מסמכים שנחשפו על-ידי אתר העיתונות הסביבתית E&E, וראיונות שביצעו תחקירני האתר עם עשרות אנשים, מגלים אחת ולתמיד את מה שכולם יודעים אבל נמנעים מלומר בריש גלי: הציניות של תעשיית הרכב האמריקנית, העדפת הרווח הכלכלי על-פני טובת האדם והחי על-פני כדור הארץ, ואוזלת היד של הרגולטורים – מנעו במשך שני דורות חקיקה לצמצום ולביטול הנזקים האקולוגיים שנגרמים משריפת דלקים.
אנשי E&E עבדו על איסוף ראיות ועדויות במשך חמישה חודשים ובין השאר ביצעו עשרות ראיונות עם עובדים לשעבר בג'נרל מוטורס ובפורד, וכן עם בכירים בתעשיית הרכב, אנשי אקדמיה ואנשי איכות הסביבה. לטענתם, רבים מן הפרטים שהם גילו לא פורסמו עד כה על-ידי אף גוף תקשורת. בין השאר חשף התחקיר שג'נרל מוטורס, יצרני הרכב הגדולה ביותר בארה"ב, ופורד – היצרנית השנייה בגודלה, העסיקו לאורך שנים מדענים מוכשרים ומוערכים אשר חקרו את השפעת פליטת דו-תחמוצת הפחמן על התחממות כדור הארץ ואת הנזקים שנגרמים כתוצאה מכך.
חלק מן המחקרים יצאו לדרך כבר לפני כ-50 שנים, ובמהלך כ-30 שנים הצטברו בשני הארגונים האלה עוד ועוד ממצאים שחיזקו את הידע הזה. למרות שתוצאות המחקרים הובאו לידיעת דרגים בכירים ביותר בשתי ההנהלות, אף חברה לא שינתה את התנהלותה אלא דווקא להיפך: רוב רווחיהן של ג'נרל מוטורס ופורד מגיעים ממכירת כלי הרכב המזהמים ביותר.
במבחן התוצאה, גם ג'נרל מוטורס וגם פורד מפגרות במידה רבה אחרי כמה מיצרניות הרכב האחרות בתחום צמצום תצרוכת הדלק ופליטת מזהמים, ושתיהן היו שותפות למיזמים שנועדו להפעיל לחץ על הממשל האמריקני ולמנוע ממנו להצטרף לאמנות בינלאומיות לצמצום פליטת גזי חממה. במילים פשוטות: ג'נרל מוטורס ופורד השקיעו מיליוני דולרים כדי שלא לאלץ אותן לשנות מודל שהכניס לקופתן עשרות מיליארדי דולרים במהלך השנים, וזאת למרות ידיעה חד משמעית שלהן אודות הנזק הסביבתי לו הן גורמות.
E&E News הוא "ארגון חדשות שמתמקד באנרגיה ובסביבה" שהוקם בשנת 1998, אשר מעיד על עצמו שהוא גוף עצמאי שיוצר "עיתונות מקורית ומשכנעת אשר מיידעת את מקבלי ההחלטות המובילים בממשל, בעסקים, בארגונים לא ממשלתיים ובאקדמיה". טוענים שהצלחתם נשענת על "הפקת דיווח קבוע ואובייקטיבי שמוערך ומקובל על כל הצדדים".
המסמכים והממצאים שנחשפו מבוססים בחלקם על ארכיונים של ג'נרל מוטורס ופורד, ובחלקם על ראיונות עם מדענים ובעלי תפקידים שעבדו בחברות האלה החל משנות ה-60 של המאה הקודמת. מה שמעניין במיוחד הוא שבשתי החברות השקיעו משאבים לא מעטים, בין השאר תוך שימוש בציוד מחשוב בבעלות החברות – אשר היה נדיר בשעתו – כדי לחקור ולהבין לעומק את המכניזם של ההשפעה של אירוסולים שנפלטים ממנועי בעירה פנימית, ושל פליטות דו-תחמוצת הפחמן, על אקלים כדור הארץ.
כבר בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת ביצעו מדענים שעבדו בתוך ג'נרל מוטורס ופורד מחקרים שנועדו לבחון את השפעת פליטת המזהמים מכלי רכב על אקלים כדור הארץ, וכבר מתחילת הדרך הם גילו עדויות מובהקות לכך שהפעילות האנושית מחממת את כדור הארץ. המחקרים הצביעו על כך שהאשם העיקרי בתהליך הוא שריפת דלקי מאובנים אשר שיחררו כמויות גדולות של גזים לוכדי חום כמו פחמן דו חמצני.
