שורה תחתונה תחילה
הדור השלישי של קאנטרימן גדול יותר, מאובזר יותר ואיכותי יותר, אבל הוא מנסה להתמודד בקטגוריה מצטופפת והולכת דווקא באמצעות התרחקות משורשי המותג, ולא בטוח אם זאת גישה נכונה.
מי אתה מיני קאנטרימן?
אחד מסיפורי ההצלחה הרווחיים ביותר עבור קבוצת ב.מ.וו הוא ההמצאה מחדש של 'מיני' כמותג יוקרה נפרד עם ערכי מותג ברורים וייחודיים.
מיומו הראשון כלל התבשיל הזה ארבעה מרכיבים עיקריים: עיצוב רטרו מתוק למראה שנושא איתו מסורת, איכות חומרים והרכבה מתאימים לקטגוריית הפרימיום, הצבת הנאה מנהיגה כערך חשוב בהרבה מן השימושיות, והשקעה חסרת תקדים בבניית חוויית מיתוג קהילתי וחוויית לקוח שנגזרת ממנו.
תמורת החבילה הזאת נדרש מחיר פרימיום, שעשה את הפרויקט לרווחי ביותר, וההצלחה העולמית מעידה על כך שלקוחות משלמים אותו בלי הנד עפעף.
העניין עם לקוחות בעלי אמצעים – במיוחד לנוכח תחרות שמתעצמת משנה לשנה – זה שחייבים לרגש אותם על בסיס קבוע עם טכנולוגיה מתקדמת ועם פינוקים וגימיקים – ורוב המאמצים של אנשי 'מיני החדשה' לאורך השנים התמקדו באפיון נגזרות שונות ומגוונות לדגם הקלאסי והבסיסי שלהם. הניסיונות האלה הולידו כמה גרסאות מרכב מוצלחות, מדליקות, אבל לא מצליחות מבחינת היקף הביקוש והמכירות – והרבה מכוניות תצוגה חמודות שלא הובילו לאף מקום.
אחת הגרסאות שכן מצליחה – קאנטרימן – מבוססת באופן מוצק על ההיסטוריה של מיני ומחוברת היטב למגמה העולמית של ניפוח והגבהת מרכבי רכב אל מה שאנחנו מכנים "קרוסאובר" דמוי ג'יפ.
הדור השלישי של קאנטרימן ממשיך את האבולוציה המקובלת בקטגוריה כולה עם ממדים גדולים יותר שמאפשרים להגדיל את מרחב הפנים שלו. הוא ארוך מן הדור הקודם ב-13 סנטימטרים וגבוה ממנו בשישה, אם כי בסיס הגלגלים הוארך ב-2 סנטימטרים בלבד, מה שלא פוגם בפוזה המוגדלת אבל פחות תורם למרחב הפנים.
עד כמה בשל קהל הלקוחות הקיים והפוטנציאלי של מיני לקבל כלי רכב מוגדל שמתרחק צעד נוסף מן המורשת העתיקה של המותג? ימים יגידו.
עיצוב, מיצוב
עיצוב שנגזר מ'מיני' הקלאסית אמור להיות דרישת חובה לכל דגם שנושא את שם המותג הזה והפעם נראה שמעצבי מיני בוחנים את גבולות האקסיומה הזאת.
הקווים המעוגלים והשמנמנים יושרו מעט, וזה בולט במיוחד בעיצוב החזית עם תאורת לד בעלת צלעות ישרות שמקיפה את צמד הפנסים – אלה שאחראים על הבעה קלאסית/כלבלבית/מתוקה שמאפיינת כל 'מיני'.
הפרופיל מדגיש נטישה הדרגתית של עגלגלות ונפיחות לטובת משטחים ישרים ורזים יותר ולעיצוב נקי וקשוח שמשדר סוג של בגרות.
ניפוח הממדים לכשעצמו מצהיר שהתרחקנו מרחק רב מ'מיני' הקלאסית שגאונותה ההנדסית נסובה בשעתו על דחיסת מנוע בעירה לתוך קופסת נעליים, וקאנטרימן החדשה לא מתביישת להצהיר שהיא מבינה שהלקוחות שלה הרבה יותר ארוכים ושמנמנים מסבותיהם, ושהיא דאגה לכך שהבאים בצל קורתה לא יסבלו מצפיפות.
הפנסים האחוריים האורכיים משלבים בתוכם תאורה מוכרת בדמות דגל בריטניה אך כעת הנהג או הנהגת יכולים להחליף את האשליה הויזואלית הזאת באיור אחר לבחירתם.
עיצוב פנים, שימושיות
כאשר מתיישבים מול ההגה אי אפשר לטעות ולחשוב שנחתנו על מותג אחר. לוח המכשירים, כרגיל במיני, מרוכז בתוך מסך עגול, גדול, בודד וייחודי למיני שמוצב במרכז הדאשבורד וסביבו מספר כפתורים פיזיים בעיצוב עתיק.
