על גבול מדבר יהודה, מרחק של עשר דקות נסיעה מירושלים, נישא הרודיון ומהווה גל-עד אדיר ל"מלך הבנאי", הורדוס, מי שעומד מאחורי מפעלי הבנייה האדירים ביותר בארץ ישראל ובהם, בין השאר, בית המקדש השני, העיר קיסריה, מצדה, ואנטיפטרוס.
לאחר כל אלה החליט הורדוס להקים את המונומנט האישי שלו – הר הורדוס – אשר לא רק מסכם, מבחינה מסוימת, את פועלו הרב אלא גם מנציח את הוויכוח אודות דמותו ההיסטורית, ובעיקר את המחלוקות שתמיד היו, וכנראה גם תמיד יהיו, בעם היהודי.
כאשר מתקרבים אל הרודיון, שנחשב עד ימינו לפלא הנדסי ואדריכלי, קל לזהות את ה"סמל המסחרי שלו": קווי מתאר שמפסלים מחדש את הטבע ונראים כמו תל געשי על רקע המדבר. מלמעלה, על גבי מבנה מרשים שנבנה על מערום מלאכותי של עפר ואבנים, נשקפת תצפית מרהיבה על פני עשרות קילומטרים לכל כיוון: מדבר יהודה, היישובים היהודים, הפלסטינים והבדואים, ושכונות ירושלים – מגילה ועד הר הזיתים.
הרודיון נבנה במקור כארמון הקיץ של הורדוס, ומיקומו נבחר בכוונה במקום שבו כמעט איבד את חייו בניסיון התנקשות בתחילת דרכו. הטופוגרפיה הקשה אילצה את המתכננים והבנאים ליישם פתרונות הנדסיים מורכבים, והתוצאה המוגמרת הייתה לא רק ארמון מרשים ומאד מפואר, אלא בעיקר מבצר מוגן ביותר וייחודי במבנהו.
חלק מן היהודים בתקופת הורדוס נהנו משגשוג כלכלי וביטחון, וגם מחופש דת ואילו אחרים – בעיקר מי שלא קיבל את יהדותו של האדומי שהתגייר, ראו בו משתף פעולה עם שלטון כובש ולכן לא אהדו אותו, בלשון המעטה. בראיה היסטורית קשה להתווכח על כך שבניגוד למורדים, אשר בסופו של דבר הניעו את השמדת העם היהודי והגלייתו ממולדתו, אך זכו לתהילה, הורדוס הושמט במתכוון מן המסורת היהודית. מה שמעניין בהקשר שלנו זה הביטוי המוחשי לעובדות אלה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בביקור בהרודיון.
לקראת סוף ימיו הורה הורדוס "לגלח" חלק ממעטה הארמון ולבנות עליו אחוזת קבר מרשימה לא פחות ממפעלי הבניה האחרים שלו, כזאת שנראית למרחוק. כ-60 שנים לאחר קבורתו שם, בתקופה המרד הגדול, התבצרו המורדים, בין השאר, בהרודיון. אחת הפעולות הראשונות שלהם – במקביל להתבצרות – הייתה חילול הקבר והשמדתו. זאת הסיבה שבמשך עשרות שנים ניסו ארכיאולוגים, ללא הצלחה, לאתר את אחוזת הקבר – שאותה תיאר ההיסטוריון יוספוס פלביוס כ"מונומנט מרשים".
הארכיאולוג פרופסור אהוד נצר ז"ל, גילה לפני כעשור שכל מי שחיפש את הקבר חיפש במקומות הלא נכונים. נצר מצא את שרידי הקבר על אחד המדרונות, בשני שליש מגובה ההר, ומאז ועד היום מבוצעות עבודות חפירה ושחזור של מתחם הקבורה המרשים.
אתר ההרודיון מתוחזק ומתופעל על-ידי רשות הטבע והגנים אשר הסדירה את הביקור בו כך שיהיה נוח ומרשים. בכניסה לאתר אפשר לצפות בסרט שהופק על ידם אשר מתאר את פועלו של הורדוס ואת המקום עצמו, ומשם יוצאים לסיור במעלה ההר אל הארמון המבוצר. כאשר מגיעים לראש ההר נגלה לפתע – בתוך לוע ההר המלאכותי – שרידי מבצר עגול ששימש כמעון המלך ומבצר לשעת חירום, ובה בעת גם כמונומנט עם אמירה ברורה וכוחנית. המבצר הוקף בחומה כפולה שמבין ארבעת מגדליה העגולים, שנישאו לגובה של כ-40 מטרים, השתמר יפה המגדל המזרחי.
בתוך תחומי המבצר נמצאים שרידי בית מרחץ, טיילת עמודים וטרקלין אירוח רומי. בימי המרד הגדול בנו המורדים מקוואות והסבו את הטרקלין לבית כנסת, ובמקביל חצבו מחילות ומנהרות בתוך בורות המים של המבצר. ההערכה היא שהמחילות נחפרו כדי שהמורדים יוכלו להגיח ולתקוף את הרומאים בהפתעה.
בתום הביקור בחלקו העליון של המבצר מתחילים לרדת דרך מפעל המים המרשים שבתוכו נראית בברור מלאכת החציבה של המחילות.
התכנון והביצוע המוקפדים של הרודיון אפשרו למורדים להדוף למשך זמן רב את התקפות הרומאים וזה היה אחד המעוזים האחרונים שלהם עד לדיכוי המרד בידי טיטוס. שנים לאחר מכן, בתקופת מרד בר כוכבא, הייתה שוב הרודיון למקום מקלט למורדים יהודים.
לאחר שיוצאים ממנהרות מפעל המים מגיעים אל התיאטרון המלכותי שאכלס בשיא תפארתו כ-400 צופים, ומעליהם, בראש יציע שצופה לכיוון ירושלים, נחשף "אולם ה-VIP", אולמו הפרטי של המלך ואורחיו. עבודות החפירה והגילוי עודן בעיצומן ולכן שטח זה תחום כעת באמצעות חלונות זכוכית גדולים, ודרכם אפשר להתבונן באולם המרשים, שקירותיו עוטרו על ידי טובי האומנים באימפריה הרומית.
מכאן ממשיכים אל שרידי הקבר שנחשפו בידי פרופסור אהוד נצר, אשר למרבה הטרגדיה נפל אל מותו לא הרחק משם, באוקטובר 2010 בעת צילומי סרט שתיעד את הגילוי החשוב ביותר הזה. לצד מתחם הקבר הוצב דגם שמתאר את המבנה, ומדגיש את העוצמה והפאר שלו.
כאשר פוסעים על השביל ההיקפי, שעולה ממבואת הכניסה של האתר אל ראש ההר, אפשר להתרשם גם משרידי הרודיון תחתית שפרושים למרגלות ההרודיון. בעיר זאת, שבה נחשפו בין השאר בריכה ענקית שהייתה חלק מגן עתיר תענוגות, נמצאים שרידי בית מרחץ וכן מבנים ששימשו למגורי אורחים חשובים ושל פקידי השלטון.
כך מגיעים: מרחוב דרך חברון בירושלים (כביש 60) נוסעים דרומה ופונים מזרחה אל כביש 398, שאיתו מגיעים, לאחר נסיעה לאורך כעשרה קילומטרים, עד להרודיון. מי שמגיע מכיוון בית שמש ועמק האלה יכול לחסוך את הכניסה לירושלים ולנסוע על כביש 375 עד לביתר עילית, משם להמשיך על כביש 60 עד לצומת אפרת ומשם אל כביש מס' 3157 ואל כביש 356 לכיוון תקוע-נוקדים.
צילומים: גאיה מלמד
