אם נשאל את האדם הסביר ברחוב האם גניבת רכב שמבוטח בביטוח מקיף אמורה לזכות את המבוטח בפיצוי דומה לזה שמגיע למי שמכוניתו נספתה בתאונה והורדה מן הכביש, סביר להניח שתשובתו תהיה חיובית.

אבל אם שקלתם לרכוש פוליסת ביטוח מחברת ש. שלמה קחו בחשבון שעובדים בה גם אנשים שחושבים בדרך יצירתית יותר מזו של "האדם הסביר", ולדעתם גניבתו של רכב מבוטח היא מקרה שמאפשר לחברת הביטוח לשלם למבוטח פיצוי מופחת.

והנה סיפור המעשה: מ.ח. רכש מחברת 'ש. שלמה רכב' מכונית מדגם יונדאי i30 סטיישן אשר שימשה בעברה כמכונית בליסינג. במעמד הרכישה הוצע למ.ח. לרכוש פוליסת ביטוח בחברת הביטוח של הקבוצה, ובשיחה עם נציג חטיבת הביטוח נאמר לו, כפי שמעידה גם הקלטת שיחת הטלפון עם נציגת החברה, שבמקרה של נזק הוא יקבל פיצוי בגובה מחיר המחירון המלא של הרכב ללא ההפחתה המקובלת בגלל עברה של המכונית. פחות מחודשיים לאחר הרכישה נגנבה מכוניתו של מ.א, והוא פנה בתביעה אל חברת הביטוח.

לתדהמתו של מ.ח. שולמו לו רק 52,728 ש"ח למרות שמחיר המחירון של המכונית היה באותה עת 69,000 ש"ח, וזאת לאחר שקוזזו ממנו 22% בגלל תפקידה הקודם של המכונית בשורות הליסינג, וסכום נוסף בגלל קילומטרז' גבוה ומועד העליה לכביש.

מ.ח. טען בפני חברת הביטוח שלנוכח ההבטחה שקיבל אסור היה להפחית סכומים אלה, ומשטענותיו נפלו על אוזניים ערלות הוא הגיש תביעה לבית המשפט.

לדברי מ.ח, במעמד רכישת הפוליסה הוא לא קיבל הצעת ביטוח מסודרת ובה פירוט של פרמטרים שבגינם רשאית חברת הביטוח להפחית מן הפיצוי שמגיע לו, ולא הוחתם על הצעה כזאת, וזאת בניגוד להוראות המחייבות של המפקח על הביטוח – ולכן חייבת ש. שלמה להשיב לו את ההפרש בסך של 15,472 שקל.

נציג חברת הביטוח ש. שלמה טען מנגד שבפוליסת הביטוח שהועברה לידי מ.ח. לפני גניבת המכונית נכתב במפורש: "מוסכם כי במקרה ביטוח שבו יוכרז הרכב כאובדן מוחלט לא יופחתו תגמולי הביטוח בגין גורם הפחתה של ליסינג / השכרה (למעט מקרה גניבה בו לא נמצא הרכב בתוך 30 ימים מיום הגניבה)".
במקרה זה, לטענתו, מדובר בגניבת הרכב ולא בתאונה שגרמה לאובדן מוחלט, כלומר בסייג שכתוב באופן ברור ומפורש בפוליסה. לכן ברור שההפחתות ממחיר המחירון בוצעו באופן הגון וראוי, כמסוכם בין הצדדים. לו היה מדובר בתאונה והמכונית הייתה מוכרזת כ"אובדן גמור" (טוטאל לוס), טען נציג החברה, הרי שמ.ח. היה זוכה במלוא ערך המכונית, כמובטח.

לצורך ביסוס הטענה ציטט נציג החברה את נהלי משרד התחבורה שבהם נקבע ש:"רכב באבדן גמור" הוא רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב".

הרשם הבכיר בנימין בן סימון לא התרשם מן הטיעון הזה ומתח ביקורת נוקבת על התנהלות החברה בכלל, ובפרט על הטיעון לפיו אובדן גמור לא כולל מקרה של גניבה.

תחת זאת העדיף בן סימון את הגדרת "אובדן גמור" שקיימת בפוליסה התקנית לרכב בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, שם כתוב: "נגרם לרכב אבדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים; בפוליסה זו, "רכב באבדן גמור" –
(1) רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה;
(2) רכב ששמאי רכב מוסמך קבע לגביו כי התקיימו בו אחד מאלה:
(א) הוא יצא מכלל שימוש והנזק הישיר שנגרם לו, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך, הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח כולל מסים;
(ב) הרכב אינו ניתן עוד לשיקום והוא נועד לפירוק בלבד".

