מכירים את הבדיחה שמתחילה ב"יהודי וערבי נסעו"? יש שיאמרו שהמציאות בבית המשפט קצת פחות מצחיקה

בהפרש של שלושה ימים, הגיעו לבתי המשפט המחוזיים בתל-אביב ובאר-שבע שני נהגים שנתפסו כאשר הם נוהגים במהירויות גבוהות במיוחד: האחד נתפס במהירות של 202 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת היא 100 קמ"ש, והאחר נתפס במהירות של 181 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש.

אחד משני הנהגים נשלח למאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים, ובמקביל ייפסל רישיונו לשש שנים. האחר ישלם קנס בסך 3,000 שקלים ויקבל את רישיונו בחזרה בתוך פחות משנה. אחד מהשניים הוא בן מיעוטים מהדרום, והאחר הוא סמנכ"ל בחברת הייטק מאזור המרכז – האם יתכן שיש לכך קשר לחומרת העונש שהוטל על הנהגים? פרטי שני המקרים מובאים לפניכם.

אדם נורמטיבי ובעל משפחה
ר', סמנכ"ל בחברת הייטק שהוגדר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב כ"אדם נורמטיבי (ו)בעל משפחה", נתפס כאשר הוא נוהג במהירות של 181 קמ"ש בכביש עירוני שבו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש. בית המשפט לתעבורה בתל-אביב גזר עליו עונש שכלל פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 11 וחצי חודשים, קנס בגובה של 3,000 שקלים ומאסר על-תנאי.

מ', בן מיעוטים מאזור הדרום, רחוק מעולם ההייטק – לפי סנגורו, הוא מפרנס יחיד במשפחתו, מטפל באביו המרותק לכיסא גלגלים ומנהל אורח חיים נורמטיבי. מ' נתפס כאשר הוא נוהג במהירות של 202 קמ"ש בקטע דרך שבו המהירות המרבית המותרת היא 100 קמ"ש. העונש שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע כלל מאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים, פסילת רישיון לשש שנים, מאסר על-תנאי וקנס בסך 1,000 שקלים.

לשני הנהגים יש "עבר תעבורתי": לחובת ר' נרשמו 14 הרשעות בעבירות תנועה מאז החל לנהוג בשנת 1991, אך אף אחת מהן לא הייתה בגין מהירות מופרזת. לחובתו של מ' – שהחל לנהוג לפני כשמונה שנים – נזקפו 12 עבירות תנועה קודמות, ובהן הרשעה אחת בגין נהיגה בפסילה. התייחסות בית המשפט לתעבורה לעבירות שביצע מ' הייתה חמורה יותר, אולם ראוי לציין שבתיקים שנוהלו בבתי המשפט המחוזיים עמד נגד השניים כתב אישום דומה: עבירה אחת של מהירות מופרזת, ללא עבירות נוספות או נסיבות מחמירות.

כיצד אם כן הגיעו בתי המשפט לתעבורה לתוצאות כל כך שונות בתיקים דומים – מדוע הוטל על מ' עונש מאסר בפועל ופסילת רישיון לתקופה ארוכה, מול קנס ופסילה קצרה לר'? בפסקי הדין שפרסמו בתי המשפט המחוזיים בתל-אביב ובאר-שבע לא ניתן למצוא סיבה מהותית שתוכל להסביר את הפער המשמעותי בענישה.

"לנהגים אסור לטוס בדרכים"
ואכן, בתביעה המשטרתית סברו שהעונש של ר' קל מדי, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. "המשיב (ר') בכל זאת נהג בדרך עירונית במהירות מסחררת", הסביר נציג התביעה לשופט רענן בן-יוסף, "גם לנהגים אסור לטוס בדרכים… אנו חושבים שהיה מקום לפחות לשקול את הנושא של ריצוי מאסר, ולו בעבודות שירות, בהקשר של הנהיגה המסוכנת והמסחררת הזו".

השופט בן-יוסף דחה את טענות התביעה. "בדרך כלל… המדינה לא עותרת להטלת עונשי מאסר בפועל בנסיבות דומות למקרה שלנו, וממילא לא מוטלים עונשים כאלו", כתב השופט בפסק הדין בעניין ערעורו של ר'. בהמשך פסק הדין אף שינה את תקופת המאסר על-תנאי שהוטלה על ר', באופן שהקל עם הנהג הממהר.

אלא שלמרות זאת, השופט בן-יוסף כתב בהמשך דברים שאינם מתיישבים עם החלטתו: "הנני מסכים שיש לקבוע שמתחם הענישה של נהגים שנוהגים במהירויות מסחררות (ו)מסוכנות, כדוגמת המהירות שבה נהג המערער, צריך שינוע ברף התחתון מעונש מאסר וברף העליון (עד) לחודשים של מאסר בפועל – אם מאחורי סורג ובריח ואם בעבודות שירות". ואם לא די בכך, בהמשך אף כתב השופט כי "היה מקום בוודאי להטיל (על ר') עונש פסילה העולה על שנה, המצריך גם קבלת רישיון חדש, (ו) לימודי נהיגה".

מדוע אם כן נחלץ ר' עם עונש קל יחסית? ערכאות ערעור, כך הסביר השופט בן-יוסף, אינן מתערבות בענישה שמטילים בתי המשפט שבהם מתנהלים הדיונים, אלא אם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת והראויה.

ומה עם ערעורו של מ' – האם יתכן שבמקרה זה אכן חרג בית המשפט לתעבורה ממדיניות הענישה הראויה? השופט יואל עדן מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה את כל טענותיו של מ', וקבע כי בעוד כחודש יחל לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו. "הגעה למהירות כזו (202 קמ"ש) מעידה כי המבצע בחר להעמיד בסכנת חיים של ממש משתמשים אחרים דרך", כתב השופט עדן בפסק הדין. "אינני מוצא שהענישה שהוטלה על הנאשם (מ') מחמירה".

וכך, שני נהגים שביצעו עבירות כמעט זהות בנסיבות דומות, ירצו עונשים שונים לחלוטין: מהאחד תישלל החירות לארבעה חודשים, והאחר יוכל להמשיך בשגרת חייו כמעט באין מפריע. בפסקי הדין של השניים לא ניתן למצוא הבדלים מהותיים שיכולו להצדיק פער כה גדול בענישה. העובדה היא שאחד הנהגים יהודי, והאחר בן מיעוטים.