בדברי הימים של מכוניות-העל שמור פרק של כבוד למהנדס הבריטי גורדון מארי. מארי תכנן את מקלארן F1 האגדית אשר הציגה תפישה שונה ופורצת דרך אודות "איך צריך לבנות מכונית-על", ואפילו כיום, כמעט 30 שנים לאחר הצגתה, זאת נחשבת כמכונית העל הטובה והנחשקת ביותר בכל הזמנים (מצטערים פרארי).
הרבה בנזין נשרף על מסלולי המרוצים, ולא מעט דגמים מרהיבים הוצגו על ידי מקלארן, פרארי, למבורגיני, בוגאטי, פגאני, קוניגסאג ועוד. אף אחת מהם לא הצליחה לעורר שוק כמו אותה F1 מהפכנית. מארי שימש כמהנדס במספר מיזמי רכב אחרים לאחר מכן, ואף הקים חברת תכנון משלו אשר מקדמת פתרונות תחבורה חכמים, אבל הוא לא זנח את תשוקתנו למכוניות-על מהירות. בשנים האחרונות נפוצו שמועות לפיהן הוא שוקד על פיתוח מכונית-על חדשה, ואמש נחשפה סוף סוף מכונית-העל החדשה שלו. קוראים לה T50, השם שמשמעותו, פשוט, המכונית ה-50 במספר שמארי השתתף בתכנונה ב-50 שנות הקריירה שלו. 
מכוניות-על מייצגות את קצה הפירמידה הטכנולוגית של תעשיית הרכב, ובעידן הנוכחי הן באמת דומות למעבדות חלל על גלגלים. כרגיל הן מתחרות זו בזו למי יש הספק גדול ומופרך יותר. T50 מדגימה ניסיון לשוב אל השורשים עם עקרונות הנדסיים שבהם דבק מארי לאורך שנים. לדבריו, הוא מתאר אותה כהתפתחות אבולוציונית של מקלארן F1 והדמיון העיצובי שלה למקור אכן ברור: גג בתצורת חופה עם פתח יניקת אוויר במרכז וזנב אחורי קצרצר. גם התצורה הייחודית והלא ממש שימושית של נהג שיושב במרכז, כמו במכונית פורמולה 1, נשמרה, עם שני מושבים נוספים מצדדיו ומעט מאחור. הדמיון לא מסתכם בזה.
כמו במקלארן F1, גם ל-T50 שילוב שכבר לא קיים במכוניות על בימינו בין מנוע V12 אטמוספרי לתיבת הילוכים ידנית! המנוע, בנפח 3.9 ליטרים, תוכנן ונבנה על ידי סדנת קוזוורת' ומספק 663 כ"ס ב-11,500 סל"ד, אבל מסוגל לטפס גם מעבר ל-12 אלף סל"ד. ההספק לא ממש נשמע מרשים בימינו, כאשר כל מכונית על מגרדת את אזור ה-1000 כ"ס, וגם ביחס למקלארן F1 המקורית מדובר בתוספת זעירה של 40 כוחות סוס בלבד. אבל T50 שוקלת פחות מטונה. 986 ק"ג ליתר דיוק, וזה לא הרבה יותר מכפי ששוקלת לוטוס אליז וכמעט חצי טון פחות ממכונית על ממוצעת. באופן מדהים, T50 שוקלת פחות ממקלארן F1.
נתוני הביצועים לא פורסמו, אבל יחס משקל/הספק כמו של T50 לא נופל מזה של כל מכוניות העל העדכניות, לכן היא לא צפויה להישאר מאחור כל עוד הנהג ידע לתפעל את ששת ההילוכים בתיבה ואת דוושת המצמד בצורה יעילה.
אזכור נוסף לקריירת ההנדסה של מארי הוא שימוש במאוורר אחורי – טכנולוגיה שהוא המציא עבור מכוניות פורמולה 1 של מקלארן, ולבסוף נפסלה לשימוש. בחלקה האחורי של המכונית החדשה יש פתח מאוורר עגול, בקוטר 40 ס"מ, שנראה כמו פתח פליטה של מטוס, ודרכו יונק מאוורר אוויר מתחת לרכב בזמן נסיעה. כך נוצר ואקום שמצמיד את המכונית לכביש, ובאותה נשימה גם מפחית את ההתנגדות האווירודינמית. למאוורר של T50 יש מספר מצבי פעולה בהתאם לרצון הנהג: לשיפור כוח ההצמדה, לשיפור הבלימה או להפחתת התנגדות אווירודינמית וצבירת מהירות.
כמקובל בימינו, ל-T50 יש גם סיוע היברידי, אם כי בשונה מ'לה-פרארי' ולדגמי העילית של מקלארן – שבהם יש מנועים חשמליים חזקים, במקרה זה זאת יחידה היברידית קלה במתח של 48V, והיא משולבת במתנע ויכולה להוסיף – במצב boost ובשילוב מערכת ה-Ram Air שנסמכת על המאוורר האחורי – 50 כוחות סוס נוספים למשך פרק זמן קצרצר.
גורדון מארי מצהיר שייצר רק 100 יחידות מה-T50 עם תג מחיר של למעלה מ-3 מיליון דולר לכל אחת. זה לא סכום פעוט תמורת מכונית על שלא נושאת סמל של מותג אקזוטי נחשק. מצד שני, זאת בהחלט יצירה ייחודית שעליה חתום גאון הנדסי.
