שבועות בודדים נותרו כעת לתושבי פריז כדי להכין את עצמם מנטלית למגבלת המהירות החדשה שהוטלה על אחת הערים היפות ביותר באירופה, יש שאומרים בעולם כולו. כאשר הם יחזרו בסוף אוגוסט מן החופשה השנתית שלהם הם יגלו שכמעט בכל רחובות העיר הוצבו תמרורים חדשים שמגבילים את מהירות הנסיעה ל-30 קמ"ש בלבד, במקום 60-80 קמ"ש כיום.
ה"פריפריק" – כביש הטבעת שמקיף את מרכז העיר, והשדרות המפורסמות ביותר בעולם – 'שאנז אליזה' – יישארו בין עורקי התחבורה הבודדים שנחלצים לפי שעה מן המגבלה החדשה, ו"עיר האורות" תיכנס לאחד הניסויים התחבורתיים המעניינים שעשוי, ולדעת אחרים עלול, להשפיע על אופי הנהיגה בעשרות ערים אחרות בעולם.
אן אידלגו, ראש עיריית פריז בשבע השנים האחרונות, היא זו שמקדמת את מגבלת המהירות השנויה במחלוקת, ויש לה מספר טיעונים טובים לכך. ראשית, מהירות נסיעה נמוכה יותר תפחית את הכמות האבסולוטית של תאוצות, וכך תצמצם בהכרח את כמות האנרגיה שמבזבזים כלי רכב. זה יצמצם את כמות זיהום האוויר ושריפת הדלק, כמו גם את כמות הרעש שמייצרים כלי רכב. לכך, אין ויכוח, תהיה השפעה חיובית על בריאות תושבי פריז ועל צמצום פליטות הפחמן לאטמוספירה.
שנית, כמו רוב הערים הגדולות בעולם גם פריז גדושה כיום בכלי רכב לניידות אישית – אופניים, קורקינטים וכלים אחרים – והפחתת מהירות הנסיעה (שצריך לקוות שתיאכף גם עליהם) תצמצם את הקונפליקטים בין כלי רכב ואת מספר תאונות הדכים והנפגעים, גם בקרב הולכי רגל.
מצדדי התוכנית טוענים גם שפריז פקוקה ממילא, ושברוב שעות היום אי אפשר לנהוג בה במהירות שמגיעה אפילו ל-15 קמ"ש, לכן עדיף לאכוף מגבלת מהירות שתשכנע כמה שיותר נהגים לזנוח את מכוניותיהם ולעבור להשתמש במערכת המטרו המשובחת של העיר, או באלפי האוטובוסים שלה.
אלא שלא כל תושבי פריז שמחים לקבל את זחילת התנועה שנכפית עליהם, ויש מי שסבורים שהיא רק תחמיר את בעיות התחבורה הקיימות, בעיקר לנוכח מה שנראה כמו הכרזת מלחמה של אידלגו על כל כלי הרכב הממונעים. אלה טוענים שהמגבלות הדרקוניות, לטענתם, על מכוניות יפגעו בתיירות – אחד ממקורות ההכנסה החשובים של פריז, וגם בתושבים המקומיים שעובדים בפריפריות העירוניות ולהיפך – במי שמתגוררים בסמוך לעיר ועובדים בתוכה.
כיום יש במרכז פריז כ-140,000 מקומות חניה, והעירייה מקדמת תוכנית לקצץ את המספר הזה ל-60,000 בלבד. אבל אפילו המחשבה על המרת המכונית באופנוע לא כל כך פשוטה: קברניטי העיר דורשים להטיל חובת תשלום דמי חניה גם על אופנועים וקטנועים שחונים כיום בחינם, ואל ארבעת הרובעים הפנימיים ביותר של העיר תיאסר בהמשך כניסה של כל סוגי הרכב הממונעים – ובכלל זה גם אופנועים.
מי שמפוקד על ביצוע התוכניות – סגן ראש עיריית פריז דוד בליארט, הסביר לא אחת שמטרת העל שלהן היא "להשיב שטח עירוני שמוקדש כעת למכונית לטובת שימושים חדשים, ידידותיים יותר למשתמש ופחות מזהמים".
"ניסוי התחבורה" של פריז לא מסתכם רק באיסורים ומגבלות: לצד אלה מקדמת אידלגו את "תוכנית ה-15 דקות" שבמרכזה עומד האידאל של להפוך כל שכונה לסביבת מגורים אינטימית שמציעה לתושביה את כל מה שהם זקוקים לו במרחק הליכה מרבי של 15 דקות.
העיריה מצידה אישרה השנה תקציב של כ-313 מיליון דולר לבניית הסדרי תנועה חדשים שכוללים הפחתת מספר נתיבי הנסיעה לרכב ממונע, סלילת שבילי אופניים, הרחבת מדרכות, ונטיעת שטחים גדולים של עצים וגינות עירוניות. כבר בשנה שעברה, בעיצומה של מגפת קורונה, נסללו ברחבי פריז עשרות קילומטרים רבות של שבילי אופניים.
מה שברור זה שהגבלות התנועה של פריז עשויות, או עלולות, להיות מועתקות בקרוב לערים נוספות באירופה ובעולם. בבריטניה, למשל, יש מי שמקדמים הגבלות מהירות לא רק בלונדון – שחלק מרחובותיה המרכזיים מוטלת מגבלה דומה מזה כעשור – אלא במדינה כולה.
חברת הפרלמנט הבריטי קרוליין ראסל מקדמת כעת הגבלת מהירות לאומית ל-80 קמ"ש, והגבלת מהירות עירונית – לכל ערי הממלכה המאוחדת, של 32 קמ"ש. התוכנית הזאת מוגדרת כרגע כתוכנית מתוקף תקנות לשעת חירום שנובעת ממשבר הקורונה, אבל טיבן של תכניות כאלה הוא שהן נוטות להישאר בתוקף גם לאחר משברים.
לא מיותר להזכיר גם שהגבלות מהירות, והגבלות תנועה בכלל, הוטלו במקומות שונים בעולם במהלך משבר הדלק של תחילת שנות ה-70 במאה הקודמת.
לקריאה נוספת: עיריית פריז מקימה 150 עמדות עגינה-טעינה עירוניות לקורקינטים שיתופיים
