ביום שישי בערב, שעות ספורות לפני כניסת השבת, פרסם דובר משרד התחבורה הודעה לעיתונות שכותרתה: "תקופת ההרצה של הרפורמה במבחני הנהיגה המעשיים ("טסטים") החלה". כך נשלף ברגע האחרון התירוץ החדש, והעלוב, לאחד המהלכים המטומטמים וחסרי האחריות שבוצעו בשנים האחרונות בהוראת שר התחבורה, הבטיחות בדרכים והמודיעין – ישראל כץ.
ככל שמעמיקים לחקור את מהלך ההפרטה של מבחני הנהיגה המעשיים הוא מתגלה כמעשה מופקר ולא ראוי אשר מבוצע מכל הסיבות הלא נכונות. הדרך החלמאית שבה הוא מבוצע מצביעה על כך שפקידים שונים במשרד התחבורה מתנהלים לא כאילו שהם אלה שצריכים לשרת את הציבור אלא להיפך: לתפישתם הציבור הוא זה שצריך להיות כפוף לגחמותיהם.
גם כאשר מסירים מן השולחן את המחלוקת הראשונית – האם ראוי או לא ראוי להפריט שירות ממשלתי כל כך מהותי – אי אפשר להתעלם מן הדרך העקומה והאומללה שבה בוצעו מהלכי ההפרטה הלכה למעשה, וזאת בעיקר כאשר משווים אותם לתהליך מקביל שבוצע ממש באותה עת, ובאותו נושא, בבריטניה.
סוף מעשה במחשבה תחילה, ומאליו ברור שאם פקידי משרד התחבורה לא היו פועלים כגנבים בלילה אפשר היה להוציא לפועל מהלך לתיקון כל הכשלים הקיימים ללא "תקופת הרצה", עתירות לבג"צ, מורי נהיגה פגועים, תקנות שנכתבות ומפורסמות אחרי "הדקה ה-90", בזבוז כספי ציבור בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בשנה ותלמידים שנאלצים להמתין למבחן במשך חודשים ארוכים. במציאות, אנשי משרד התחבורה לא ביצעו עבודת מטה מסודרת (כפי שנחשף בבג"צ הראשון ובדו"ח מבקר המדינה), לא פעלו בשקיפות כפי שעבדו עמיתיהם הבריטים, לא ניסו להציג באפן גלוי את מה שהם עושים כדי לקבל ביקורת בונה, ובעיקר לא השתמשו במספיק שכל.
התוצאה היא שמה שמתחיל היום (א') זה לא "תקופת הרצה" של מערכת שתוכננה היטב ורק צריכה להיכנס לפעולה, אלא ניסוי על מדינה שלמה שבו נבדקים במקביל לפחות חמישה תהליכים שונים. כל אחד מחמשת התהליכים האלה צריך היה להיבדק מבעוד מועד באמצעות 'פיילוט' מסודר, ואין כל הצדקה שלא לעבוד באופן מסודר במצב שמלכתחילה לא היה משברי או מלחמתי.
לקריאה נוספת: בלעדי: הפרוטוקולים הגנוזים של הפרטת מבחני הנהיגה
כאשר בוחנים אחד לאחד את כל שלבי ההפרטה ואת ההחלטות הידועות שהתקבלו לאורך התהליך נדמה שההסבר ההגיוני למהלך הדברים יכול להיות רק אחת משתי אפשרויות: טימטום או שחיתות. לכשעצמי, כל עוד שלא הוצגו בפני עדויות לשחיתות אין אני יכול לפתור את התוצאה בדרך כל כך "פשוטה" מבחינה לוגית, אלא שגם לטימטום, כך חשבתי, יש גבולות.
במוצ"ש, לאחר שצפיתי בתחקיר של אבי עמית בערוץ 10 אודות ההפרטה, ובעיקר בהתנהלות העלובה של ישראל כץ מול מי שמנסה לקבל ממנו תשובות פשוטות בנושא זה, התבהרה אפשרות שלישית שריחפה כל הזמן ברקע.
ייתכן מאד שמה שבאמת עומד מאחורי כשלון ההפרטה הוא לא טימטום ולא שחיתות, אלא האגו המנופח של ישראל כץ אשר מכסה על חוסר ביטחון מוחלט. כץ עובד קשה כדי לנכס לעצמו תדמית של "בולדוזר", כזה שקובע יעדים ועומד בהם בכל מחיר, וכל סימן שאלה שמישהו מציב אודות המחיר הזה עלול לחבל במאמצים שלו. כך, למשל, נקבע תאריך היעד של 15 ביולי ובמקום להודות שלא עומדים בו נשלף לראשונה המושג "הרצה".
אדם בעל ביטחון עצמי לא מהסס לעמוד ולהשיב גם לשאלות קשות, ואפילו להודות בטעויות, אבל לכץ, במבחן התוצאה, אין תשובות ובטח שאין אומץ להגיב באופן ענייני לביקורת. יכול להיות שתדמית ה"בולדוזר" שכץ כל כך טורח לטפח מוצדקת בנושאים אחדים, למשל בתחום תשתיות הכבישים ומסילות הברזל, ואולי לא. מה שבטוח זה שה"בולדוזריות" של כץ לא השיגה הישגים חיוביים בתחום הבטיחות בדרכים (אלא אם מיטוט הרשות הלאומית נחשב להישג), ואין לו במה להתגאות גם בתחומי התחבורה הציבורית, התחבורה המשתפת, תכנון תחבורה לטווח ארוך או בעשרות נושאים נוספים שבהם צריך משרד התחבורה להוביל את המדינה.
תהליך הפרטת מבחני הנהיגה חושף את מה שנראה כמו פגם אישיותי של כץ אשר גורם לשגעת חסרת היגיון במערכת שלמה. אין ויכוח לגבי הכישרון והיכולות של כץ, ולכן מותר להניח שלו היו לו קצת פחות אגו וקצת יותר ביטחון עצמי הוא יכול היה להוביל מהפיכות מסודרות ומועילות שבזכותן היו מדינת ישראל ואזרחיה יוצאים נשכרים. במקום זאת כץ הכניס מדינה שלמה לתקופת הרצה.
צילומים: נעם וינד, ערוץ 10
