ישראל כץ מאבד את עשתונותיו.
אם לקבל כלשונן את ההצהרות האחרונות של השר כץ בעניין הפרטת מבחני הנהיגה, שאותן מביא אורן דורי ב'דה מרקר' (ואין סיבה לפקפק במהימנות הציטוטים), הרי שכץ מתחיל להישבר תחת מצוקה שהוא עצמו אחראי לה.
לו באמת ידע כץ שבוחני הנהיגה הם ציבור של פרזיטים ונוטלי שוחד היו פתוחות בפניו כל האפשרויות לטלטל אותם בחזרה לעבודה באמצעות בית הדין לעבודה, או לפטרם לאלתר. העובדה שהוא לא נפגש איתם בבית הדין וגם לא פיטר אותם מדברת בעד עצמה.
בצר לו, וכנראה מתוך לחץ, כץ בוחר בנשק של חלשים ומשמיץ את האוייב (אגב, אוייב שהוא עצמו יצר).
בידיעה שפרסם דורי מופיעות בין השאר הפנינים הבאות: "ככל שאני נחשף למשמעת העבודה הקלוקלת של בוחני הנהיגה", מצוטט מי שכבר מאייש את כורסת השר במשך למעלה מ-7 שנים ומזמן כבר היה אמור להכיר כל פיפס במשרדו, "כך אני מתחרט על שהכנסתי למכרז את הסעיף המגן על הבוחנים… אולי עדיף שנבטל את הסעיף, ושמפעיליו החדשים של מערך הטסטים יעסיקו רק בוחנים הראויים לכך".
עוד כותב דורי, מפי אנשי המשרד מן הסתם, ש"לפי תנאי המכרז כיום, כ-70 מתוך 130 הבוחנים צפויים לעבור לשורות הזכיינים, ו-30 נוספים יישארו עובדי מדינה, על תקן מפקחים מטעם משרד התחבורה על המערך המופרט. יתר הבוחנים יפרשו לגמלאות, מטעמי גיל או "מוסר עבודה ירוד", לדברי משרד התחבורה. כ-6 בוחנים מושעים כיום, על רקע חשדות לקבלת שוחד ויחס בלתי הולם לנבחנים".
ההשמצה של ציבור שלם ("משמעת העבודה הקלוקלת של בוחני הנהיגה") מאד אופיינית להתנהלות הפוליטית של השנים האחרונות באופן כללי, אבל יותר מעניין שכץ חושף אותה רק כעבור חודש של שביתה, ועוד יותר מוזר שהוא מעיד על עצמו כמי שהתעקש שהזכיינים יקלטו את אותם עובדים בעלי מוסר ירוד, ששישה מהם חשודים כביכול בלקיחת שוחד ויחס לא הולם – ויעסיקו אותם כבוחנים גם בעתיד.
במאבקו מול הבוחנים העלה כץ את עצמו ואת האגו שלו על דרך ללא מוצא, ומאחר שקשה להאמין שהוא יודה בטעויות ויחשב מסלול מחדש הרי שמאד סביר להניח שהדרך הזאת תביא במוקדם או במאוחר את משרד התחבורה אל משרד מבקר המדינה.
בדוח שייכתב בעוד שלוש שנים, ויתאר את הנזקים הכלכליים, הערכיים והבטיחותיים שגרמה ההפרטה, יתארו אנשי המבקר את השנתיים שקדמו למהלך, את חוסר השקיפות שמנע עבודה מקצועית ומסודרת על המתווה המקצועי של מהלך המבחן, את האיפיון הטכנולוגי שעדיין לא פורסם ולא ברור מי היה שותף בביצועו ומדוע, את הנזקים הכלכליים למדינה כתוצאה מן ההפרטה, את ההימנעות מבחינת חלופות אחרות, טובות יותר (או את אי הבחירה בחלופות כאלה), את יצירת המשבר שגרמה לשביתה ולנזקים העצומים למורי הנהיגה – ואולי גם את התביעה הכספית שתוגש כנגד מדינת ישראל בגין נזקים כבדים שלא היו כורח המציאות.
כץ יכול עדיין לחשב מסלול מחדש ולמחוק את דוח המבקר עוד לפני שנכתב, והוא בהחלט יכול להפוך את המשבר להזדמנות לשיפור. אלא שלצורך זה הוא יצטרך להתגבר על האגו שלו ולחשוב מן הראש.
גדולה של מנהיגים אמיתיים מתגלית גם ביכולת שלהם להודות בטעות ולבחור בדרך נכונה יותר.
אלא שמנהיגים גדולים לא בוחרים בכלי נשק של חלשים, ובצעד האחרון שלו – בחירה בנשק ההשמצה – הראה כץ שהוא לא בנוי מן החומר של מנהיגים אמיתיים.