מדענית שעבדה בשורות ג'נרל מוטורס הציגה את ממצאיה בפני לפחות שלושה בכירים בדרגים הגבוהים בחברה, בהם גם יו"ר ומנכ"ל, ולמרות זאת – לאורך עשרות שנים – שתי יצרניות הרכב לא פעלו כפי שאפשר היה לצפות מהן בפריזמה של אחריות תאגידית, ובמקום להשקיע בפיתוח אלטרנטיבות הן הוסיפו להתמקד בפיתוח מנועי בנזין ודיזל, ובכלי רכב גדולים, כבדים וזוללי אנרגיה.
קשר ההשתקה
אחד הדברים שבולטים בממצאי התחקיר הוא דמיון מצמרר להתנהלות של ענקיות נפט כמו 'אקסון', שגם הן העסיקו מדענים כדי לחקור את אותן תופעות, גם הם הגיעו למסקנות דומות אשר דווחו לבכירי החברה, וגם הן השתיקו את הידע שנצבר אצלן והוסיפו להתנהל כרגיל, תוך ידיעה שהם פוגעים באוכלוסיית העולם.
תחקיר אחר, של InsideClimate News אשר פורסם בשנת 2015 ב'לוס אנג'לס טיימס', חשף שבכירי אקסון ידעו על הפגיעה באקלים כבר בסוף שנות השבעים ולמרות זאת, במשך עשרות שנים אקסון הכחישה באופן פומבי את הטענות בנושא זה. פרסום זה הוליד בשעתו את ההאשטג #xxonKnew והניע גל מחאות ודיונים ציבוריים אודות ברוני הנפט.
רות אנט גבריאל רק הייתה בשנת 1965 פיזיקאית צעירה, ואחת הנשים הראשונות שהצטרפו למעבדות המחקר של ג'נרל מוטורס בעיר וורן שבמישיגן. 11 שנים קודם לכן, בגיל 18, היא הייתה האדם הצעיר ביותר שסיים את לימודיו באוניברסיטת מיניסוטה, ובהמשך היא השלימה דוקטורט בכימיה פיזיקלית. העבודה הראשונה שלה במעבדת המחקר של ג'נרל מוטורס הייתה מחקר של אירוסולים – חלקיקים זעירים שיכולים להיפלט ממנועי ממכוניות, תחנות כוח ומפעלים. מנהלי ג'נרל מוטורס היו אופטימיים לגבי המחקר והאמינו שהוא יוכיח שאירוסולים דווקא מקררים את האטמוספירה בתוך כדי ביטול השפעת הפחמן על התחממות כדור הארץ.
אלא שהממצאים של רות רק הראו אחרת: "כמובן שזה בכלל לא היה המצב", היא אומרת ל-E&E. "קודם כל, חיי האירוסולים קצרים מאוד בעוד שמשך החיים של CO2 ארוך מאוד… זה בכלל לא התרחש כמו שהם רצו שזה יקרה". לזכות מנהלי ג'נרל מוטורס צריך לומר שהם אפשרו לרק לפרסם את הממצאים שלה במספר כתבי עת מדעיים, למשל במאמר שפורסם במגזין החשוב Science בשנת 1975, ובו היא טענה שאירוסולים "גרמו לחימום האטמוספירה בקטבים". רק מספרת שכבר אז היא הזהירה את עמיתיה שטמפרטורות גבוהות יותר בקוטב הצפוני עלולות לגרום להתכת קרחונים, מה שעלול לגרום לעליית פני הים ולהשלכות חמורות אחרות.
בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 שיתפה רק פעולה עם שני מדענים בולטים מאוניברסיטת פרינסטון, אשר איפשרו לה להריץ מודל שהם פיתחו על המחשבים של מעבדות ג'נרל מוטורס. בפועל זאת הייתה אחת ההזדמנויות הראשונות שבה השתמשו מדענים במחשבים חזקים – שהיו נדירים מאד באותן שנים – כדי להריץ מודלים של התנהגות אקלים. התוצאות, למרות מובהקותן, לא ממש הזיזו לאף אחד בתוך ג'נרל מוטורס.
בשנת 1978 הצטרף ג'ון האמל אל מעבדות המחקר של ג'נרל מוטורס, ואל הצוות של רק, זמן קצר לאחר שקיבל תואר דוקטור במדעי האטמוספירה. שנה לאחר מכן פרסמו רק והאמל מאמר משותף בכתב העת Journal of Meteorology Applied אשר התמקד במדד שמתאר עד כמה משטח מחזיר את אור השמש. שלוש שנים לאחר מכן פרסמו השניים מאמר אחר בכתב העת Journal of Geophysical Research אשר בחן את "העלייה בריכוז פחמן דו-חמצני באטמוספירה". אנשי יחסי הציבור של ג'נרל מוטורס אפילו פרסמו הודעה לעיתונות אודות מחקר זה, שכותרתה: "ההשפעה של פחמן דו-חמצני על מה שמכונה 'אפקט החממה' עשויה להיות מסובכת ממה שחשבו עד כה, כך דיווחו היום שני מעבדות מחקר של ג'נרל מוטורס (GMR) לאיחוד הגיאופיזיקה האמריקני".
