עדכון אחרון: 13/11/2025
האקלים משתנה ואירועי מזג אוויר קיצוני מגבירים את הסכנה על כבישי ישראל: משך הזמן בין ימים גשומים מתארך והגשמים – עוצמתיים ועם כמויות מים גדולות במיוחד – גורמים להצפות וגם לתאונות קשות ולנזקים מכאניים לכלי רכב. בין אירוע גשם אחד לשני אנחנו מתמודדים עם הרע בשני העולמות: ימים יבשים שבהם נצברים על הכבישים אבק ולכלוך, ואירועי גשם עזים שכל אחד מהם הוא "גשם ראשון" שמציף על האספלט שכבת בוץ שומנית וחלקלקה.
החדשות הטובות הן שכמעט כל המכוניות שעלו על כבישי ישראל מאז שנת 2010 מצוידות במערכות בקרת יציבות (ESC). לכן – כל עוד שלא נאתגר מכונית למצב קיצון היא לא תאבד שליטה ולא תחליק בגלל מים ולכלוך שעל הכביש. החדשות הרעות הן שנהיגת חורף דורשת מספר מיומנויות נוספות, וסביבנו נוהגים נהגים שלא מורגלים בנהיגה על כבישים רטובים וחלקים. פזיזות או חוסר ניסיון עלולים להביא אותם, וגם אותנו, אל מעבר למגבלות בקרת היציבות.
חמש הדברות של נהיגת חורף
לפני שנכנסים למכונית או עולים על אופנוע ביום סגרירי או גשום צריך לשנן חמש מילים: ראש, עיניים, ידיים, רגליים ומוח.
הפעולה הראשונה והחשובה ביותר מבוצעת בראש, והיא מנטלית: "סוויטש בראש" כדי להבין שיום של גשם עז אינו ככל הימים והוא יוצר סביבת נהיגה מאתגרת. אפשר לקבל החלטה לדחות נסיעות לא דחופות ליום יבש, או להתכונן מנטלית כדי לשנות את אופן הנהיגה ולדעת שחלק מקטעי הכביש חלקים או מוצפים, וצפויים עומסי תנועה. בנוסף, סביבנו ינהגו נהגים חסרי ניסיון או לחוצים, והם יעשו טעויות.
החלטה אם לצאת לדרך או לדחות נסיעה כוללת שיקול מעשי: כאשר מחליטים לנסוע צריך להקדים לצאת כי המהירות הממוצעת תהיה נמוכה מזאת שאנחנו רגילים לה (בין השאר בגלל מצב התנועה). אם דוחים נסיעה צריך לדעת שהכבישים יישארו חלקים ורטובים גם עד 12 שעות אחרי הגשם.
עיניים:
התמקדות בעיניים ובראיה חשובה תמיד, בכל מצבי הנהיגה: חשוב להביט הרחק ככל שאפשר קדימה, מפני שכאשר מביטים רחוק רואים גם את כל מה שקורה קרוב יותר אלינו, וחשוב מכך: "מרגישים" מראש מה צפוי לקרות ונערכים לכך בין אם באופן מודע או אינסטינקטיבי.
בנהיגה בכלל, ובחורף בפרט, חשוב להביט כמה שיותר רחוק קדימה – רצוי עד לאופק או לנקודה המרוחקת ביותר שאפשר להבחין בה. כך אפשר לזהות מבעוד מועד מצבים שאליהם ניקלע בעוד רגע ולא נצטרך להגיב להם בהפתעה.
כבישי ישראל ידועים לשמצה ברמת ניקוז גרועה שמחמירה במיוחד בגשם ראשון בגלל מעברי מים סתומים ובורות ניקוז לא מתוחזקים. מי הגשם מציפים את הכביש וגלגלי מכוניות אחרות מתיזים אותם עלינו.
מבט קדימה ולצדדים, והבנת תנאי הדרך הם בסיס לנהיגה בטוחה. בגשם שוטף מוסתר מאיתנו חלק חשוב של המידע הזה – אפילו אם המגבים חדשים ותקינים. שמשות הצד עלולות להיות מכוסות באדים ולכלוך, וכלי רכב אחרים מתיזים על השמשה הקדמית שלנו בוץ ולכלוך.
התגובה שלנו היא הגדלה משמעותית של המרחק אל כלי רכב שנוסעים מלפנים – בעיקר כדי להגדיל את מרחק הבלימה ואת זמן התגובה שלנו וגם כדי לצמצם את כמות הלכלוך שמושפרצת עלינו. שמירת מרחק גדול יותר משפרת את יכולת התגובה במצבי חרום.
היו דרוכים אבל לא לחוצים: דריכות, להבדיל מלחץ, מאפשרת להבחין ברמזים למה שעומד לקרות על הכביש. נהגים שאננים יפספסו רמזים וייאלצו להגיב במהירות תוך הגדלת הסיכוי לבצע פעולה לא נכונה.
