אזור רמות מנשה, בדרום הכרמל, תחום על-ידי רכס הכרמל ובקעת הנדיב ממערב ודרום-מערב, ואדי מילק (נחל תות) ונחל יקנעם מצפון מערב, עמק יזרעאל מצפון-מזרח וואדי עארה (נחל עירון) מדרום-מזרח. שטח זה פרוש על-פני גבעות קירטון רכות שגובהן בין 250-400 מטרים מעל פני הים, ומתברך בכמות משקעים ממוצעת של 600-700 מילימטרים של גשם בשנה.
אקלים לח למחצה, ולא מעט יובלים שחורצים את הגבעות, משכו מקדמת דנא לאזור הזה אוכלוסיות של נוודים-לקטים ושל רועים, וזאת ככל הנראה עד לתקופות הרומית והביזנטית שבהן החלה התיישבות כפרית-חקלאית משמעותית, בעיקר על פסגות הגבעות.
בשנת 1832, כאשר מוחמד עלי יצא ממצרים לטורקיה כדי להיפרע מבני בריתו לשעבר, העות'מנים, הוא פיזר לאורך נתיב מסעו חקלאים ופורשי צבא מצרים בעשרות נקודות ישוב חדשות וקיימות. אחת מהן, באזור זה של הארץ, הייתה אום א-זינאת, במורדות הדרומיים של הכרמל. בנוסף התקיימו באזור זה במאה ה-19 ישובים חקלאיים קטנים ובהם דליית אל-רוחה, שאדמותיו היו בבעלות משפחה לבנונית, וכן ג'וערה, אום דפוף וריחניה.
לקראת סוף המאה ה-19 החלו מוסדות ההתיישבות היהודים לרכוש אדמות באזור, החל מאזור זכרון יעקב ובת שלמה וכלה בחלקות שנרכשו מתום מלחמת העולם הראשונה ועד לתקופת המרד הערבי הגדול בשנת 1936, או אז התמקמו כנופיות פורעים ומסיתים בחלק מן הכפרים בסביבה ואילצו חלק מן התושבים המקומיים לעזוב.
בדיעבד, תקופת המרד הערבי (1936-1939) חוללה פריחה אזרחית יהודית ברוב חבלי הארץ ובין השאר האיצה את רכישת האדמות ואת ההתיישבות היהודית גם באזור רמות מנשה. עשור לאחר מכן – בין פרסום תוכנית החלוקה לפרוץ מלחמת העצמאות – נמלטו רוב תושבי הכפרים הערבים הקטנים אל הערים הגדולות, בעיקר אל ג'נין.
אחד הנחלים הגדולים ברמות מנשה, נחל דליה, מתפתל לאורך כ-17 קילומטרים מאזור קיבוץ דליה לכיוון מערב, ומנקז את מי הרמה לכיוון מערב עד שהוא נשפך אל תוך הים התיכון בין מושב דור לקיבוץ מעגן מיכאל. אחד היובלים הגדולים שנשפכים לנחל דליה, שאליו נשואות פנינו השבוע, הוא נחל שלף אשר מתחפר בתוואי שמתחיל צפונית לקיבוץ עין השופט ומתמזג עם נחל דליה מדרום-מזרח למושב בת שלמה. נחל שלף הוא נחל איתן, ולא במקרה הוא נקרא בערבית ואדי אלפואר, כלומר "הנחל השופע מים". השם העברי שלו, נחל שלף, נשמע אולי נעים יותר מבחינה פונטית אבל משמעותו היא צמחיה יבשה שנותרת בשדה לאחר הקציר. למרבה הצער, השם הזה מתאים יותר לנחל שלף ברוב ימות השנה, ובמיוחד בשיא הקיץ שבהם שפיעתו דלה מאד.
למרבה השמחה, בימים אלה של שלהי החורף שופע נחל שלף בזרימת מים מרשימה ומענגת, ועל אף שמי הנחל לא ראויים לשתייה מזכיר הטיול לאורך האפיק תמונות נוף שכאילו נלקחו מפלגי מים קטנים בלב הרי האלפים הרחוקים. נחל שלף מוזן על-ידי מספר מעיינות צלולים, בהם עין דמומית, עין שלף ועין מחוללים, ולאורך רוב האפיק שלו הוא מעוטר, ולפעמים אף מוסתר, בצמחיית מים עשירה, עצי אולמוס רבי יופי ושנים, ושיחי פטל דוקרניים.