הצג, בקוטר מרשים של 24 סנטימטרים, עגול ויפיפה ומציג איכות תצוגה גבוהה עם צבעוניות, אנימציות וגרפיקות מרהיבות. מתחתיו מותקנים מספר כפתורים – אחד מהם הוא מתג ההתנעה שמדמה מפתח קבוע, ולצדדיו מותקנים כפתור שליטה בעוצמת השמע, בורר הילוכים קטנטן ו"בורר חוויות" שמאפשר לשנות אווירה בתוך תא הנוסעים, ובמידת מה גם את חוויית הנהיגה עצמה.
בקונסולה שבין המושבים הקדמיים מוצב מתקן לשתי כוסות ומעליו תא עם משטח טעינה אלחוטית, במרכז הקונסולה יש תא אחסון קטן ומעוצב ומעליו משענת יד, ופתחי האוורור וידיות הפתיחה של הדלתות מעוצבים בסגנון הקלאסי שאפיין גם את הדור הקודם.
תא הנוסעים בכללותו מציג גוונים וצבעים שממשולבים זה בזה באופן מרהיב לא פחות ומאוד לא סטנדרטי: חלקו הקדמי של התא מגוון בצבעי טורקיז, ומאמצע הדלתות הקדמיות כלפי אחור משתלב בהדרגה גוון חול-ים אשר משתלט על המשטחים עד שהוא משיג לעצמו שליטה מלאה בחלק האחורי של הרכב.
בנוסף לצבעוניות הייחודית גם חומרי הדיפון והריפוד שונים מן המקובל, ונעשה שימוש נרחב בחומרים ממוחזרים על דיפון הדאשבורד ובבד ארוג וקשיח על הדלתות. התוצאה היא מסר צעיר ומגניב שמתעצם באמצעות תאורת אווירה שמשתנה בהתאם ל"מצב החוויה" שנבחר. גוון החול-ים לקוח ממחוזות הפרימיום, במיוחד כשהוא צובע את ריפוד העור האיכותי של המושבים. איכות ההרכבה והחומרים גבוהה והולמת את הקטגוריה אבל ישנם מקומות שבהם החומרים קשים מידי.
הנדסת האנוש מאתגרת, כרגיל ב'מיני' יש לומר, מפני שכל האינטראקציה הויזואלית בין הנהג לרכב, וגם חלק מן האינטראקציה הפיזית, מתקיימות על וסביב המסך המרכזי ולא מול הנהג. הבעיה משמעותית במיוחד לנוכח הכמות הגדולה של פונקציות שאפשר לשלוט בהן ולמרות תפריט עם היגיון לוגי מוצק נוצרות הרבה יותר מידי הסחות דעת בעת נהיגה – וזה מכביד ומסוכן.
המושבים הקדמיים מעוצבים היטב ומתכווננים חשמלית ומושב הנהג מעניק תנוחת נהיגה טובה, תמיכה מצוינת לגב התחתון, ואפילו עיסוי. שני המושבים אוחזים היטב ונוחים לישיבה.
לדלתות האחוריות יש מפתח רחב שמאפשר גישה נוחה למושבים, ומרחב המחיה מאחור מפתיע לטובה – במיוחד בסעיף מרחב הרגליים והראש. גם אנשים גבוהים יישבו שם בנוחות.
המושבים מאחור נוחים ותומכים היטב בשני נוסעים ואילו ישיבה במושב האמצעי פחות נוחה: משענת יד מקשיחה את גב המושב ועל הרצפה ניצבת תעלת הינע בולטת שמגבילה את המקום לרגליים.
מאחור יש פתחי אוורור ושני שקעי USB, ואפשר להסיט את המושב האחורי כולו קדימה כדי להגדיל בשעת הצורך את נפח תא המטען מ-450 הליטרים ההתחלתיים שלו. סף ההטענה גבוה – וזה פוגם בשימושיות – ותחת משטח הרצפה השטוח יש תא אחסנה נסתר נוסף ובו ערכה לתיקון תקר במקום גלגל חלופי.
נוחות נסיעה, התנהגות כביש
כרגיל ב'מיני' – אופי ההתנהגות מבוסס על קשיחות שנועדה להעביר מסר ספורטיבי והדוק. למרות זאת, במהירויות ממוצעות ומעלה מתקבלות איכות נסיעה מרשימה.
קאנטרימן לא מגהץ בורות ופגמי אספלט ועבודת המתלים קולנית מידי בנהיגה עירונית, אבל נראה שזה חלק מן החוויה ואיכויות בידוד הרעשים שמורות למהירויות נסיעה גבוהות, שם הן נעטפות בהמולת אספלט נוכחת מידי.
מהנדסי מיני הקפידו לאפשר לצליל המנוע לחדור את בידוד הרעשים וזה פתרון יותר טוב מאשר להשמיע רעש מפוברק דרך הרמקולים ופחות טוב מאשר להציע בידוד מוצלח. עם זאת – לזכותו צריך לומר שצליל המנוע נעים ושבסך הכל מושגת פשרה טובה.
