כאשר מתקרבים אל הכפר גוש חלב, אל-ג'יש בשמו הערבי, מבחינים כבר מרחוק ביופיו המיוחד. הישוב נח על גבעה מוריקה בלב הגליל העליון, כשהוא מוקף בבוסתנים ובכרמים פוריים שבהם מגדלים בין השאר נקטרינות, ענבים, תאנים ואפרסקים. מעל לראש הגבעה מזדקר מגדל פעמונים של הכנסייה העתיקה 'מאר בוטרוס', וזו חולשת על כפר שליו וקסום שכמעט ונושק להר מירון.
המסורת מזהה את א-ג'יש עם הישוב היהודי גוש חלב, אולם ההתיישבות במקום החלה מאות שנים קודם לכן, כבר בתקופת הברונזה. שתי השערות רווחות אודות מקור השם גוש חלב: על-פי האחת הוא ניתן לישוב מפני שהוא שוכן בלב אזור גבעות אבני גיר רכות ולבנות, והאחרת גורסת שהשם מתאר את עושרו של המקום – בין אם בזכות שמן הזית שהיה ידוע בכמותו ובטיבו, או בזכות שומן הבהמות שגודלו שם, או החלב הרב שאלה הניבו.
על-פי המסורת הייתה גוש חלב עיר יהודית מוקפת חומה עוד מימי יהושע בן נון, ובימי בית שני זאת הייתה העיירה היהודית החשובה והגדולה ביותר בגליל העליון, ובירתו המינהלית של האזור. בתקופה ההלניסטית נקראת גוש חלב Giscala, ובכתבי יוסף בן מתתיהו היא נקראת גיסקלה.
בעת 'המרד הגדול' ברומאים, בשנת 66 לספירה, ביצר יוחנן בן לוי, שנודע כ'יוחנן מגוש חלב', את הישוב בחומה חסונה והנהיג את הלוחמים היהודים של ערי הגליל. גוש חלב הייתה האחרונה מבין ערי הגולן והגליל שהחזיקה מעמד לאחר נפילת גמלא, יודפת ותבור. בהמשך, כאשר טיטוס צר על העיר מילט יוחנן את לוחמיו לכיוון ירושלים ותושבי גוש חלב הסגירו את העיר לרומאים ללא קרב, אבל בשלמות. הגייסות הרומים דלקו אחרי הלוחמים והרגו רבים מהם.
גם לאחר חורבן בית שני נשמר רצף ההתיישבות היהודית בכפר, עד למאה ה-19, ובכפר נמצאים שרידיהם של בית כנסת עתיק, בית קברות יהודי עם מבוך של מערות קבורה וכתובות שמתוארכות בין המאה ה-11 למאה ה-15.
ביקור בקברי צדיקים בגוש חלב החל להתפתח עוד בימי הביניים, היות שלפי המסורת קבורים בכפר, בין השאר שמעיה ואבטליון – נשיא הסנהדרין ואב בית הדין של הסנהדרין בסוף תקופת החשמונאים. שמעיה ואבטליון, כך על-פי התלמוד, היו גרים, או בני גרים, ומצאצאיו של סנחריב מלך אשור אשר כבר מחדש את יהודה 700 שנים לפני הספירה ("הרב עובדיה מברטנורא: שמעיה ואבטליון – גרי צדק היו, ומבני בניו של סנחריב הם"). קברים "מפורסמים" נוספים בתחומי הישוב מיוחסים לנביא יואל בן פתואל, רבי מאיר בן יצחק, ואף – וזה מעניין – לרבי אלעזר בן שמעון בר יוחאי, אשתו וכלתם. בנוסף נמצאות בתחום הישוב מערות קבורה עם קברים שונים מן התקופה הביזנטית.
מעניין לדעת שלאורכה ולרוחבה של ישראל פזורים 137 ציוני קבר שמוגדרים 'קברי צדיקים', ומבלי להידרש למידת צדיקותם של אלה אין אפילו ודאות שכמה מהם באמת קבורים תחת חלק מן הציונים הללו. שני מקומות ציון שאין עליהם עוררין הם קבר 'האר"י הקדוש' בבית הקברות העתיק בצפת, וקבר רבי שמעון בר יוחאי על הר מירון. בלב גוש חלב יש מספר נקודות ציון קבר, אחת מהן היא לקבר הוריו של הרשב"י ואשתו.