בראיון ל-E&E טען האמל שבשעתו הוא עצמו הציג את ממצאיו בנושא שינויי אקלים בפני רוברט "בוב" פרוש, סגן נשיא למחקר במעבדות המחקר של ג'נרל מוטורס. מאוחר יותר הציגה רק את ממצאיה בפני רוג'ר בונהם סמית, שהפך ליו"ר ומנכ"ל ג'נרל מוטורס בשנת 1981, ולרוברט "בוב" סטמפל, שהחליף אותו בשנת 1990.
בינתיים בפורד
בשנת 1956 הצטרף לצוות המחקר של פורד פיזיקאי קנדי בשם גילברט נורמן פלאס, אשר סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד וקיבל תואר דוקטור לפיזיקה באוניברסיטת פרינסטון, ואף לימד פיזיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. עוד לפני שהגיע לפורד פרסם פלאס סדרת מאמרים בנושאי אקלים, אחד מהם, בשנת 1956, במגזין American Scientist תחת הכותרת "פחמן דו חמצני והאקלים". פלאס טען טענה נועזת לשעתו, לפיה האנושות הייתה אחראית לחימום כדור הארץ מאז שנת 1900, וזאת על ידי שריפת דלקי מאובנים ופליטת כמויות אדירות של CO2 לאטמוספירה.
בפורד מילא פלאס שורת תפקידים ובין השאר הריץ מודלים אקלימיים על מחשבי החברה, ופרסם את ממצאיו בכתבי עת מדעיים שנבדקו על ידי עמיתים. בשנת 1960 הוא מונה למנהל מעבדת המחקר במחלקה לפיזיקה תיאורטית של פורד, ובשנה שלאחר מכן כתב מכתב לעורך כתב העת 'טלוס' ובו טען ש"כל אחד מהשינויים האקלימיים שהתרחשו במהלך מיליארדי השנים האחרונות בהיסטוריה של כדור הארץ ניתן להסבר באמצעות שינויים בכמות ה-CO2 באטמוספירה".
ממצאים ונתונים נוספים פורסמו על-ידו בשנת 1961 בביטאון האקדמיה למדעים של ניו יורק, ובין השאר הציג חישוב של כמויות הפליטות לצד טענה לפיה "אם כל הפחמן הדו-חמצני הזה יישאר באטמוספירה …זה יגרום לעליית טמפרטורה של 1.1 מעלות צלזיוס עדש סוף המאה". תחזית זאת התממשה באופן כמעט מצמרר והטמפרטורה העולמית הממוצעת על פני כדור הארץ עלתה מאז במעט יותר ממעלה אחת.
הממצאים של פלאס הגיעו לרמות הגבוהות ביותר של הקהילה המדעית בארה"ב וצוטטו גם על-ידי פאנל הזיהום הסביבתי של ועדת המדע המייעצת לנשיא ג'ונסון – ובפרט הטענה ששריפת דלקי מאובנים תביא לעלייה של כ-25% בריכוזי CO2 עד לשנת 2000, ותוביל להתכת קרחונים באנטארקטיקה ולעליית מפלס הים.
פלאס לא היה המדען היחיד בפורד שחקר את השפעות פליטת המזהמים האקלים. בחטיבת פילקו-פורד של פורד, שעסקה בפיתוח מערכות חשמל וסוללות, עסק בנושא זה חוקר בשם דארל יוג'ין בורץ' אשר כתב סדרת דוחות מדעיים אודות ספיחת פחמן באטמוספירה כבר החל בשנת 1967.
הכחשת זיהום
בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, ובתחילת שנות ה-90, החלה התעוררות משמעותית של ארגונים ופעילים סביבתיים אשר הפעילו לחץ על הממשל האמריקני לפעול לצמצום השפעת האדם על האקלים, ובמקביל החלו לפעול גם מספר יוזמות בינלאומיות כמו 'ועידת האקלים'.
אלא שמנהלי ג'נרל מוטורס ופורד, במקום לאשר תגליות מדעיות שנחקרו ונחשפו במתקנים שלהם עשרות שנים קודם לכן, פצחו במסע מתואם למניעת פעולות ורגולציות בנושאי אקלים, בין השאר באמצעות הטלת ספק בקונצנזוס שהתגבש סביב סוגיית ההתחממות הגלובלית.
