שורה ראשונה תחילה
קופי 01 מזמין את מתחריו לכוס קפה בבית הספר למכירות כדי ללמד אותם דבר או שניים על פינוקים. על אף הארומה שאופפת את שמו הוא לא מספק חוויית נהיגה אירופאית אלא רוקד בסגנון אמריקני כבד, רך ומתנדנד.
מרחב הפנים מרשים, יש שפע שכלולים ופינוקים, אך הנדסת האנוש לוקה בחסר והוא זקוק לכמה קורסים והמון קופאין בבית הספר לנוחות והתנהגות כביש.
מי אתה 'קופי 01'?
כאשר 'גרייטוול' הסינית החליטה לתקן רושם בעייתי שהותיר הניסיון הראשון והלא מוצלח שלה לייצא רכב לשווקים מבוססים ומפותחים היא בראה מספר מותגים חדשים. שניים מהם נחתו בישראל: ORA שמיועד לפלח השוק הפחות יקר של שוק "האנרגיה החדשה" בסין, ו-WEY, שפונה לפלח שוק יקר יותר ובונה כלי רכב היברידים-נטענים שמבוססים על דגמי המותג הסיני 'האבאל' (Haval).
'קופי 01' הוא הנציג הראשון של WEY בישראל. זה קרוסאובר גדול שמתמודד מול אאודי Q5, וולוו XC60, ג'נסיס GV70 וחבריהם לקטגוריה המפנקת, והוא עושה את זה בדרך שבה בחרו רוב המותגים האוריינטליים מאז ומעולם כאשר חדרו אל שווקים מפותחים: הוא גדול יותר, מאובזר יותר ופחות יקר.
שוק "האנרגיה החדשה" בסין אמנם מקדים בהפרש עצום את שאר העולם בכל מה שקשור לתפוצה של כלי רכב חשמליים טהורים ולתשתיות לטעינת רכב חשמלי, אבל לא במקרה קוראים לו כפי שהוא נקרא. רוב המכירות בשוק האנרגיה החדשה בסין הן של כלי רכב רגילים שמערכת ההנעה שלהם הוסבה להנעה היברידית-נטענת. העמדה הרשמית של מערכת TheCar, כפי שאפשר לקרוא כאן – היא שמדובר בבלוף הגדול ביותר מאז המצאת מנוע הבעירה הפנימית.
קופי 01 בפרט, והמותג WEY בכלל, מנסים להתאקלם ולבלוט בסביבה מאד תחרותית ובקרב קהל לקוחות של מכוניות יוקרה שמנסה עדיין להתאושש ממבול מותגים חדשים שנחתו כאן בשנים האחרונות – מ-DS וג'נסיס דרך קופרה ועד 'הונגצ'י'. כל אלה מתאמצים להתמודד מול הקלאסיקות הגרמניות – מרצדס, ב.מ.וו ואאודי, או מול העולות החדשות יותר – מ'וולוו' ועד 'לינק אנד קו', וזה פלח שוק שבו החותמת "מיוצר בסין" עדיין מהווה נטל יותר מאשר נכס.
דרך קלאסית לשכנע את בעלי הפרוטה לנסות מותג שהסמל שלו לא עושה רושם על השכנים נסללה לפני עשורים על-ידי לקסוס ואינפיניטי ואקורה, ולאחרונה גם על-ידי ג'נסיס. זו גם דרכו של המותג 'WEY': כלים בממדים פיזיים גדולים כמעט בחצי קטגוריה מאלה שבהם הם מתחרים, רשימת אבזור ארוכה ומפנקת יותר, בדגש על גימיקים טכנולוגיים מתקדמים שנועדו לבסס גם תחושת איכות, ציונים גבוהים במבחני הריסוק והבטיחות (שגם הם מקושרים אצל רבים עם "איכות" ובעבר היו עקב אכילס של 'גרייטוול'), יותר כוחות סוס לשקל, ומחיר מפתה ביחס לקטגוריה.
