ירושלים פנים רבות לה: עדות, דתות, בתי כנסת, כנסיות ומסגדים, ולכל קבוצה וזרם יש אתוסים, מיתוסים, סיפורים, אגדות, ולא מעט יצירות אמנות. אחת העדות הוותיקות בירושלים, שבעקבותיה נטייל בסופ"ש זה, היא העדה הארמנית אשר העשירה לאורך הדורות את עיר הקודש בנכסי אמנות מרשימים.
הכנסייה הארמנית היא בין העתיקות ביותר בעולם הנוצרי, וארמנים נמשכו אל ירושלים מימים ימימה. נזירי הכנסייה הארמנית ראו את עצמם כשומרי הקבר הקדוש ב'כנסיית הקבר' והם נאבקים על מעמדם זה עד היום. במהלך הדורות הקיפו הארמנים את רובע המגורים שלהם בחומה בצורה, וכמנהג העדות האחרות בעיר גם הם תחמו בתוכה את חיי הקהילה שלהם. בכל לילה, משך מאות בשנים, ננעלו בריחי הדלתות הכבדות ואטמו מאחוריהם את שכונת המגורים מפני זרים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ביצעו הטורקים רצח עם בארמנים, והשמידו בין מיליון למיליון וחצי בני אדם. אלה, לפי הערכות, היוו ערב המלחמה כמחצית מן האוכלוסייה הארמנית בטורקיה. שנים ספורות לאחר מכן נפלטו אל חוף המבטחים של ירושלים המנדטורית שלוש משפחות פליטים, אמנים במקצועם, ובראשן האמן הארמני דוד אוהנסיאן.
עוד לפני המלחמה זכה אוהנסיאן בהכרה בינלאומית לפועלו וליצירותיו, והוא חי ועבד בשעתו בעיר קוטהיה שבטורקיה. אמנותו של אוהנסיאן היא שהצילה את חייו ואת חיי משפחתו במהלך המלחמה, והצילה את המשפחה מחרפת רעב לאחריה. במהלך השואה הארמנית נמלטו בני משפחת אוהנסיאן לעיר חלב שבסוריה, שם הוא פגש את מארק סייקס, דיפלומט בריטי אשר העסיק אותו לפני המלחמה. סייקס השיג עבור אוהנסיאן הזמנה לשיקום אריחי הקרמיקה שעיטרו את מסגד כיפת הסלע, והוא הגיע לירושלים יחד עם קבוצת אמנים ארמנים ויסד איתה סדנה שנקראה "אריחי כיפת הסלע".
משפחתו המורחבת של אוהנסיאן נאספה אל חיקם החם של בני הקהילה הארמנית שברובע הארמני, ומהר מאד החלה בעבודת השחזור.
ההתחלה לא הייתה קלה, מכיוון שבארץ ישראל של אחרי התקופה העות'מנית לא נמצאו חומרים מתאימים ליצירת אריחים תואמים לאלה שיוצרו במקור במאה ה-16. אוהנסיאן ומשפחתו לא התייאשו. הם מצאו בעיר תנור עתיק לאפיית קרמיקה, ולאחר אינספור ניסיונות הם הצליחו לייצר את החומר המתאים ולייצר אריחים זהובים.
במקביל פתחו בני המשפחה סדנאות לציור על קרמיקה והחלו לייצר אריחים עבור בתים פרטיים ומבנים שהחלו להיבנות בהמוניהם בתחילת תקופת המנדט בכל רחבי העיר. בועת הנדל"ן הירושלמית התנפחה עוד ועוד עד שהתפוצצה בימי "השפל הכלכלי הגדול" שהחל בקריסת הבורסה בניו-יורק בשנת 1929. עד אז יצרו האוהנסיאנים עבדות אמנות לקישוט הבתים והמבנים, וזכו לעידוד רב מן הבריטים. עבודות שנוצרו בסדנאות הארמניות מוסיפות לפאר את ירושלים גם 100 שנים לאחר שנוצרו, והן זוכות למקום של כבוד באתרים רבים ברחבי העיר.
ההצלחה הכלכלית שנבעה מתחום העיסוק הזה פשטה בקרב בני הקהילה כולה. רבים מהם הוכשרו בסדנאות המקוריות, חלקם הקימו סדנאות משל עצמם, ובמהלך השנים השתנו גם סגנונות האמנות והמגוון שלהן הורחב. אל הסגנון השמרני המקורי נוספו סגנונות מודרניים, הרכב הצבעים השתנה, צבעי הכחול והירוק המעודנים קיבלו לפתע תוספת של צבע צהוב, ונושאי הציור, שבמקור נבעו מן הפסיפס הייחודי של מוטיבים נוצריים ואסלמיים קדומים, הורחבו אל נרטיבים חדשים. הפרופסור נורית כנען-קדר, יחד עם ד"ר נירית שלו כליפא, וגם חוקרי אמנות אחרים, מלווים בשנים האחרונות את יצירות הקרמיקה הנדירות שנמצאות באתרים שונים בעיר. נירית מדריכה מורי דרך, ובעזרתה שרטטנו מסלול שעובר בין יצירות ארמניות מרשימות ויפיפיות ברחבי ירושלים.