בשנת 1989 הצטרפו ג'נרל מוטורס ופורד ל'קואליציית האקלים העולמית', קבוצת לובי שהתנגדה למאמצים הממשלתיים בארה"ב להפחתת פליטות גזי החממה. חברים אחרים בקואליציה הזאת ייצגו מגוון תעשיות שתלויות בדלקי מאובנים, בהן מכון הנפט האמריקני, מכון החשמל אדיסון, התאחדות התעשיינים הלאומית והתאחדות יצרניות הרכב. הקואליציה הזאת ניסתה למנוע מן הנשיא בוש (האבא) לקבוע יעדים ספציפיים להפחתת פליטות ב'פסגת כדור הארץ' שנערכה בשנת 1992 בריו דה ז'נירו שבברזיל. לאחר כניסת הנשיא קלינטון לבית הלבן התמקדה הקואליציה הזאת במניעת אשרור 'פרוטוקול קיוטו' – הסכם אקלים בינלאומי שחייב את המדינות המפותחות לצמצם את פליטת גזי החממה.
הקואליציה, שמומנה בין השאר על-ידי יצרניות הרכב, ניהלה קמפיין ציבורי במטרה להפחיד את הציבור האמריקני מן הפגיעה של פעולות סביבתיות בכלכלה. במשך השנים תרמו שתי יצרניות הרכב סכומים שמסתכמים במיליוני דולרים בקמפיינים כאלה, שחלקם – כך טוענים אנשי E&E – הפיצוי מדע שקרי. בשנת 1999, בעקבות לחץ ציבורי, פרשה פורד מן הקואליציה הזאת, ושנה לאחר מכן פרשה ממנה גם ג'נרל מוטורס.
עידן החשמל הראשון
לאורך כל התקופה הזו, גם GM וגם פורד המשיכו להתנגד לטכנולוגיה שהייתה יכולה להוריד את פליטתם ותלותם בדלקים מאובנים: המכונית החשמלית.בלחץ של רשויות מדינת קליפורניה, אשר תושבי עריה הגדולות סבלו מרמות בלתי נסבלות של ערפיח וזיהום אוויר, נאלצה ג'נרל מוטורס להשיק בשנת 1996 רכב חשמלי ראשון – EV1, ושנתיים לאחר מכן הציגה פורד טנדר חשמלי משלה על בסיס 'ריינג'ר'. כידוע, וכפי שתועד בסרט הדוקומנטרי עוצר הנשימה "מי הרג את המכונית החשמלית?", שני הפרויקטים נגנזו.
ג'נרל מוטורס ייצרה רק 1,117 מכוניות מדגם EV1 עד לשנת 2002, ואת רובן המכריע לא מכרה אלא החכירה ללקוחות, ובשנת 2002 היא גדעה את הפרויקט בטענה שאין ביקוש למכוניות האלה, אספה את רובן וגרטה אותן. פורד, שהחלה לשווק את ריינג'ר החשמלי שנתיים אחרי ג'נרל מוטורס, ייצרה רק 1,500 יחידות ממנו וגם היא גנזה את הפרויקט בשנת 2002, לא לפני שאספה את רוב הטנדרים החשמליים. באורח פלא, ולמרבה הנוחות של יצרניות הרכב, שנה לאחר מכן נסוגה מדינת קליפורניה מתקנות זיהום האוויר המחמירות שלה.
לדברי אנשי E&E, תחום התחבורה נחשב כיום למקור הגדול ביותר של גזי חממה בארצות הברית, ומהווה 28% מכלל פליטת הפחמן. מכוניות ומשאיות מהוות את עיקר הזיהום הזה.
ומה לגבי רות רק? היא כיום בת 88 ולאחר שהשלימה קריירה כראש התוכנית העולמית לשינויי אקלים במעבדה הלאומית למדעי האטמוספירה באוניברסיטת דייוויס שבקליפורניה היא מסתגרת בביתה מפני הקורונה. "תמיד תהיתי אם (אנשי ג'נרל מוטורס) ינסו לסיים את המחקר במידה שהוא יראה שמה שהם עושים היה רע", היא אמרה ל-E&E. "לקראת הסוף הם באמת עשו את זה, אבל במשך 27 שנים הם תמכו במחקר שלי". בראיונות טלפוניים עם E&E News, הביעה רק זעזוע מן ההשלכות החמורות של ההתחממות הגלובלית, בהן למשל השריפות האדירות שהשתוללו הקיץ בקליפורניה. "חשבנו פעם שזה יכול לקרות בעוד 800 שנים… אבל זה קרה בקצב כל כך מואץ".
