בעבור מרבית האנשים התאריך 21 באוקטובר 2015 אשר יחול ביום רביעי השבוע לא אומר הרבה, אבל בקרב המעריצים האדוקים של טרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד" ללא ספק מדובר בתאריך אייקוני אשר בו, אם לא ידעתם, מתחיל החלק השני והעתידני של הסדרה.
אמנם צריך לקחת את "בחזרה לעתיד" בפרופורציה ולציין כי בסך הכל מדובר בסרט ולהזכיר שבמהלך למעלה מ-100 שנות קולנוע הופקו אין ספור סרטים שתיארו את החיים בעתיד, אולם בניגוד למרבית סרטי המדע הבדיוני שעסקו במציאות חיים שונה בתכלית מזו המוכרת לנו, עם חייזרים, מושבות בחלל ונבואות אפוקליפטיות, החלק השני של "בחזרה לעתיד" הציג קפיצה של בסך הכל 30 שנים קדימה למציאות שלפחות בשנות ה-80 ולנוכח הזינוק הטכנולוגי שחוו האנשים במהלך המאה ה-20 נראתה כמו משהו הגיוני ולא יותר מדי מופרך לאיך שיראו החיים בעשור השני של המילניום השלישי.
והנה, לוח השנה אינו משקר, אנו נמצאים כמה ימים לפני אותו תאריך סימבולי ואין ספק שהגיע הזמן לעשות רשימת מלאי ולראות מה בדיוק מאיך שחשבנו שיראה העתיד לפני שלושים שנה אכן התגשם.
ובכן, מצד אחד יש תחומים בהם הנבואות של מפיקי הסרט היו מתונות יחסית ולא הצליחו לחזות עד לאן הטכנולוגיה תתקדם בשלושה עשורים.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא תחום הטלפונים הסלולריים אשר למרות שכבר הומצאו בשנות ה-70 והיו בשימוש מסחרי בשנים בהן הופק הסרט, אף אחד לא חזה עד כמה יתקדמו ויהפכו לחלק כל כך משמעותי בחיים של כולנו.
בתחומים אחרים, כמו משחקי מחשב, טכנולוגיות "בית חכם" וקוראים ביומטריים כל מה שהוצג ב"בחזרה לעתיד" כבר קיים במציאות. אמנם לא הכל נמצא בכל בית כמו בסרט, אבל הטכנולוגיה לגמרי כאן.
מאידך, בכל הנוגע לתחבורה המצב שונה מאוד,ובעוד שמפיקי הסרט סברו כי צפויה קפיצה נחשונית קדימה שתשנה את הדרך בה בני אדם יתניידו על פני כדור הארץ, כעת, כששנת 2015 כבר כמעט מאחורינו, אין מנוס מלהודות בצער שהמציאות התחבורתית כיום לא שונה מהותית מזו שהייתה בשנות ה-80 בהן צולם הסרט ולמעשה אפילו קרובה יותר לשנות ה-50 של המאה ה-20 (בהן מתרחש חלקה הראשון של הטרילוגיה) מאשר לחזון העתידני של "בחזרה לעתיד 2".
עדיין יש צורך בכבישים
"כבישים? במקום שאני בא ממנו (2015) לא צריך כבישים", הבטיח דר' אמט בראון לפני שהמריא עם הדלוריאן בסיום הסרט הראשון בסדרה ונטע בדור שגדל על סובארו DL תקוות לעתיד מוטורי מעניין ומרגש יותר.
אין ספק שהמכוניות של 2015 טובות מאלו של האייטיז אבל ממש לא מעופפות. טכנית, אם יש לכם רבע מיליון דולר פנויים אתם יכולים להזמין אצל חברת טרפוג'יה משהו שנקרא מכונית מעופפת, אך בפועל הטרנזישן הוא יותר מטוס קל בעל כנפיים מתקפלות מאשר מכונית מעופפת אמיתית ומעל לכל הוא עדיין דורש מסלול פנוי באורך של לפחות 500 מטרים להמראה ולנחיתה.
טרפוג'יה וחברות נוספות עוסקות בימים אלה בפיתוח דגמים מתקדמים יותר שיוכלו גם להמריא אנכית, אך לכולם ברור שמדובר בפתרונות שרחוקים מלהיות ישימים לשימוש המוני.
