בשנת 1934 עוברת שמו של ואדי 'חוארת', שמשתרע בצפון השרון במקביל וממזרח למישור החוף, ומאז הוא נקרא עמק חפר. שבע שנים קודם לכן, בחודש יולי 1927, התחייבה הועידה הארצית של ההסתדרות הציונית בקנדה "לגאול את אדמת עמק חפר", ושנתיים לאחר מכן, באמצעות הקרן הקיימת לישראל, יצאה לפועל עסקת רכישת אדמות העמק.
כמעט 150 שנים לפני כן התרחשה בצפון ארץ ישראל דרמה מדינית-שלטונית אדירה כאשר העות'מנים החליטו לשים קץ להפכפכות ולחוסר הנאמנות של השליט העצמאי, השייח' הבדואי דאהר אל-עומר, אשר שלט ב"מחוז עכו" הנרחב בין השנים 1740 עד 1775. לאורך כל שנות שלטונו "תמרן" דאהר בין נאמנות לאימפריה העות'מאנית לבין תמיכה ביריבותיה, ובסוף התקופה הוא הימר לא טוב כאשר נלחם כנגד העות'מנים במלחמתם ברוסים. לאחר סיום מלחמה זאת איבד דאהר את הגנת בעלי בריתו הרוסים, והצבא העות'מני נשלח כדי להפריד ממנו את ראשו.
בראש הצבא עמד קצין ממוצא בוסני, שליט צידון, שנקרא באותה עת אהמט פאשה ולימים שינה את שמו לאל-ג'זאר.
עצם הגעתו של מי שהוכיח את עצמו כמצביא מצליח במלחמות באסיה הקטנה גרמה לאנשיו של דאהר לעשות עבור פאשה את העבודה. הם עצמם רצחו אותו וכך היה אל-ג'זאר לשליט הגליל והפך את העיר עכו לבירתו.
בני משפחתו של אל-עומר שלטו עדיין בחלקים נרחבים מן הגליל וזכו לתמיכת השיעים, תושבי דרום לבנון, אבל אל ג'זאר הביס גם אותם, ואת שבטי הבדואים, ושלט למעשה בכל שטחי ארץ ישראל. לעות'מנים באותה תקופה לא היו כוחות ויכולות לשלוט בכל קצוות האימפריה שלהם ושליטים כמו אל-ג'זאר פעלו באופן עצמאי לחלוטין תוך שהם מבססים את שליטתם בעזרת חיילים זרים ש"יובאו" מכל קצות האימפריה.
כדי להביס את הבדואים, ששלטו במרחב כולו, אל ג'זאר "ייבא" שבטים אחרים וביצר את הערים עכו, חיפה, שפרעם, טבריה ודיר חנא. אחד השבטים שהובא ממצרים בשנת 1779 נקרא 'עינאוויה', אנשיו התיישבו בשטח שנקרא בימינו עמק חפר, ועל שמם נקרא האזור כולו 'ואדי חווארת'.
עד למאה ה-19 השתלטו על הקרקעות האלה בעלי זרוע אחרים שמכרו אותן לבעלי ממון ושבטים מקומיים הורשו לחיות עליהן כאריסים. בשלהי המאה ה-19 היו האדמות בבעלות משפחת בישארה, משפחה נוצרית-מארונית עשירה מלבנון. קק"ל, במימון יהדות קנדה, רכשה את הקרקע מאנטואן בישארה טאיאן והצליחה לפנות את התושבים המקומיים רק לאחר מאבק משפטי ומתן פיצויים. בשנת 1930 התיישבה קבוצה ראשונה של חלוצים יהודים, חברי הארגונים 'ויתקין' ו'העמק' בנקודה סמוכה למקום שבו נטוע בימינו המושב ביתן אהרון, ושנה מאוחר יותר עלה על הקרקע קיבוץ ראשון של השומר הצעיר שנקרא עין החורש.
העמק האדום
עמק חפר מתוח, כאמור, במקביל וממזרח למישור החוף ובנוי משלושה רכסים. העמק מתאפיין באדמת "חול אדום", "חמרה", וככל שמתקרבים מזרחה אל רגלי הרי שומרון הופכת אדמה זאת לאדמה חומה כבדה ומצוינת לחקלאות שנקראת 'טרה רוסה'. רכס הכורכר המערבי קרוב לים, על הרכס המרכזי שוכן כפר ויתקין, ובינו לבין הרכס המזרחי, שם נטוע למשל המושב כפר מונש, נמצא מישור השרון על אדמת החמרה שלו.
טיול סוף השבוע שלנו מתחיל במחלף 'ניצני עוז' שעל כביש 6, ממנו ניסע מערבה על כביש 57. הדרך הפשוטה ביותר להגיע ממקום למקום היא להקליד ב'וייז' את צמד המילים 'מצפור ווקר', ותוכנת הניווט תנחה אותנו מערבה על כביש 57 ומשם ימינה אל כביש 5714 שעליו ניסע צפונה, נעבור מעגל תנועה ונמשיך דרומה למרחק של כ-100 מטרים אל מעבר בגדר הביטחון שבו נפנה ימינה בפניה חדה אל דרך עפר שעליה נמשיך לכיוון צפון מערב.
