לפני כשתיים עשרה שנים הזמין אותי ידיד מן הגולן לראות "משהו מאד מיוחד" בדרום הרמה. ההגעה אל האתר לא הייתה קלה, ודרשה נסיעת שטח מאתגרת והליכה רגלית מאומצת, אבל המקום שאליו הגענו היה בהחלט מאד מיוחד. מנוף גדול הניף בעדינות אבני בזלת שחורות וענקיות וסידר אותן על גל אבנים גדול, אבל הסדר היחיד שניכר באותה עת בבליל האבנים היו מספרים סידוריים לבנים שצוירו על כל אבן, ותו לא.
מתוך גל האבנים הגדול צץ אלינו לפתע בחור צעיר וחייכן, הארכיאולוג יהושוע דריי שידוע בכינויו "ישו", והוא הסביר לי שהאתר בו אנחנו נמצאים נקרא בפי הבדואים תושבי רמת הגולן 'אום אל קנאטר' – או 'אם הקשתות' בתרגום לעברית – ושהאבנים בהן אנחנו מתבוננים הרכיבו עד לפני קצת פחות מ-1,200 שנים בית כנסת מפואר מאד בישוב יהודי ששמו לא ידוע.
דריי סיפר לנו שלאחר חורבן בית המקדש השני נפוצו היהודים ברחבי הארץ והעולם, חלקם הקימו בגולן כ-30 כפרים בסמוך למקורות מים, ועיקר פרנסתם הייתה מגידול כרמי זיתים וייצוא של שמן זית. הכפר היהודי באתר 'אום אל קנאטר' נבנה ככל הנראה במאה השישית, כ-500 שנים לאחר חורבן הבית, והתקיים בתקופת המשנה והתלמוד. בית הכנסת הדו-קומתי המפואר שהוקם בו מעיד על עושרם של תושביו, אשר התפרנסו גם מהלבנת בדי פשתן לבגדים. למרבה הצער, כ-200 שנים לאחר הקמתו, בשנת 749 לספירה, התרחשה רעידת אדמה חזקה מאד בארץ ישראל, וגם בית הכנסת הזה חרב וננטש.
אנחנו ביקרנו ב'אום אל קנאטר' לפני כשנתיים והבאנו כאן את סיפורו, כך שמי שמעוניין להעמיק בפרטים יכול לקרוא אותם כאן, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. האתר המרשים, והידיעה שהוא צופן בחובו סוד מעניין, התגלו כבר במאה ה-11, והוא נחקר לראשונה על-ידי ארכיאולוגים בשנת 1905. לאחר תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, והמנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, הקימו הסורים על חורבות הישוב היהודי כפר שהתקיים במקום במשך 19 שנים, עד למלחמת ששת הימים שבה חזרנו אל רמת הגולן.
אני ביקרתי במקום לראשונה בשנת 2007, כשלוש שנים לאחר שהתקבלה החלטה לבצע במקום מבצע ארכיאולוגי גדול כדי ללמוד אודות תקופה שלגביה קיים מעט מאד תיעוד, ומשימה כבירה זאת הופקדה בידיהם של "ישו", הארכיאולוג יהושע דריי, יחד עם הארכיאולוגים חיים בן דוד ואילנה גונן. במהלך לא מעט שנים היה האתר מגודר וסגור בפני מבקרים, וכל שאפשר היה לראות מעבר לגדר היה מנוף צהוב שמסיט בעצלתיים ובקפידה את האבנים הגדולות ממקום למקום. יודעי דבר דיווחו שמאחורי הגדר משתחזר לאיתו בית הכנסת העתיק.
בינתיים יכלו המבקרים במקום ליהנות מזרימת מי המעיין אל ואדי 'א-שביב' – אחד מיובליו של נחל סמך, ולהשתכשך במעיין היפה שממנו מולכים מים אל שתי שקתות להשקיית בעלי חיים. המבקרים נהנו ממראה הקשת היחידה מבין שלוש שהשתמרה מעל המעיין, בלי לדעת שהם נמצאים בעצם בלב "המפעל" של הכפר ומקור עושרו: "בית הקשתות", שממוקם במרחק של כ-200 מטרים מדרום לבית הכנסת המשתחזר, נחשף כבר בשנת 2004 בעבודה ארכיאולוגית שבה נמצאו ברכות ואגני מים מטויחים, מכתשי אבן, וגם צינורות חרס שבאמצעותם הוזרמו מים ממקום למקום. כאמור, ככל הידוע שימש "המפעל" הזה לתעשיית הלבנת הפשתן, וזאת באמצעות השריית סיבי פשתן במים רוויים בגיר או בקירטון שהובלו לכאן ממורדות הגולן.
כ-15 שנים לאחר תחילת העבודות הארכיאולוגיות באתר, בהשקעה של יותר מ-20 מיליון שקלים, נחנך לאחרונה באופן רשמי האתר היפה הזה, והוא מונגש כיום לקהל הרחב בכלל ולמוגבלי תנועה בפרט. שמו הרשמי של המקום, כפי שנקבע בידי ועדת השמות, הוא מעתה 'עין קשתות׳.
בית הכנסת המשוחזר ברובו היה במקור מבנה מפואר בן שתי קומות שהיה גבוה משאר בתי הכפר, הוא נבנה כולו מאבני בזלת מקומיות ועוטר במוטיבים יהודיים ובהם מנורה, לולב, אתרוג, וגם גפן שמשתרגת מתוך כד. חלק מאלה נראים כעת בבירור כשהם חצובים באבן הבזלת. עם זאת, במסגרת השחזור הארכיאולוגי נבנתה מחדש רק קומת המסד של המבנה, אבל הוקם גם אודיטוריום יפה שבו מוקרן סרט הסבר אודות האתר והעבודות שבוצעו בו.
החורף של שנת 2018-2019 הוא אחד הברוכים ביותר בשנים האחרונות וגם בימים אלה הגולן עדיין פורח במלוא יופיו ומים זורמים בכל נקיק ונחל אכזב. אלה הימים האחרונים שבהם מאד מומלץ לבקר באתר החדש, רגע לפני החמסינים הגדולים שיצהיבו את צמחיית רמת הגולן אל תוך הקיץ הישראלי. האתר מוגדר כאתר מורשת לאומית, והכניסה אליו כרוכה בתשלום (לבירורים: 04-6851002).
כך מגיעים: נוסעים על כביש 98 עד לצומת מגשימים ופונים צפונה אל כביש 888 (ציר המפלים). כעבור כחמישה קילומטרים פונים מערבה בצומת נטור ושם מוצב שילוט מסודר אל כביש הגישה הנוח ואל החניה של האתר.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