למען המטרה הטקטית של הכנעת הלקוח באולם התצוגה הורכבה רשימת אבזור פתיינית במיוחד שכוללת סעיפים שמופיעים רק בקטלוגים של כלי רכב יקרים בהרבה או בגרסאות היקרות ביותר של המתחרים הישירים.
מוקדם עדיין לדעת כמה לקוחות אירופאים מעודני טעם ילגמו קפה באולם התצוגה של WEY, אבל לנו, הישראלים, יש מסורת ארוכה ולא מפוארת של כניעה לקנקן במקום למה שיש בו: "מיצובישי, ויש בה הכל" הייתה הסיסמה שליוותה בסוף שנות ה-80 את החדרת ה'סופר לנסר' – אחת המכוניות הפחות טובות מבחינת התנהגות כביש ביחס למתחרותיה האירופאיות באותה תקופה – ויחד עם זאת גם זאת שהפכה בין לילה למלכת מכירות שהותירה את סובארו באבק.
עיצוב, מיצוב
התכונה הראשונה שנדרשת מרכב כדי להפריד מן הלקוח יותר מ-250,000 שקלים היא עיצוב מרשים, ו'קופי 01' עושה את זה בגדול, תרתי משמע: הממדים שלו נדיבים ונוכחים, והחזית מעוצבת בעיצוב מוחצן ולא מתנצל. כמה גדול? הוא תופס רצועת כביש באורך 487 סנטימטרים ובנוי על בסיס גלגלים נדיב של 291 סנטימטרים. גם הגלגלים מאוד גדולים: 21 אינטש.
מעבר לממדים נדרשת בימינו גאונות אומנותית כדי לפסל קרוסאובר שחורג בעיצובו מן העדר העצום של "רכבי פנאי" גדולים ומגושמים. השראה כזאת עדיין לא נחתה בסדנאות העיצוב של גרייטוול. 'קופי 01' לא התברך באף דבר ייחודי או מבדל, וזהותו הבוסרית של המותג באה לידי ביטוי בעיצוב גנרי וסטנדרטי מאוד. פריטי העיצוב מרפררים לסגנון אמריקני מנופח, שרירי, קשוח ומוחצן עם קווים ישרים מאחור ובחזית.
השבכה הקדמית עצומה ועליה סמל גדול-מידות שמוקף בהמון העתקים קטנים של אותו סמל בצורת קו אנכי, והכל יצוק בגימורי ניקל בוהקים. זה בהחלט יוצר רושם אם כי יהיו רבים שימצאו את זה מוחצן מידי. על אף שהקרוסאובר הזה מונע באמצעות מנוע בעירה הוא מציג ידיות דלתות נשלפות ששאולות ממסורת העיצוב של כלי רכב חשמליים. פסי הכאילו-גגון נמתחים לצידי גג פנורמי מושחר ותורמים לעיצוב כללי שבסך הכל די מתאים לקטגוריה ולמתחרים.
קופי 01 הוא כלי רכב נאה שמצהיר על עצמו שהוא שייך לקטגוריית הפרימיום, אבל לא מותיר חותם: רגע אחרי שהוא יחלוף אתכם לא תזכרו איך הוא נראה.
עיצוב פנים, שימושיות
צלילה פנימה שואבת אותנו לעולם עשיר ומפנק, שיוצר תחושת כניסה אל יאכטה מדוגמת ומאובזרת. שלושה צגים מעבירים מסר של כלי מתקדם מבחינה טכנולוגית, והסביבה שלהם בנויה ומצופה בחומרים מחניפים שכוללים שילוב מוצלח בין בדי אלקנטרה בהירים, יוקרתיים ונעימים למגע עם יריעות עור מעוטרות תיפורים רבים. תא הנוסעים נשלט על ידי גוונים בהירים ומעוטר במבחר רחב של גוונים נוספים – שחורים, חומים, כסופים, וגם 50 גוונים של אפור. חומרי הפנים מגוונים מאוד ובהם מיני בד, עור, ציפויי עץ ומשטחי מתכת רקועים.
בריפודי הדלתות, במושבים וביריעות המתכת משולבים אלמנטים מעויינים יוקרתיים ובשעות חשיכה אפוף תא הנוסעים בתאורת אווירה בוהקת שגווניה נתונים לבחירת הנהג.