מכאן והלאה אנחנו נוסעים על שבילי עפר מאובקים אך מתאימים לכל כלי רכב, כשאנחנו מוקפים מכל עבר בשדות עד לקצות האופק. מימין לשביל שעליו אנחנו נוסעים זורם נחל שכם אשר מנקז את מי הביוב של העיר הפלסטינית, ובהמשך הם עוברים דרך מכון טיהור גדול ונאגרים במאגר מי הקולחין הגדול ביותר בישראל.
ממרום השביל נראה נחל שכם כמו צריבה מפותלת וירוקה שמפלחת את דרכה במרחבי השדות ועל שתי גדותיה ישובים או מרפרפים בעלי כנף לרוב. בתקופה זאת של השנה עמוסים חלק מן השדות במספר בלתי נתפש של אבטיחים מצהיבים, אלה לא אבטיחי מאכל אלא כאלה שמגודלים עבור תעשיית הגרעינים, אבל לא מיותר לדעת שעמק חפר היה עד לשנות ה-40 של המאה שעברה אחד מאתרי גידול האבטיחים המשמעותיים ביותר בחלק זה של המזרח התיכון. מכאן, דרך נמל מכמורת, הם יוצאו בעיקר למצרים.
במורד הדרך נוכל להבחין בכל שלבי הכנת השדות לזריעת החורף, ובכלל זה לפינוי כותנה שגדלה בו עד כה, חריש ראשון שבו הופכים את האדמה לרגבים גדולים, טיחוח שבו מפוררים את הרגבים הגדולים, חריש תלמים וזריעה.
השביל חוצה את ערוץ נחל שכם על מעבר מים עשוי בטון, ומכאן לכיוון מערב מקבל הנחל הזה שם חדש: נחל אלכסנדר. על גדות הנחל אפשר להבחין בצבי מים מתחממים להנאתם בשמש, ואין טעם לנסות ולהתקרב אליהם מפני שזה רק יבריח אותם לתוך הנחל. לכל אורך הדרך מלווים אותנו מאות, אולי אלפי, עופות שונים, חלקם עופות מים כמו שלדג ואחרים שסתם נהנים מהמולת השדות, כמו עורבני, פרפור ולהקות זרזירים במפגני תעופה מרהיבים.
כאשר 'וויז' תדווח שהגענו ליעד נמצא את עצמנו ב'מצפור ווקר' – מרפסת תצפית נהדרת שממנה נשקף נוף מהמם ולמרגלותיה נמצא מאגר המים הענק של משמר השרון. האתר מטופח וירוק ולצידו יש חניה מסודרת עם שביל נגיש עד למצפור. המאגר מהווה מקור משיכה למאות ציפורי מים ממינים שונים. וכמעט בצמוד למצפור ישנה חורשה יפה, מוצלת ומטופחת לזכר טל קופרמן זכרו לברכה, ממושב עולש, שנהרג בתאונת דרכים. בחורשה יש שולחנות פיקניק, מגלשות ומשחקים לילדים.
היעד הבא שלנו, וצמד המילים הבא שנקליד ל'וויז', הוא צומת בית ליד שאליו נגיע על שביל עפר מאובק שמתפתל בין פרדסי תפוזים ולימונים אל הישוב חניאל. מן השביל נעלה אל כביש 5711 שאיתו נחזור לכביש 57 באזור כפר יונה ונמשיך מערבה, וכאשר נגיע לצומת בית ליד נבצע בצומת המרומזר פניית פרסה ונחזור מעט מזרחה כדי להיכנס אל אתר ההנצחה המרשים לזכר נרצחי הפיגוע בבית ליד. בפיגוע זה, ב-22 בינואר 1995, נרצחו 22 חיילים ואזרחים.
מכאן נוכל להיעזר שוב ב'וויז' כדי להגיע אל מספר אתרים שנחמד לבקר בהם באזור, למשל בית הראשונים בביתן אהרון. האתר שנקרא כיום "בית הראשונים" הוא בית אבן שנבנה במאה ה-19 על-ידי משפחת בישארה ונקנה ממנה יחד עם אדמות האזור. בבית זה התיישבה קבוצת החלוצים הראשונה שהקימה את מה שהפך להיות כפר ויתקין, וכיום פועל במקום מרכז הדרכה.
מזרחית למושב ביתן אהרן, צפונית ל'בית הראשונים', משתרעת שמורת טבע על שטח של כ-50 דונם, ומזרחית לכפר ויתקין ו'חופית' נטוי "גשר הצבים" מעל נחל אלכסנדר. על הגדה המערבית של הנחל, ממש לצד הגשר, בנויה מרפסת תצפית נוחה עם שולחנות פיקניק ומתקני מנוחה, ומשם אפשר לצפות ב'צב הרך' – אוכלוסיית צבי מים שנחשבת ליהלום בכתר פרויקט השיקום של נחל אלכסנדר.
דרומית למכמורת, ליד חוף בית ינאי, נמצא הגן הלאומי 'נחל אלכסנדר' שבו מסתיים מסלול הנחל שהחל את דרכו 32 קילומטרים מזרחה משם כנחל שכם ומנקז את מי הגשמים מהרי מרכז השומרון. אתר אחרון לסקירה זאת הוא 'ח'ירבת סמארה' שממוקמת מצפון לנחל אלכסנדר על גבעת כורכר גבוהה מול המושב חופית. מבנה זה, שנבנה בתקופת סחר האבטיחים, בנוי מאבני כורכר מסותתות ולצידו נטועה חורשת אקליפטוס שמשמשת כמרכז נופש ומחנאות.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