עדיין משתמשים בדלק מזהם
אם כך, מכוניות מעופפות עוד לא באמת כבשו את השמיים, אבל מה קורה עם מקור האנרגיה שמניע את אלו הנעות על הכבישים? כזכור, במקום דלק ד"ר אמט בראון פותח את הפח וזורק כמה שאריות מזון ישנות לתוך מתקן באחורי הדלוריאן שהופך אותן לדלק. האם כאן התחולל המהפך המובטח וכבר ניתן לתדלק את המכונית בזבל ביתי או לפחות לעשות שימוש באנרגיה שלא מזהמת את הסביבה?
ובכן, לא ממש. חובבי תיאוריות קונספירציה טוענים שבמשך שנים יצרני רכב, תאגידי נפט ואפילו מעצמות שרצו לשמר עמדות מפתח ומאזני כוחות ברחבי העולם, פעלו כדי לסכל כל ניסיון לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים לנפט תוך קניית כל פטנט לטכנולוגיה מתקדמת שנהגה על ידי מדענים וקבירתו עמוק במגירה.
לא ברור אם יש משהו בטענות הללו, אך בכל מקרה באמצע העשור השני של שנות ה-2000 הרוב המכריע של המכוניות עדיין עושות שימוש בדלק מחצבי מזהם שגורם להגדלת החור באוזון, לפגיעה בבריאותם של מיליוני אנשים ולשינויי אקלים קיצוניים בעולם.
עם זאת, יש לציין שבשנים האחרונות מדענים הצליחו להפיק אנרגיה מזבל ולהשתמש בה להנעת מכוניות אך מדובר בתהליך מסובך, יקר ורחוק מאוד מלהפוך לדלק המחר (או המחרתיים, במקרה של ה-21.10…).
דלק המחר יהיה ככל הנראה מימן והשנה, סביר להניח שבלי קשר ממשי ל"בחזרה בעתיד", טויוטה השיקה את המיראי – המכונית המימנית הראשונה בייצור סדרתי העושה שימוש בטכנולוגית תא דלק המערבבת מימין עם חמצן ומייצרת מספיק אנרגיה למנוע חשמלי שמניע את הרכב. אמנם בשלב זה מדובר בייצור בהיקפים קטנים, מכירה במספר שווקים מצומצם ותג מחיר ממש לא עממי, אבל אין ספק שמדובר בצעד משמעותי ראשון בדרך להשתחררות מהתלות בנפט המזהם.
אפילו לסקייטבורד עדיין יש גלגלים
ההתקדמות האיטית בנושאים "גדולים" כמו מכוניות מעופפות או מעבר לשימוש בדלקים תחליפים אילצה את מעריצי "בחזרה לעתיד" להקטין ציפיות ולרכז את המאמצים בפיתוח של כלי מעופף קטן ולכאורה פשוט בהרבה – הרחף-בורד, שכיכב לצד הדלוריאן ב"בחזרה לעתיד 2" .
למי שלא מצוי בפרטים נציין שמדובר במעין סקייטבורד ללא גלגלים שכוח עילוי מיוחד מאפשר לו לנוע כמה סנטימטרים מעל לגובה הקרקע.
בשנים האחרונות הושקו כמה וכמה מיזמים לפיתוח של כלי קולי שכזה עם תאריך יעד ברור בשנת 2015.
אבל למרות ההצלחה די מדהימה בגיוס כספים מהציבור למיזמים דרך פלטפורמות כמו קיק סטרטר או אינדיגוגו לא כל הקבוצות הצליחו לעמוד ביעד, להגיע לקו הסיום ולהציג סקייטבורד מרחף. אלו שכן הצליחו לעמוד לכאורה במשימה בנו כלים שיכולים לרחף למשך זמן מוגבל מאוד ורק כשהם נמצאים מעל למשטחים מגנטיים במקרה של לקסוס, או מתכתיים במקרה של הנדו, או במילים אחרות – לא משהו שתוכלו לעשות בו שימוש בעולם האמיתי.
סרטון האנימציה של CollegeHumor מסכם בצורה משעשעת את הפער בין חזון העתיד בסרט למציאות של 2015.
עוד השוואה בין התחזיות למציאות