על אף העומס נשמרים עיצוב ואווירה בגבולות הטעם הטוב אבל אין להכחיש את ה"מקסימליזם", גם הוא באווירה אמריקנית משהו: זה לא 'ביג מק' אלא 'טריפל ביג מק'.
רמת ההרכבה טובה מאוד ורוב חומרי הדיפון והריפוד איכותיים, אך אפשר לגלות גם חלקים פחות מרשימים – אפילו בקונסולה הצפה שבין המושבים הקדמיים, לצד חומרים באיכות מאוד מרשימה.
המושבים הקדמיים נוחים, ומציעים אפשרויות כיוונון חשמליות רבות, לצד אפשרות ידנית להארכת התמיכה לירכיים. תנוחת הנהיגה טובה. המושב רחב והקשיחות שלו תומכת באופן טוב בגוף הנהג.
שלושת הצגים הדיגיטליים שהוזכרו קודם מרשימים למראה אלא ששניים מהם מהווים "קוץ באליה" בכל מה שקשור להנדסת אנוש. החטא הקדמון, שהופך נפוץ מידי למרבה הצער, הוא שיותר מידי פונקציות מתופעלות באמצעות הצגים. מעבר לכך יש להם גם בעיות ספציפיות, כמו העובדה שצג לוח המחוונים קטן מידי וגדוש בעומס מידע אשר מוצג עם פונטים ואימג'ים קטנים. זאת התוצאה של הניסיון לדחוס עודף מידע על מעט אינטשים (9.2 ליתר דיוק).
דרך הצג המרכזי מתפעלים את מערכת המולטימדיה, מערכת החניה ואת רוב מערכות הרכב וההגדרות שלהן. זה הצג הגדול מבין שלושה – 14.6 אינטש, והתצוגה שלו מרשימה (בהירה או כהה בהתאם לשעות היממה). גודלו של הצג השלישי הוא 9 אינטש וכולו מוקדש לשליטה על מערכת האקלים וחימום וקירור המושבים, כמו גם על עיסוי יושבי המושבים הקדמיים. הצג הזה ממוקם מתחת לצג המרכזי בתנוחת שכיבה מאוזנת על הקונסולה שבין המושבים הקדמיים.
לאורך רוב שעות היום, ודאי במדינה שטופת שמש כשלנו, קשה עד קשה מאוד להבחין במה שמוצג על התצוגה, והנהג נאלץ להישען קדימה כדי להתגבר על ההשתקפות ולראות מה מוצג על הצג. זה יוצר הסחת דעת מסוכנת בעת נהיגה. למסך הזה יש מנגנון נעילה למניעת מגע אקראי, ממש כמו בסמארטפונים, אלא שאם נהג שוכח לנעול את התצוגה ההגדרות עלולות להשתנות ללא כוונה וזה דורש להתחיל את כל העבודה מהתחלה.
מערכת סיוע קולית יעילה מאפשרת לבצע מגוון רחב של פעולות ולרוב זה קל יותר מאשר לנבור במסך. כך, למשל אפשר לסגור את סוכך הגג בדרך קלה יותר מאשר באמצעות המסך.
תא הנוסעים מרווח מאוד וגם במושב האחורי יש שפע של מרחב ורמת נוחות גבוהה ומפנקת. משענת היד הבולטת במרכז המושב פוגמת בנוחות הישיבה של נוסע שלישי במרכז. מאידך, לרשות הנוסעים מאחור יש פתחי מיזוג ייעודיים ומושבים עם אוורור וחימום.
לתא המטען יש מבנה יעיל והגישה אליו נוחה בזכות דלת נפתחת חשמלית וסף טעינה שטוח. הבעיה היא שעל אף ממדיו הנדיבים של הכלי עצמו – נפח תא המטען מאכזב ומזכיר משפחתית האצ'בק – עם 371 ליטרים בלבד.