תמיד, אבל בעיקר בנהיגת חורף, תנו לעיניים שלכם לעסוק במה שקורה בדרך ולא בתוך הרכב. תרחיקו מעצמכם טלפונים ניידים או כל דבר שגורם להסחת דעת. תשתמשו בעיניים כדי להבחין באופן הנהיגה של נהגים סביבכם גם כדי להבין במה הם נתקלים בדרך וגם כדי לוודא שהנהיגה שלהם לא מסכנת אתכם.
בעת נהיגה בחושך ובגשם חשוב לשים לב במיוחד לסימונים ישנים על הכביש, אשר מחוקים באמצעות צבע שחור, ולהימנע מהם. במקרים רבים גורמים מי הגשם לצבע הזה לבהוק חזק יותר מאשר הסימון החדש, ואז נוצרת אשליה אופטית שעלולה לגרום לנהג לנסוע לפי הסימנים המחוקים אל תוך מכשול או לתוך רכב אחר.
ידיים:
אחד הכללים החשובים בנהיגה הוא: "לאן שאנחנו מביטים לשם אנחנו מתקדמים". הידיים שלנו מתרגמות לפעולה – לרוב אינסטינקטיבית – את מה שהעיניים שלנו רואות. במצב חירום יש להתמקד בנתיב ההתחמקות הטוב ביותר באותו רגע ותנועת ההיגוי שנבצע בעקבות המבט תכוון אותנו לכיוון הזה.
נדגיש שוב: המוח מפעיל את הידיים על בסיס מה שהעיניים מספרות לו ובמצב חרום יש למקד את המבט בפתרון ולא בבעיה. אם תמקדו מבט ברכב שנכנס לנתיב שלהם – הידיים יפנו את ההגה אל תוך הסכנה במקום אל דרך המילוט. אם תמקדו מבט בכיוון שיחלץ אתכם מן הצרה – הידיים יעשו את העבודה מעצמן ויפנו את הרכב לכיוון הנכון.
ועוד משהו חשוב לגבי הידיים. תמיד חשוב להחזיק את ההגה בשתי ידיים ולהניח את האגודלים על שני החישורים האופקיים של גלגל ההגה (אם מדמים את ההגה לשעון אנלוגי אז הידיים אוחזות לרוב ב"שעה" רבע לשלוש או תשע ורבע של גלגל ההגה).
בנוסף, מי שאומר ש"ההגה בידיים שלך" לא תמיד יודע שבדרך בין הכביש להגה יש כיום מערכות שמונעות מן הנהג את המשוב (פידבק) שמאפשר "להרגיש" את הכביש. זה חשוב בעיקר על כביש רטוב ובמצבי "ציפה", כאשר שכבת מים ולכלוך על הכביש יוצרת הפרדה פיזית בין האספלט לצמיגי הרכב. מצב כזה נקרא 'אקווה-פלנינג" או Hydroplaning, וסכנת הציפה מתחילה כבר כאשר עובי שכבת המים על האספלט מגיע לגובה של 2.5 מ"מ.
נהג ירגיש שההגוי הופך פתאום קל מאוד עד כדי כך שהרכב לא מכוון לכיוון שאליו ההגה מופנה. זה מצב של אובדן שליטה ברכב – אבל פאניקה לא מועילה ויש מה לעשות: ראשית, להיות מאוד עדינים עם תנועות היגוי ולשחרר במהירות אבל בעדינות את הלחץ מדוושת התאוצה ("גז"). לא לבצע פעולות חדות שיוציאו את הרכב מאיזון כמו למשל בלימה מוגזמת.
למרות כל זאת – אם הרכב עומד להתנגש במשהו צריך להפנות את ההגה פעם אחת לכיוון שיאפשר לחמוק מן הסכנה, וללחוץ חזק על הבלמים מתוך אמונה שמערכת בקרת היציבות תצליח להשתלט על העניינים. ככל שתבצעו יותר תנועות לכיוונים שונים כך גדל הסיכוי להוציא את הרכב מאיזון. אפשר לצמצם את הסיכוי לציפה על-ידי הימנעות מכניסה לשלוליות והפחתת מהירות הנסיעה כאשר אין ברירה אלא לנסוע על קטע אספלט מוצף.
רגליים:
בניגוד מוחלט לעצות אחיתופל שקיבלנו בעבר בתשדירי טלוויזיה למיניהם – אסור "לפמפם" את הבלמים בעת בלימה, ובמיוחד בעת בלימת חרום. כמעט בכל מכונית שעלתה על כבישי ישראל מאז שנת 2004 יש ABS – מערכת שמונעת נעילת בלמים בעת בלימה. לכן גם בעת לחיצה חזקה על הבלמים אין מצב שנאבד היגוי. "פמפום" בלמים עלול להאריך את מרחק הבלימה ולהוציא את המכונית מאיזון.
מרחק העצירה של רכב כולל את מרחק התגובה – כלומר כמה מטרים הרכב עובר מן הרגע שבו נהג מבחין שעליו לבלום ועד שהוא מממש את ההבנה הזאת ולוחץ על הבלמים, וממרחק הבלימה שהוא המרחק שבו מערכת הבלמים מצליחה לעצור את הרכב.
