בונוסים על עבודה של אחרים, מענקי תמרוץ על פשוט לא לאחר, בונוס נוסף על הקמת חברה שלא קמה ומשכורת ממוצעת של 22 אלף ש"ח בחודש. לא כל כך נורא לעבוד ברכבת ישראל
בשבוע שעבר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) סקירה בעניין השכר הממוצע במשק בשנת 2013. כמו שכל ישראלי יכול לנחש, הסקירה השנתית לא נשאה בשורות משמחות – השכר הממוצע של משרת שכיר עלה בכ-2% בשנה שעברה, והגיע ל-9,200 שקלים.
ביקום המקביל שנקרא רכבת ישראל החיים הרבה יותר נוחים. השכר הממוצע למשרת שכיר ברכבת הוא כ-22,000 שקלים – יותר מפי שתיים מהשכר הממוצע במשק. בהשוואה רב-שנתית, הנתונים מרשימים עוד יותר (עבור עובדי הרכבת, קצת פחות עבור שאר השכירים במשק): השכר הממוצע ברכבת בתחילת העשור הקודם היה 9,660 שקלים, ובתוך כעשר שנים בלבד זינק ביותר מ-230%. באותו זמן, השכר הממוצע במשק עלה מ-6,800 שקלים לכ-9,000 שקלים – עלייה של כ-32% בלבד.
מלבד שכר נאה, העובדים ברכבת ישראל נהנים מתנאים סוציאליים כלל לא רעים. למשל, שווי דמי הבראה לעובד ברכבת הוא 900 שקלים (ליום), לעומת ממוצע של כ-420 שקלים במגזר הציבורי. (כנראה שהבראת עובדי הרכבת חשובה במיוחד). מדי שנה גם מקבלים עובדי הרכבת "מענק תמרוץ" בגובה של 3% משכרם, עבור "עמידה ביעדים". אילו יעדים, למשל? עמידה בלוחות הזמנים שמפורסמים לציבור הנוסעים. (ובמלים אחרות – הם מקבלים בונוס על כך שהם לא מאחרים).
אפשר למצוא עוד כל מיני טובות והטבות שונות ומשונות. למשל, בשנים הקרובות צפויה הרכבת להתחיל להפעיל רכבות חשמליות, שיתוחזקו על-ידי חברה פרטית. מיד עם חתימת החוזה הראשון לתחזוקת רכבות חשמליות יקבלו עובדי הרכבת בונוס בשיעור של 2.25% משכרם. וזה בונוס לא רע, בעיקר לנוכח העובדה שלא הם יתחזקו את הרכבות החשמליות, אלא החברה הפרטית כאמור.
וזה לא הבונוס היחיד שמקבלים העובדים. למשל, בשנת 2012 קיבלו מרביתם בונוס של כ-5,000 שקלים לאחר שהנהלת הרכבת ומשרי התחבורה והאוצר הודיעו על הקמת חברה-בת שתעסוק בתחום המטענים, ותהיה בבעלות-חלקית של חברה פרטית. (מה הקשר בין הקמת חברה-בת למטענים ובונוס לעובדי הרכבת? כנראה שהעובדים היו מאוד עצובים, וזו הייתה הדרך של ממשלת ישראל להתנצל). בכל מקרה, הבונוס אמנם שולם לעובדים, אך חברת הבת למטענים עוד לא הוקמה (וכאשר תקום, העובדים יקבלו עוד בונוס, בסך של כ-10,000 שקלים).
אגב, ברכבת ישראל דואגים לא רק לעובדים, ומקדישים תשומת לב לבני משפחותיהם. בין השאר, כל ילדי העובדים זכאים לנסיעה חינם בכל הקווים של הרכבת. זה אולי נשמע כמו עניין פעוט, אבל הגדרת "ילד" ברכבת ישראל היא קצת גמישה: במשפחת הרכבת, ילד נשאר ילד עד שהוא מגיע לגיל 26.
יתכן שכל ההטבות, הבונוסים והשכר הגבוה היו מתקבלים בהבנה אם השירות ברכבת היה איכותי, ואם החברה עצמה הייתה יציבה מבחינה כלכלית. בעניין השירות לנוסע אמנם נרשם שיפור בשנה האחרונה, אך את רובו יש לייחס לרכישה והפעלה של עשרות קרונות וקטרים חדשים, שהקלו על העומס בחלק מהקווים (וגם שיפרו את העמידה בלוחות הזמנים). בכל הנוגע לצד הפיננסי, הרכבת ממשיכה להפסיד כסף למרות עלייה מתמדת במספר הנוסעים. בשנים 2011 ו-2012 הפסידה החברה כ-340 מיליון שקלים.
אז מה למדנו? אולי לא תמיד כדאי לנסוע ברכבת ישראל, אבל אין ספק שכדאי מאוד לעבוד שם.
