל למאות הזמנות של המכונית הארצישראלית.
וכך, בשנת בשלהי ימי הצנע בסוף שנות החמישים, כשרמת החיים בארץ אפשרה רק למעטים לרכוש מכוניות, שובינסקי הגשים את החלום של כל סטארטאפיסט עד עצם היום הזה ומכר את המוצר שלו לאמריקאים.
בשלב ראשון יוצאו כמאה מכוניות שהיוו חלק משמעותי מכלל התוצרת והתקבלו הזמנות לעוד מאות יחידות, אך לאחר זמן קצר ואלפים בודדים של מיילים על כבישי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות החזירו כל הרוכשים את המכוניות משום שאלו סבלו משלל תקלות ובמיוחד, כאמור, מבעיות מבניות חמורות שגרמו להן להתפרק.
ההד התקשורתי בעקבות חוסר שביעות הרצון מהמכוניות הביא לביטול ההזמנות שכבר התקבלו והיצוא לארצות הברית פסק.
למזלו של שובינסקי, באוקטובר 1960 בוטל משטר הצנע וההגבלות על הצריכה המקומית הוסרו וב-1961 הוצגה, כאמור, גרסה משופרת של הקוביה שהמשיכה לעשות שימוש במכלולים המכניים של הפורד אנגליה.
בתחילת שיווק הגרסה המשופרת, בשל הדמיון הרב לדגם שנטה להתפרק, הלקוחות המקומיים לא מיהרו לרכוש את המכונית על אף תג מחיר אטרקטיבי. שובינסקי הבין שהוא צריך לעשות מעשה כדי להבהיר לאנשים שהקוביה החדשה טובה ואמינה וכך, הרבה לפני מסעות מקדמי תדמית כמו "קאמל טרופי" של לנד רובר ו"איסוזו צ'אלנג'", שובינסקי הגה רעיון מבריק ושלח צוות אמיץ לחצות את יבשת אפריקה בסוסיתא קוביה. המסע המפרך כלל הרבה נסיעות בכבישים-לא-כבישים, דרכי עפר, תנאי מזג אוויר קיצוניים וחציית ג'ונגלים וסוואנות פראיות והוכיח לכולם שהדגם החדש עמיד ואמין גם בתנאים קיצוניים ביותר.
בסופו של דבר, באותה שנה נמכרו בישראל לא פחות מ-760 סוסיתות בטווחי מחירים של בין 5700 ל 7200 לירות, מחיר זול משמעותית ממחירה של מכונית מיובאת, מה שהפך את המכונית לכלי הרכב של מעמד הפועלים.
למרות שלל הבדיחות והמיתוסים שליוו את המכונית במשך שנים אודות גמלים שאוהבים לאכול את מרכב הפיברגלס, מדובר היה כמובן בטענות חסרות בסיס.
הקוביה המשופרת הוכיחה את עצמה כמכונית אמינה וזולה לאחזקה אך היא הייתה רחוקה מלהיות מפנקת. בין היתר אדים מגזי פליטה היו חודרים מתא המנוע לחלל הנוסעים, האבזור היה דל עד לא קיים והמרחב הפנימי היה מוגבל מאוד. שילוב של מערכת מתלים פרימיטיבית, היגוי עם הרבה חופשים ובלמים עלובים העניקו לקוביה יכולות דינמיות מאתגרות למדי גם במושגים של הימים ההם.
לאחר היקפי מכירות נאים במחצית הראשונה של שנות השישים, במחצית השניה של העשור שינויים בתקנות המיסוי שביטלו את היתרון שהיה למכונית המקומית, כמו גם מתחרים חדשים ממוצא יפני שהגיעו לארץ במחירים אטרקטיביים, הביאו לירידה בקצב המכירות ולאחר מספר ניסיונות לשדרג את הסוסיתא על בסיס העיצוב והתכנון הראשוני הקלוקל הבין שובינסקי ב-1966 שהקוביה שתוכננה בחופזה בימי הצנע צריכה כעת, בעידן בו תושבי המדינה הצעירה הפסיקו להתבייש ולחשוב מה יגידו השכנים, לפנות את מקומה לדגם מושקע ובעיקר מודרני יותר. כך נולד הדגם "כרמל" שהיה מודרני בהרבה, זכה להצלחה מקומית ושימש בין היתר קציני צה"ל.
שווה את הכסף?
על אף שעם תקציב של 50 אלף דולר ניתן למצוא ב-eBay רכבי אספנות קצת נחשקים יותר, כולל דגמים מתוצרת פרארי ואסטון מרטין, לא מן הנמנע שאספן רכב עשיר מעבר לים עם זיקה מיוחדת לישראל יהיה מוכן לשלם את הסכום הזה כדי לתבל את האוסף שלו בפיסת היסטוריה ארץ ישראלית סופר נדירה.
צילומים: נעם וינד
