קבלו סיפור עם מוסר השכל שמגיע בימים אלה מסין, ועשוי לשנות את מה שאתם חושבים על המעצמה האניגמטית הזאת, ובעיקר על מערכת המשפט שלה. נזהיר מראש: מדובר במקרה בודד ואין לנו אף דרך לדעת באיזו מידה הוא מייצג את מה שקורה במערכת המשפט הסינית. אבל הסיפור הזה עשוי לסדוק את התדמית של סין כפי שהיא משתקפת בעיני ישראלים רבים וחשוב יותר – הוא גורם לנו להרהר על מה שאפשר לתקן אצלנו, בישראל.
ענקית הטכנולוגיה שיאומי, שנכנסה בסערה לשוק הרכב החשמלי עם SU7 החשמלית – חוותה לאחרונה רצף של משברים: תאונה קטלנית שעוררה שאלות קשות לגבי ביצועי מערכות הנהיגה האוטונומיות שלה, עדכון תוכנה שהפחית את הספק המנוע ועורר זעם בקרב לקוחות, וצניחה חדה בהזמנות לאחר התלהבות ראשונית פנטסטית. על הרקע הזה נראה שההתעקשות של שיאומי לנהל מאבק משפטי כנגד לקוח שלה על פרסום מטעה הייתה טעות אסטרטגית.
על-פי דיווח באתר הרכב הסיני Autohome ביום שלישי השבוע שיאומי הפסידה בערעור שהגישה לבית המשפט העממי האמצעי של סוג'ואו, במחוז ג'יאנגסו. בית המשפט אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר בתביעה שהוגשה נגדה בגין פרסום כוזב הנוגע לדגם SU7 Ultra. כתוצאה מכך שיאומי חויבה לפצות לקוח שרכש את הרכב באופן הבא: הוא יקבל בחזרה פיקדון בסך 20,000 יואן (כ-2,800 דולר), יקבל פיצוי עונשי בסך 126,000 יואן (כ-17,640 דולר), ויקבל החזר הוצאות משפט בסך 10,000 יואן (כ-1,400 דולר).
ומה היה חטאה של שיאומי? הלקוח שילם 42,000 יואן (קרוב ל-6,000 דולר) תמורת מכסה מנוע אופציונלי שעשוי מסיבי פחמן. לפי הפרסום של שיאומי מכסה המנוע האופציונלי מעוצב באופן שמשפר את זרימת האוויר ואת קירור הבלמים, בנוסף לחיסכון במשקל. בפועל, לאחר שהרכב נמסר ללקוח התברר שההבטחה ריקה מתוכן. בדיקות ופירוק השוואתי העלו שהעיצוב של מכסה המנוע כמעט זהה לזה של מכסה האלומיניום הסטנדרטי, החיסכון במשקל הוא כ-1.3 ק"ג בלבד, והתועלת האווירודינמית אפסית.
שיאומי הודתה למעשה בפרסום המטעה וניסתה לתקן את המעוות באמצעות הצעה שנעה בין עלובה למעליבה: לקוחות שהזמינו את התוספת אבל עדיין לא קיבלו את הרכב החדש לחזקתם יכולים לבטל את ההזמנה ואת התשלום בגינה, ומי שקיבלו את הרכב יקבלו פיצוי בשווי של כ-280 דולר. זה לא סיפק את הלקוחות ולפחות אחד מהם תבע את שיאומי וזכה, מה שעשוי לסלול דרך עבור יותר מ-300 לקוחות אחרים שמאוגדים בקבוצת נפגעים.
אז למה הליך משפטי עלום בסין צריך לעניין אותנו בישראל?
הסיבה הראשונה היא שהוא מערער (לטובה) את התדמית שיש לרבים מאיתנו על סין. סיפור על אזרח שתובע תאגיד ענק ומנצח אותו נשמע לנו יותר אמריקאי מסיני והסקרנות גרמה לנו "להרים את מכסה המנוע" מעל החוק הסיני רק כדי לגלות "טוויסט בעלילה". מסתבר שלא מדובר בפיצוי שרירותי אלא בתוצאה של חקיקה סינית (אולי נקודתית) שמציבה את טובת הפרט מעל האינטרס המסחרי של תאגידים ועסקים תאבי בצע. חוקי הגנת הצרכן הסינים מעניקים ללקוחות שנפגעו לא רק את הפיצוי תמורת הנזק הישיר שנגרם להם, אלא פי שלושה ממנו.