כאמור – טיול לאורך אפיק נחל שלף מומלץ מאד בתקופה זאת של השנה, כאשר המים שופעים ומראות הנוף הירוק מסביב מרחיבים את הלב ואת הנשמה. בחלק מן המקומות אפשר להגיע עד למי הנחל ולשכשך רגליים, ואזורים רבים מקושטים בפריחה נפלאה עם צהוב החלמון של החרציות וצוחר לובנו שם הקחוון.
צמחיית בראשית עבותה מסוככת על אזורים אחרים ולא מאפשרת גישה לאפיק, אך גם בהם אי אפשר שלא להתפעם מרחש פכפוך המים שמפתה את המטייל להתגבר על הקושי, לזחול, ואף להידקר משיחי הפטל כדי לחזות ביופי. בכניסה לעין דמומית, למשל, צריך להתכופף, לעבור מבעד למנהרת שיחי פטל קוצני ואכזר כדי לחזות בשפע המים שבוקע מבעד לצינור עבה וממלא בריכה קטנה של מים צלולים. קרני שמש חודרת בקושי דרך סבך הפטל ומנמרות בכתמי אור רכים את מי המעיין, וממקומות מסתורן נשמע קרקור של צפרדעים. מעט צפונה מן המעיין אפשר לטבול את הרגליים במי הנחל ואף לצעוד בתוכו למרחק וליהנות מצלילי קונצרט קירקורי הקרפדות ומשפע פרחי 'סלסלי הכסף' שמעטרים את הגדות כאילו היו יהלומים זעירים.
נחל שלף עשיר בצמחיית מים, צבר, צפצפה, שיטה וכאמור גם בעצי אולמוס נדירים ששורשיהם טבולים במים הצוננים וצמרותיהם נישאות אל על. ענפי האולמוסים מכוסים בימים אלה בעלווה ירוקה רעננה ומלווים את המטיילים לאורך השביל שמוליך מערבה ומסומן בסימון שבילים כחול. לאורך הטיול, לצד המים, חולפים לצד מדרון רקפות וליד "זולה" קסומה לישיבה ומרגוע בצילו של אקליפטוס עבה גזע. בהמשך מגיעים למעיין 'עין מחוללים' ששמו ניתן לו לכבוד הרוקדים בפסטיבלי המחולות שהתקיימו בקיבוץ דליה.
אורך מסלול ההליכה כשלושה קילומטרים, והוא משובץ בצמחיה האופיינית לאזור רמות מנשה: שיחי סירה קוצנית, עצי אלון התבור וצפצפה, פרחי תורמוס ההרים, כלנית ורקפת ושפע יערות מחטניים שניטעו על-ידי קק"ל.
במהלך המסלול מגיעים אל שרידי הכפר דליית א-רוחה ואל שרידי בוסתניו שבהם צומחים עדיין עצי חרוב, תאנה ורימון, לצד משוכות צבר, ובהמשך אל שרידים עתיקים יותר של טחנת קמח ושל אמת מים.
לאחר הטיול הרגלי אפשר לבקר בלא מעט אתרים נוספים במרחב הביוספרי של שמורת הטבע 'פארק רמות מנשה', ובהם עמק השלום, אנדרטת הקיבוצים, נחל השופט, גבעת הרקפות ויער הזורע.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 70 מצומת פורדיס צפון-מזרחה ופונים ימינה במחלף אליקים אל כביש 672, שאיתו ממשיכים עד לצומת רמת מנשה. אם מגיעים עם שתי מכוניות אפשר להשאיר אחת ליד קיבוץ רמות מנשה, ולהמשיך עם השנייה לכיוון קיבוץ דליה. אם מגיעים עם מכונית אחת מאפסים בכיכר את הספידוטמטר וממשיכים דרומה, לכיוון דליה, לאורך כ-900 מטרים, עד שמגיעים אל דרך עפר שנמצאת מימין לכביש, ושם מחנים את המכונית.
ממשיכים בהליכה רגלית על השביל עד לשלט שעליו כתוב 'יובלי נחל דליה, נחל שלף', ובוחרים את השביל הימני. השביל, כאמור, מסומן בסימון שבילים כחול במפת הטיולים וסימון השבילים כרמל (מס' 4).
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