לפי פסיקת בן סימון יש להעדיף את תקנות הפיקוח מפני ש"כאשר קיימת הוראת חוק ספציפית והוראת חוק כללית – גוברת ההוראה הספציפית על ההוראה הכללית… עסקינן במקרה דנא בעניין הקשור לניסוח פוליסת ביטוח ולא לתקנות התעבורה, כאשר הקשר היחיד לתקנות התעבורה בא לידי ביטוי בכך שמדובר ברכב מנועי בלבד. מכאן, הפרשנות הקובעת היא זו המופיעה בפוליסה התקנית ולפיה רכב באבדן גמור הוא, בין השאר, "רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה". מכאן, טענתה של הנתבעת לפיה אובדן גמור אינו בגדר גניבה דינה להידחות מכל וכל".

ועוד הוסיף הרשם הבכיר וקבע: "מעיון בתמלול הקלטת שיחת הטלפון בין נציגת חברת הביטוח לבין המבוטח עולה כי לא רק שלא נאמר בה דבר על "משתנים מפחיתים" אלא נאמר בה שגם אם קיימים משתנים מפחיתים הם לא ישנו דבר בשיעור הפיצוי. צריך לקחת בחשבון, בהקשר זה, כי על פי ההלכה הנוהגת, די באי אזכור של "משתנים מפחיתים" בשלב הקדם חוזי כדי לקבוע שחברת הביטוח הפרה את כללי ההתקשרות, ועל כן עליה לשאת בתוצאות ההפרה… בחוזר שפרסם המפקח על הביטוח נאמר מפורשות כי אם לא פעל המבטח לפי החוזר שמחייב לפרט בכתב, בליווי דוגמאות את הגורמים המפחיתים מגובה הפיצוי – יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים שלא צוינו… בענייננו לא הזכירה נציגת המבטחת בשלב הצעת הביטוח כל משתנים מפחיתים ומכאן יש לומר כי מחדלה של הנתבעת לציין את "המשתנים המפחיתים" ללא מתן דוגמאות אשר יבהירו את אופן השימוש בהם, חייבת להביא לתוצאה לפיה מנוע ממנה מלעשות שימוש במשתנים אלו – לרעתו של המבוטח.

יש לקחת בחשבון שנציגת חברת הביטוח הבטיחה למבוטח כי במקרה של אובדן גמור/מוחלט הוא יקבל מחיר מלא על הערך של הרכב… אבל בפוליסה עצמה ביצעה חברת הביטוח תפנית ובמסגרתה קבעה "משתנים מפחיתים" יחולו וכי משתנים המשפיעים על ערך הרכב לצורך קביעת תגמולי ביטוח כאמור לעיל הם אלה המפורסמים במחירון לוי יצחק וזאת בלווית שתי דוגמאות כחוק. ברי הדבר שבית המשפט לא יקבל תפנית זו, שכן יש להתחשב אך ורק באמור בהצעה לחוזה הביטוח וזאת לפי האמור בחוזר המפקח כאמור לעיל. כמו כן, יש לראות בשינוי הנוסח לרעת המבוטח פעולה מכוונת שלא בתום לב של חברת הביטוח אותה יש לדחות מכל וכל".

בסופו של יום קיבל בית המשפט את התביעה במלואה וחברת ש. שלמה חויבה לשלם לתובע לא רק את הסכום שאותו תבע, 15,472 ש"ח, אלא גם הצמדה למדד בתוספת ריבית גבוהה של 12% מיום גניבת הרכב ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף חויבה ש. שלמה בהוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח ובהוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 5,500 ש"ח.

בן סימון חייב את חברת הביטוח בריבית מיוחדת תוך שהוא מנצל את ההזדמנות לגעור פעם נוספת בחברת הביטוח ולהדגיש שלתפישתו מדובר בחוסר תום לב קיצוני מצידה: "במיוחד כוונתי לפער הקיצוני בין הבטחות בהצעה בעל פה לבין ההתנערות מהן בפוליסה בכתב", כותב הרשם הבכיר, "כך לדוגמה, כוונתי לפער בין הבטחתה של נציגת חברת הביטוח ממנה ניתן להסיק כי "משתנה מפחית" כגון ליסינג לא יילקח בחשבון, לבין נוסח הפוליסה שבו נאמר כי משתנים מפחיתים כן יילקחו בחשבון ולבין העובדה שמוקד המחלוקת בענייננו הוא הפחתה בגין ליסינג… עצם הטענה שהועלתה על ידי חברת ביטוח שאובדן גמור/מוחלט אינו כולל גניבה היא טענה שיש בה חוסר תום לב קיצוני… הרי בפוליסה עצמה נאמר כי: "המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב, לעניין תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן גמור של הרכב לרבות גניבה של הרכב הוא מחירון הרכב של לוי יצחק". בחוזי ביטוח הפרשנות היא כנגד המנסחת שהיא חברת הביטוח וחזקה עליה שהיא תדע היטב מה כתוב בפוליסה וגם אם הדברים יופעלו כנגדה בבוא העת".

תא"מ 44497-07-15