החורף מתקרב אבל מצב המלחמה עדיין לא מאפשר לצאת לטיולי סתיו מרעננים, ודאי לטיולים עם ילדים, לכן הפעם אנחנו מציעים פעילות בטבע שאפשר לבצע הכי קרוב לבית, ובלית ברירה אפילו מן המרפסת או הגינה שליד הבית.
מקור ההשראה הוא קטע מתוך טורים שפרסמתי ב'ידיעות אחרונות' וקובצו לספרי 'שבת עם הילדה':
"שבת חורפית, נחמד, הפינוק במיטה בשבת ארוך יותר, השמים הקצת מעוננים משרים אווירה קרירה בבית, ריח הג'חנון ממלא את הבית.
מה אומרת הילדה: אתה יודע שבחוץ העננים זזים נורא מהר?
מה אומר אבא: עוד לא פקחתי עין ואפילו לא שתתי קפה.
מה אומרת הילדה: אתה יודע שיש המון צורות לעננים בשמים, חיות, אנשים, כלב חמוד.
אז מה עושים: נוסעים למקום קרוב לבית שאפשר לשכב שם על הגב, לראות שמים נקיים (חוף ים, פיסת דשא בפארק במקום נטול עצים, או סתם עולים לגג הבית אם אפשר) ומביטים לשמיים. בודקים עם הילדה איזה דמות היא מזהה בענן, מנסים לראות אם גם אתם רואים את אותו דבר. הורים יצירתיים מוזמנים להוסיף סיפור על עננים כיד הדמיון הטובה. הורים יותר מעשיים מוזמנים להסביר לילד על העננים, השמים, רוחות, כיוונים וכו' (רוצו לאנציקלופדיה). הורים עם רקע ספרותי מוזמנים לקחת את ספרה של לאה גולדברג 'בואו עננים' עם הציורים המקסימים של אורה איתן ולשלב שתי הנאות.
כמה זמן: עד שנמאס לילדה, או עד שנגמר הדמיון, או מתבהרים השמיים, או נגמרים הסיפורים".
דמיון ומציאות
בהתאם לגיל של הילדים (וההורים) אפשר לדבר על תחושות שלהם כלפי העננים ולשחק משחקי אסוציאציות, או להתעמק בפיזיקה ולדבר על מחזור המים בטבע, התחממות כדור הארץ, גזי חממה, התפקוד של שכבות האטמוספירה השונות וההשפעה של האדם על הטבע.
אפשר "לתת בהם סימנים" ולדבר על גבהים שונים שבהם מתעבים עננים ועל הצורות השונות שמאפיינות אותם. למשל, עננים עם פוטנציאל להורדת גשם מכונים "נימבוס", ואת סוגי העננים מחלקים בדרך כלל לשלוש רמות בהתאם לגובה הבסיס שלהם מעל פני הקרקע וגובה הענן עצמו.
עננות נמוכה משתרעת מפני הקרקע (ואז אנחנו בתוך ערפל) ועד לגובה של כ-2,500 מטרים, עננות בגובה בינוני נקראת 'אלטו' ומשתרעת בטווח הגובה שבין 2,500 ל-5,000 מטר, ועננים גבוהים יותר מכונים 'צירוס'.
האופן שבו נוצרים העננים משמש לסיווג שלהם בין שתי קבוצות: "ענני ערימה" שמכונים 'קומולוס', ובדרך כלל משתרעים על טווח גבהים גדול, מעידים על "אי יציבות אטמוספירית", ואילו עננים שכבתיים, שמכונים 'סטרטוס' מתאפיינים בתצורה של שכבה שטוחה יחסית. אלה, בדרך כלל, מעידים על יציבות אטמוספירית.
'אלטוקומולוס' הוא ענן ערימה בגודל בינוני, 'אלטוסטרטוס' הוא ענן שכבתי בגודל בינוני, 'צירוקומולוס' הוא ענן ערימה גבוה ו'צירוסטרטוס' הוא ענן גבוה שכבתי.
כל העננים הנמוכים הם ענני ערימה ולכן כולם נקראים 'קומולוס', ואם יש לענן כזה פוטנציאל להוריד גשם הוא נקרא 'קומולונימבוס' וכשרואים אחד כזה כדאי להצטייד במטריה.
עם הילדים הגדולים יותר אפשר לדבר על 'סטרטוקומולוס' – ענן ערימה נמוך שראשו מוגבל על-ידי זרימת אוויר חזקה או אינוורסיה, ואם זה מגרה את הסקרנות שלהם אפשר לשלוח אותם לחפש עוד מידע מטאורולוגי, למשל באתר של סוכנות החלל או בזה של השירות המטאורולוגי.
רגוע. סתם רגוע
לא חייבים להיות שוחרי מדע כדי ליהנות מתנועת העננים בשמיים ומן התצורות המרהיבות שלהם בסתיו, רק צריך להרים את הראש. פשוט להשתרע על הדשא או על חול, לשכב על הגב ולהביט.
את ה'קומולוסים', ענני הכבשה, אפשר לפגוש כבר משעות הבוקר, ולרוב הם גדלים ומתעבים, תרתי משמע, במהלך היום והגובה שלהם יכול להיות כמה מאות מטרים או כמה קילומטרים. לקראת הערב הם מתחילים לרוב להתפוגג.
מעליהם, בגובה הבינוני, נראים עננים יותר "מבולגנים" שנראים כמו לוחות, שכבות או גלילים ואלה האלטוקומולוס, אבל סערה וגשם יתרחשו רק כאשר יופיעו ענני נימבוסטרטוס גדולים ואפורים שיחסמו את אור השמש
העננים נוצרים מהתעבות של אדי מים, כלומר שלחות גבוהה, מים שמתאדים, עולה כלפי מעלה לשכבות אוויר קרות יותר והופכת לטיפות מים או, אם האדים עולים מספיק גבוה, לגבישי קרח. קרני השמש מחממות את האדמה או את הים ומאדות מים, ובמקביל גם מחממות את האוויר שהופך דליל ומטפס מעלה תוך שהוא נושא איתו את אדי המים.
ככל שהלחות עולה בגובה האוויר מתפשט מפני שלחץ האוויר פוחת, זה מוריד את הטמפרטורה ומקרר את אדי המים שמתעבים לטיפות או לגבישי קרח קטנים.
עננים מפותחים יותר נוצרים כאשר באוויר ישנם "גרעיני התעבות" – בדרך כלל חלקיקי אבק או פיח שסביבם הם מתעבים. ככל שהטיפות מתגבשות וגדלות הן הופכות כבדות יותר עד שכוח המשיכה מתגבר על העילוי של האוויר והטיפות צונחות למטה.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