כדי להמחיש את הצורך להפחית מהירויות נסיעה על כביש רטוב צריך לדעת שכאשר נוהגים על כביש יבש במהירות איטית יחסית, של 50 קמ"ש בלבד – מרחק הבלימה הוא 12.5 מטרים. באותה מהירות נדרשים בין 25-30 מטרים כדי לבלום על כביש רטוב, ולא דיברנו על מרחק התגובה של הנהג.
אם הגעתם למצב שנדרשתם לבלימה חזקה כנראה שלא הבנתם את הסיטואציה שבה אתם נמצאים, או שנהגתם מהר מידי ביחס למצב הכביש. אם כבר נקלעתם להחלקה על כביש רטוב אין טעם לסובב את ההגה חזק יותר מכיוון שהמכונית לא תפנה אלא תמשיך ישר. לכן יש להפחית מהירות בתוך כדי הפניית ההגה לכיוון שממנו אפשר להיחלץ מן הבעיה ולהמתין לשוב האחיזה.
מוח:
הראש שלנו מוכן לנהיגת חורף, העיניים ממוקדות בנעשה על הכביש, שתי הידיים על ההגה והרגליים ערוכות לתאוצה רגועה ובלימה עדינה או נחושה – בהתאם לצורך.
עכשיו צריך "להפעיל את המוח" ולא להיכנס למצבים מסוכנים. למשל: אף פעם לא לעצור בצד דרך וזה נכון שבעתיים כאשר הראות מוגבלת בגלל גשם. אם אין ברירה וחייבים לעצור – תבחרו במיקום הרחוק ביותר האפשרי מן הכביש, ולאחר מכן סמנו את המכונית באופן ברור כדי למנוע מנהגים אחרים להתנגש בה.
בשנים האחרונות המוח שלנו נהיה עצל בגלל שימוש במכשירים ואפליקציות שעושות לנו חיים קלים, תנסו למשל להיזכר בפעם האחרונה שבה ניווטתם עם מפה ולא עם וויז. דבר דומה קורה עם "מערכות סיוע לנהג" בתוך הרכב (ADAS) כמו בלימת חרום אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב הנסיעה ועוד. אבל אי אפשר להחליף את המוח שלנו במוח אלקטרוני – בעיקר כאשר גשם עז מעוור חלק מן החיישנים שמעבירים מידע למערכות האלקטרוניות, כמו מצלמות.
בנוסף, כל מערכות הבטיחות שוות כקליפת השום אם הצמיגים לא מסוגלים לספק אחיזה על כביש רטוב, לכן חשוב לנפח צמיגים ללחץ המומלץ לפחות אחת לשבועיים ובאותן הזדמנויות לבחון אותם במבט כדי לוודא שעומק החריצים מספק ואין עליהם סימני סדקים או יובש.
כפי שפרסמנו כאן, לא תמיד חייבים לקנות צמיגים מקוריים יקרים. קראו את המדריך המלא שלנו לבחירת צמיג חלופי איכותי. גם מגבים שמורחים את הלכלוך במקום לנקות אותו מסכנים אותנו, ואחרי שהם התייבשו במשך הקיץ בשמש הישראלית צריך פשוט להחליף אותם ולמלא את מיכל נוזל השמשות בנוזל ייעודי.
נזכיר שהחל ב-1 בנובמבר בכל שנה יש להפעיל אורות בדרכים בין-עירוניות גם במהלך היום, וזאת במטרה לשפר את הנראות שלנו על-ידי נהגים אחרים.
סיכום קצר
לפי נתונים עמותת 'אור ירוק' מידי שנה נפגעים בישראל כ-1,000 בני אדם בתאונות דרכים בכבישים רטובים או בוציים מהם 100 נפגעים קשה ו-23 נהרגים. אפשר לצמצם את הסיכון האישי שלנו להיפגע או לפגוע, ולצורך זה צריך ראשית לכל "לעשות סוויטש בראש" ולבצע מספר פעולות מראש וכמה פעולות תוך כדי נהיגה:
• להחליט האם לצאת לנסיעה או לדחות אותה.
• להקדים לצאת לדרך ולנהוג לאט מכרגיל.
• להתרכז בנהיגה ולהימנע מהסחות דעת.
• להביט כמה שיותר רחוק בעת נהיגה, ולהגדיל את המרחק מן הרכב שמלפנים.
• לאן שאתם מסתכלים – לשם אתם נוסעים. גם במצב חירום חשוב להסתכל לנתיב ההיחלצות ולא למכשול.
• נצלו נכון את מערכות הסיוע לנהיגה אבל תסמכו רק על עצמכם ולא עליהן.
• אף פעם לא לעצור בצד הדרך אלא רחוק ממנה, רצוי בחניון או בתחנת דלק.
• תכינו את הרכב לנהיגת חורף, בדגש על מצב הצמיגים והמגבים
לקריאה נוספת:
הצלבת צמיגים ברכב: למי זה טוב, למי לא, וכמה כסף זה יכול לחסוך לנו?
העתק רישיון רכב: כך תוכלו להדפיס עותק בחינם ובלי טובות של משרד התחבורה