במקרה של "הלקוח הסיני נגד שיאומי" נפסק לטובתו פיצוי של 126,000 יואן שהם בדיוק פי שלושה ממחיר התוספת (42,000 יואן). זאת לא גחמה של שופט אלא יישום של סעיף 55 בחוק הגנת הצרכן הסיני שתוקן בשנת 2013 וקובע פיצוי עונשי בשיעור כזה במקרה של הונאה מוכחת. במילים אחרות, לא מדובר במחווה של "דיקטטורה נאורה", אלא בשלטון חוק צרכני אפקטיבי.
וזו הסיבה השנייה, והחשובה יותר, שבגללה הסיפור הזה צריך להדהד כאן בישראל. אל מערכת TheCar מגיעים כמעט מדי חודש סיפורים של בעלי רכב שתבעו תאגידים שונים (יבואנים, חברות ביטוח, חברות ליסינג ועוד). אצלנו, בישראל, גם לאחר שנפגעים מצליחים להוכיח את טענותיהם בבית המשפט – הם מקבלים במקרים רבים פיצוי זניח עד מעליב.
החוק בישראל לא מקנה לנפגעים "פיצויי עונשין" במובנם הקלאסי. סעיף 31א' לחוק הגנת הצרכן בישראלי קובע אמנם ש"רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים", אלא שהאפשרות הזאת מוגבלת לרשימה מאוד קצרה – למשל כאשר צרכן ביקש ולא קיבל בחזרה את הסכומים שהוא שילם במקרים ספציפיים של היעדר פרסום מדיניות תשלומים והחזרי כספים או ביטול עסקה, כאשר מוכחת הצגה מטעה של מחיר על מוצרים, במקרים של תשלום במטבע ישראלי במקום במטבע זר או כאשר לא מתקבלת תעודת אחריות או כשלא מבוצע תיקון של מוצר בתקופת אחריות.
עם כל הכבוד, כל אלה מייצגים בדרך כלל "כסף קטן" לעומת מצבים של חברות ביטוח שמעכבות כספים או מחייבות לקוחות לתקן במוסכי הסדר, יבואנים שלא מדווחים או לא מתקנים תקלות סדרתיות, סוחרי רכב שמציגים מחירים מטעים ועוד ועוד.
התוצאה קשה וגרועה: החוק הישראלי לא מרתיע תאגידים ועסקים תאבי בצע שעוברים על החוק או מבצעים עוולות כלפי צרכנים. מנהלי תאגידים יודעים שבמקרה הגרוע ביותר שבו יפסידו במשפט הם ישלמו רק את מה שממילא היו צריכים לשלם מלכתחילה, ולעיתים קרובות אף פחות מכך. במצב כזה לכל תאגיד יש תמריץ כלכלי ברור לגרור לקוחות להליכים משפטיים ארוכים ויקרים במקום לחתור לפיצוי הוגן ומהיר.
אפשר כמובן לכעוס על מערכת המשפט שלנו, אך שופטים פוסקים בהתאם לחוק. אם וכאשר נבחרי הציבור שלנו יתעשתו, יבינו את חשיבות ההרתעה, ויעצבו מחדש את חוקי הגנת הצרכן על-ידי קביעת פיצויים עונשיים – אולי גם הדמוקרטיה שלנו תדע להגן על האזרח הקטן באותה נחישות שבה עשתה זאת מערכת המשפט הסינית.
נתקלתם בתקלה סדרתית או בעוולה צרכנית? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
תביעה ייצוגית: קנו MG חדשה, ניסו למסור להם ישנה
הנחה או הטעיה: האם יונדאי פרסמה מחירון פיקטיבי והטעתה לקוחות?
קנית רכב משומש מחברת טרייד אין? כנראה שעבדו גם עליך