נוחות נסיעה והתנהגות כביש
כיול המתלים של קופי 01 רך, וזה מקנה רמת נוחות טובה למרות גלגלי הענק שעליהם הוא מתגלגל. על כבישים בינעירוניים מתקבלת רמת נוחות סבירה, ודאי בנסיעה ישרה ואופקית, אבל על כבישים עירוניים ופרבריים מחורצים ומשובשים מתקבלת תחושה עסוקה ונדנודים מיותרים.
מאידך – רמת שיכוך הרעשים מעולה ולכך יש תרומה רבה מאוד לאיכות ולנוחות הנסיעה. גם כאשר המתלים עסוקים הם עושים את מלאכתם בלי לערב את חוש השמיעה של הנהג ונוסעיו וזה מקל עלינו לסלוח על הרכות המוגזמת.
מה שפחות מחליק בגרון זאת ההשפעה של המתלים הרכים על התנהגות הכביש, וזה מורגש בכל ניסיון ללחוץ קצת על דוושת התאוצה כדי לאתגר את הרכב בדרישות דינמיות. גלגול הגוף מוחשי מאוד ולא רק על כבישים מפותלים ובתוך פניות הדוקות אלא אפילו במהלך בלימה או תאוצה שגרתיות. שורש הבעיה הוא הצבתן של כמעט שלוש טונות של רכב (2.8 טונות ליתר דיוק) על מתלים רכים.
להיגוי יש משקל משתנה והיזון חוזר מלאכותי, וגם לכך יש השפעה שלילית על היכולת של הנהג למצות את היכולות הדינמיות של הכלי, או אפילו לחוש תחושת שליטה טובה. אפשר אמנם לנהוג את קופי 01 מהר ובאופן בטוח יחסית, אלא שברגע שבו הכביש מתחיל להתעקל ובלוטות החשק כבר מדמיינות את כל הכיף – מתגלות היכולות המעשיות של הכלי הזה ומוחקות את החיוך.
מנוע, ביצועים
כדי להיאבק בתחרות התאמצו אנשי גרייטוול להגדיל ככל יכולתם את אורוות הסוסים שמלפנים ולהציג נתונים תיאורטיים מרשימים יותר. מנוע טורבו-בנזין צנוע יחסית, בנפח שני ליטרים, מחובר אל שני מנועים חשמליים שניזונים מסוללה גדולה יחסית עם תכולת אנרגיה של 36.7 קילוואט-שעה.
הבטחת היצרנית היא לטווח נסיעה מאוד מרשים של 146 קילומטרים "חשמליים" לאחר טעינה מלאה, ובאופן תיאורטי זה אומר שאדון או גברת יכולים לנתק את כבל הטעינה ולנסוע במשך כשלושה ימים מן הבית לעבודה ובחזרה בלי לטעון שוב או לשרוף בנזין.
ההספק המשולב של שלושת המנועים מרשים: 476 כוחות סוס ומומנט של 86.4 קג"מ שמתקבל כבר ב-1,500 סל"ד נמוכים להפליא, משל במנוע דיזל עסקינן. מערכת ההנעה מחוברת לגלגלים מבעד לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים עם תשעה (!) יחסי העברה, וזו מסובבת את כל ארבעת הגלגלים.
פצצת האנרגיה הזאת מאיצה את המפלץ הכבד מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 5 שניות בלבד, וככה, בלינאריות מקסימה, זה גם מרגיש. כל זה מתרחש באופן חלק ובשקט מופתי, וגם כאשר מנוע הבנזין מצטרף למאמץ נשמרים השקט ותחושת ה"נונשלנט": כל עלייה הופכת לירידה והתגובה לכל פקודת דוושה מיידית.
יצאנו לדרך עם סוללה טעונה במלואה ולאורך כ-115 הקילומטרים הראשונים השתמשה מערכת ההנעה בעיקר בחשמל. צריכת הדלק, בהתאם, כמעט אפסית. בהנחה שמצב הבריאות של הסוללה לא יתדרדר במהירות והלקוחות יקפידו לטעון את הרכב הם יוכלו להשתמש בו במידה רבה כרכב חשמלי (כבד) לכל דבר ועניין. אבל ברגע שבו רמת הטעינה צונחת ומנוע הבעירה נכנס לפעולה – גם הוא צריך להתמודד עם המשקל הרב וזה מתבטא בתצרוכת דלק רעבה בהרבה. את המבחן שלנו סימנו עם ממוצע של 10.5 קילומטרים לליטר וזה למרות שרובו בוצע על כבישים מהירים ופנויים יחסית.