מרפאות החוץ של בית החולים סנט ג'ון (בית היוצר ברח' חברון)
שתי תמונות מרהיבות נמצאות בבריכת המזרקה, בחצר הפנימית של 'בית היוצר'. חדר מיוחד הוקצה לאמנות הכחולה ירוקה, החדר מואר ופתוח לקהל. יש בו פינה קסומה עם אריחים משושים בצבעי טורקיז עז, במרכז התמונה מצויר ברוש ומסביבו פריחת לוטוס, שקד, ניצנים, ועוד. בלוח הימני מצויר מדליון וגם חותמת ראשי התיבות GHW של סר איילמר הנטר ווסטון. אשתו היא זאת שתרמה את המזרקה לזכרו. העבודה מסוגננת, ומוקפד בה כל פרט.
כדי להיטיב ולהכיר את יצירת האמנות הזאת כדאי לקחת נייר ולחתוך במרכזו מעין חלון. כך אפשר להביט דרכו ולראות את הדיוק המדהים ואת הסימטריות.
כנסיית סנט אנדריוז
כמעט בצמוד ל'בית היוצר' מטפסים בדרך יפה אל 'הכנסייה הסקוטית' שנבנתה בשנת 1927 כדי להנציח את החיילים הסקוטים שנפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה בעת כיבוש הארץ. אוהנסיאן יצר כאן שלוש עבודות מרשימות. הראשונה, משני צידי הכניסה לבית ההארחה, הן גומחות וספסלי אבן שמשולבים בתוכה עם עיטורים שנלקחו מעולם הצומח. העבודה השנייה – קיר פנימי שמחופה כולו באריחים בצבע טורקיז – משמש כרקע לפינת ישיבה קסומה בחצר בית ההארחה. העבודה השלישית נמצאת בספריה שבתוך בית ההארחה. זאת מזרקה שחלקה העליון מחופה באריחים בצבע טורקיז בצורת נטיפים. גם כאן מצוירת תפרחת הלוטוס. אפשר לראות את העבודות מחוץ לבית ההארחה, או לבקש בנימוס מפקיד הקבלה רשות להיכנס.
בית הקברות הארמני סנט סאוויור
בית הקברות העתיק צמוד אל כנסיית דרומציון שבקרבת שער ציון וקבר דוד. שם גם נמצאת כתובת לזכר "דוד אוהנסיאן, איש קוטהיה, אשר יסד את אמנות הקרמיקה בירושלים". אוהנסיאן יצר את אריחי הקרמיקה לציפוי המזבח, אם כי למרבה הצער חלקם לא שרד. למרות זאת, אפילו החלק שנותר מרהיב ביופיו וברמת הדיוק שלו. סיור בבית הקברות מתאפשר במסגרת פעילות עם 'יד בן צבי'.
הכנסיה הארמנית
הכנסיה העתיקה ברובע הארמני מקושטת כמובן בעבודות מיוחדות, והיא נפתחת מידי יום לתפילה בשעה 15:00. אפשר לחזות באריחי קרמיקה מרהיבים סביב בית התפילה, ובאפלולית ששוררת בו אפשר להבחין במנורות שעליהן צויר ציור מיוחד. מומלץ מאד לבקר בכנסיה לקראת חג המולד, אשר אותו חוגגים הארמנים ב-6 בינואר ולא בסוף דצמבר.
מוזיאון רוקפלר
אחת העבודות המרשימות ביותר של אוהנסיאן שמורה ומוצגת במוזיאון הארכיאולוגי על שם רוקפלר שנמצא לא רחוק משער שכם. היצירה היא בריכת נוי עם מזרקה בתוך גומחה גבוהה, והקירות סביבה מחופים באריחי קרמיקה בדוגמת כוכבים.
שופינג ארמני
אחרי כל היופי הזה יהיו ודאי מי שיחפצו לקשט גם את הבתים שלהם בסגנון הארמני הצבעוני, ולצורך זה מומלץ לסייר בסדנאות ובחנויות שנמצאות ברחבי העיר העתיקה. שם אפשר למצוא עבודות קרמיקה, קישוטים וכלי בית שמעוצבים בסגנון מסורתי.
מי שנשבה בקסם האמנות הארמנית יכול להרחיב את ידיעותיו בעזרת הספר 'הקרמיקה הארמנית של ירושלים (שלושה דורות 1919-2000)' שכתבה הפרופסור נורית כנען-קדר, ויצא לאור בהוצאת מוזיאון ארץ ישראל, יד בן צבי. מחירו הרשמי: 104 שקלים. ספר זה מרכז מידע רב אודות הקרמיקה הארמנית של ירושלים וסוקר את תולדות אמנות הקרמיקה בעיר, את האמנים, ואת סיפור השתלבותם בחיי הקהילות בירושלים. הספר לוקח את הקורא לסיור בין האמנים הגדולים ומתאר את מקורות ההשראה שלהם ואת הזרמים השונים באמנות שהתפתחה בעיר. בין השאר מוגשים צילומים מרשימים של עבודות נהדרות שבהן בולטת עבודת מכחול עדינה, וניכרת איכות החומרים שבהם נעשה שימוש.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