מערכת השמע כן לוקחת תפקיד מסייע למתג "בורר החוויות" שנזכר לעיל: כאשר בוחרים את תכונת "GO CART" משמיעה המערכת את הצליל WOO HOO וההגדרה הזאת מקשיחה את ההיגוי ואת תגובת המצערת.
התנהגות כביש "קארטינגית" אין כאן בגלל הגבהת המרכב ותנוחת הישיבה, אבל ביחס למתחריו הקרוסאוברים זה רכב שמדגים רצון ונכונות גדולים מאוד להיכנס לפתוך פניות מתהדקות, ודי כיף לאחוז ולסובב את גלגל ההגה השמנמן שלו שאחד מחישוריו עטוי ברצועת בד.
ההיגוי זריז ותגובת ההגה טובה למרות שמשקלו כבד במתכוון, וזה תורם קצת לתחושת השליטה, אבל בסך הכל זאת תחושה קצת מנותקת מן הנעשה על האספלט. זוויות הגלגול סבירות אבל לא מקנות תחושה מספיק ספורטיבית ודינמית, והאורך והמשקל מורגשים יותר מידי טוב. עם זאת – רמת האחיזה טובה ואיתה גם הביטחון של הנהג ברכב.
מנוע, ביצועים
קאנטרימן מוצעת בישראל בגרסה חשמלית טהורה או בגרסה שנבחנת כאן – עם מנוע טורבו-בנזין תלת-צילינדרי בנפח 1.5 ליטרים שמחובר אל תיבת 7 הילוכים כפולת מצמדים.
למנוע הזה יש סיוע חשמלי היברידי-מתון ובסך הכל מתקבלים 170 כוחות סוס ומומנט של 28.5 קג"מ. הביצועים, כצפוי, "על סף הספורטיביים" וזזאת למרות תגובה איטית מידי של תיבת ההילוכים – במיוחד בעת זינוק מעמידה.
המצב משתפר כאשר עוברים למוד "GO CART" למרות שאין אפשרות להעביר הילוכים באופן ידני באמצעות ידיות מאחורי ההגה.
תצרוכת הדלק במהלך המבחן: 10.4 קמ"ל.
בטיחות, אבזור, מחיר
קאנטרימן עדיין לא נבחנה במבחני הריסוק של פרויקט Euro-NCAP אבל נהיה מופתעים אם הדור השלישי לא יקבל את חמשת הכוכבים של שני הדורות שקדמו לו, במיוחד מפני שהוא מאובזר – בין השאר – עם בלימה אוטונומית – גם בנסיעה לאחור – ועם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, בקרת שיוט אדפטיבית, היגוי אקטיבי, זיהוי רכב בשטח מת ומניעת סטייה מנתיב, זיהוי תמרורים, התרעת עייפות, התרעת פתיחת דלת כאשר חולף רכב ועוד.
תצורת האבזור הבסיסית של קאנטרימן בישראל נקראת 'קלאסיק' ומחירה 265,000 שקלים. הגרסה שנבחנת כאן עולה 299,000 שקלים ונקראת פייבוריט, ושתיהן מונעות במנוע בנזין.
תוספת האבזור בין הגרסה הבסיסית למאובזרת יותר כוללת גג שמש פנורמי, ריפודי עור, מצלמות חניה היקפיות עם מבט-על, מראות צד מתקפלות חשמלית, מושבי ספורט JCW, חבילת עיצוב משודרגת ומצלמת דרך מובנית.
הגרסה החשמלית הבסיסית עולה 310,000 שקלים והמאובזרת יותר עולה 335,000 שקלים.
שורה תחתונה
הדור השלישי של מיני קאנטרימן גדול, מרווח ושימושי מבעבר, ועם קווי עיצוב ישרים יותר הוא גם מרגיש פחות 'מיני'. מצד שני זה כלי רכב יותר מגובש ורב תכליתי שמתמודד היטב בקטגוריה הפופולרית שאליה הוא מיועד. העיצוב שלו ייחודי, איכות הנסיעה מחוץ לעיר טובה וחווית הנהיגה מהנה.
האם המחיר – בין 256 ל-335 אלף שקלים הולם את רשימת האבזור שמוצע בימינו גם בכלים פחות יקרים? אולי כן, ואולי לא אבל אף מתמודד אחר בקטגוריה הזאת לא מציע את ארבעת הערכים של מיני.
על כף החובה מונחים הפעם רמת נוחות פחות מוצלחת, מנוע רעב לבנזין ועיקר העיקרים: ממשק משתמש עמוס ומסורבל שפוגם בבטיחות. הדור השלישי של קאנטרימן מתיימר להיות כלי רכב משפחתי והוא פחות ממוקד ב"לעשות חיים".
לקריאה נוספת
קופרה טווסקאן במבחן דרכים ראשון