רבי אלעזר בן רבי שמעון, אשר שיתף פעולה עם הרומאים בין השאר כדי להבטיח את הסדר הציבורי ואת שלום עמו, חשש, כך על-פי המסורת, שלאחר מותו לא ינהגו כראוי בגופתו. לכן הוא ציווה ששרידיו יוטמנו בעליית הגג שבביתו בכפר גוש חלב. לפי התלמוד, כל עוד שגופתו של רבי אלעזר שכנה בעליית הגג היו באים בני הכפר אל הבית כדי לשטוח את המחלוקות שלהם שם ולקבל מהרבי תשובה, אשר הייתה יורדת אליהם כהד. הימצאות שרידיו שם גם הגנה על התושבים, כך הם האמינו, מפני חיות רעות, ולכן הם סרבו לבקשתם של בני הכפר מירון לאפשר את העברתם לקבורה במירון, לצד הרשב"י.
אגדה עממית מספרת שלילה אחד חלם אחד מבני מירון שהרשב"י ביקש ממנו להביא את גופת בנו ולקבור אותה לצידו, אולם כאשר בני מירון ניסו לבצע את הבקשה קידמו אותם אנשי גוש חלב "במקלות ובקילשונים" ומנעו בכח את המבצע. התלמוד מספר שלימים הצליחו המירונים במשימתם כאשר ניצלו שעת כושר שבה אנשי גוש חלב היו עסוקים בהכנות ליום הכיפורים, והם חטפו את שרידי הגופה מן הכפר וקברו אותה בהר מירון.
בנימין מטודלה, המטייל המפורסם בן המאה ה-14, הזכיר בספרו ביקור שערך בגוש חלב וכן את קברי הצדיקים שבהם ביקר בגליל: קבר רבי יהודה הנשיא בציפורי, קבר רבן יוחנן בן זכאי בטבריה וכן הלאה. רבי יצחק חילו כתב לימים: "גוש חלב רחוקה מעט מצפת. שם נמצא קהילה קדושה של יהודים עשירים, נדיבים ובעלי טובות. הם עושים מסחר גדול בשמן ויין, אשר ישלחו למרחקים. יש להם בית כנסת ישן ובית מדרש והם מחזיקים מספר רב של תלמידי חכמים. קברי שמעיה ואבטליון ישנם שם, וגם קברי אדרמלך ושראצר אבות אבותיהם, שהם בני סנחריב ושהתגיירו במקום הזה. מצבותיהם יפות ועתיקות והן מאבני גזית. גם קברים עתיקים ומערות רבות המכילות קברים עתיקים יש למצוא בגוש חלב".
מהדורה מודרנית של גוש חלב הוקמה במאה ה-18 על שרידי ההתיישבות הקדומה, וזאת בידי נוצרים מהעדה המארונית (זרם בנצרות המזרחית הקתולית) אשר נמלטו מלבנון וישבו באותה עת גם את הישוב בירעם. בתקופת מלחמת העצמאות גורשו תושבי בירעם ורבים מהם מצאו מקלט בג'יש, שם חיים הם וצאצאיהם עד היום. כעת חיים בג'יש, בהרמוניה, נוצרים דרוזים ומוסלמים, וזכר ההתיישבות היהודית מונצח במספר אתרים, רבים מהם קברי צדיקים שניצבים בין חצרות הבתים.
תושבי הכפר שומרים על המקומות ומטפחים אותם, ורוב היהודים שמגיעים אל קברי הצדיקים כדי לשאת תפילה מקפידים גם הם לשמור על קדושת המקום ולהתחשב בשכנים, וזה מוסיף ליפי הכפר הפסטורלי שלמרגלות הר מירון.
בימים אלה, שבהם מתכסות הגבעות הלבנות שסביב גוש חלב בפלומה רכה וירוקה, מאד מומלץ לטייל גם מסביב לכפר, ובמיוחד באתר שנמצא במרחק קצר ממנו ונקרא "העין הכחולה של גוש חלב". זהו "אגמון" קטן, בקוטר של כשלושים מטרים, ובימי החורף הוא נמלא במים שזוהרים בצבע כחול טורקיז בלב הגבעות. בשעות הבוקר פוקדות את האגם חיות בר שונות, בהן צבאים, חזירי בר ושועלים, והמחזה מרהיב.
כך מגיעים:
נוסעים ממערב למזרח על כביש 89 (מן הישוב מעלות לכיוו צפת) וחולפים על-פני סאסא לכיוון מירון. ג'יש ממוקמת ממערב לסאסא, לפני הפניה דרומה למירון. אפשרות אחרת, נוסעים אל מירון – ממזרח מכיוון צפת או ממערב מכיוון עכו, וממירון ממשיכים צפונה. כדי להגיע לאגמון עולים ברחוב הראשי של הכפר לכיוון צפון, עד לצומת T שבה פונים שמאלה וממשיכים עד לכנסייה העתיקה. מכאן ממשיכים מערבה על דרך עפר לבנה, עד לאגם.
צילום: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