בטיחות, אבזור, מחירים
קופי 01 מוצע בישראל בשתי גרסאות שנבדלות זו מזו רק ברשימות האבזור שלהן. הגרסה הבסיסית, שנקראת "פרימיום", עולה 285,000 שקלים וכדי לקנות את הגרסה המאובזרת יותר, "לקשרי", יש להוסיף 35,000 שקלים.
במבחני הריסוק של פרויקט Euro-NCAP בגרסה האחרונה שלהם קיבלה קופי 01 ציון מרשים של 5 כוכבים עם 91% להגנה על הנוסעים מלפנים ו-94% למערכות הבטיחות.
רשימת האבזור הבסיסית כוללת מושבים מתכווננים חשמלית, חימום להגה, בלם יד חשמלי עם פונקציית Auto hold, תאורת אווירה, פתיחה חשמלית לדלת תא המטען, מערכת אקטיבית לסינון רעשים, מערכת שמע (משובחת) מבית Infinity עם 12 רמקולים וסאבוופר, חלונות אקוסטיים ומראות צד מחוממות עם זיכרונות, ועוד ועוד.
רשימת אבזור הבטיחות כוללת את המובן מאליו בימינו וגם התרעה מפני שכחת ילד ומפני תנועה חוצה מאחור ובעת פתיחת דלת, שליטה אוטומטית באורות גבוהים, תאורה אדפטיבית ומערכת לניטור פני הנהג וסימני חיים. פחות אהבנו את ההתראות ההיסטריות של מערכות הבטיחות ואת התגובות ההיסטריות של ההגה בניסיונותיו לתקן סטיה מנתיב אבל אפשר לבטל את כל אלה.
הגרסה היקרה יותר מוצעים גם גג שמש פנורמי, אוורור וחימום למושבים מלפנים ומאחור, מערכת עיסוי במושבים הקדמיים, מערכת חניה אוטומטית, וילונות צידיים בחלונות האחוריים, מערכת זיכרון לנסיעה לאחור (עד 50 מטרים), ריפודים משולבי בד אלקנטרה, מערכת לניטור אוויר ותצוגה עילית עם מציאות רבודה.
שורה תחתונה
קופי 01 הוא מוצר מרשים שמציע בעיקר תמורה טובה למחיר, לפחות על הנייר. לא ברור אם יש בכלל זכות קיום לרכב שמתאמץ להתמודד מול כולם בבריכה העמוקה של הגדולים מבלי שיהיה לו ייחוד, אבל כדי לפתות אותנו לקחת אותו ברצינות הרכיבו אנשי גרייטוול נוסחה שמשלבת בין ממדים נדיבים, רשימת אבזור ארוכה, טכנולוגיה מרשימה ונתוני ביצועים שהולמים אותה.
יחד עם זאת אנחנו עדיין לא מדברים על מוצר פרימיום אמיתי, ולו מפני שרמות ההתנהגות והנוחות לא עומדים בסטנדרט הנדרש.
ויש גם עניין נוסף, סביב האמינות והמורכבות הטכנולוגית. אין ספק שגרייטוול היא חברה גדולה ויציבה, אבל מוקדם מאוד לדעת האם כל הרכיבים שהיא מייצרת או קונה מספקיות משנה יעמדו במבחן הזמן. חשוב יותר: קשה עדיין להעריך מה תהיה רמת השירות (של היצרנית, לא של היבואנית) לאורך זמן בכל הנוגע למדיניות הטיפול בתקלות ובלקוחות עצמם. מחיר נמוך הוא בהחלט דבר חשוב, אך רק בתנאי שלא נגלה שהזול עלה לנו ביוקר.
