צילומים: דובי זכאי
עבור רבים מאיתנו אילת נדמית תמיד ליעד תיירותי שנמצא בקצה קצהו של העולם, פסע אחד מנסיעה לחו"ל.
האמת, ודאי בימינו עם כביש 6 ועם מכוניות מודרניות, שונה בעליל: הקצה הדרומי של ישראל נמצא כיום בטווח נסיעה של מעט יותר משלוש שעות ממרכז הארץ.
עוד הרגל שכדאי לקעקע הוא נהיגה לאילת על כביש הערבה הקלאסי, כביש 90, שהוא לא רק מסוכן יותר אלא גם הרבה יותר משעמם מן האלטרנטיבה הדרומית–מערבית שלו – הלא היא דרך מצפה רמון.
בעוד שכביש הערבה מהלך במישורי הערבה הענקיים הרי שכביש 40 משרטט את דרכו על הר הנגב ומוליך ממצפה רמון אל צומת שיזפון, משם הוא גולש בפיתולים עד שהוא מציב בפנינו ברירה נוספת: להתחבר שוב אל 'כביש הערבה' בצומת קטורה, או להמשיך אל עבר גדר הגבול עם מצרים ולהגיע לאילת דרך כביש 12.
הפעם אין לנו צורך להתלבט היות שמוקד העניין שלנו הוא חבל אילות – משולש שתוחם את מדינת ישראל מדרום, משתרע על פני שטח של 2.2 מיליון דונמים, ומאכלס עשרה קיבוצים, ישוב קהילתי אחד וישוב נוסף שמוקם בימים אלה.
כל עוד שממשלת ישראל לא מחרבת סופית את החקלאות בישראל מתבססת כלכלת חבל אילות על גידול ירקות, תמרים ומנגו, ועל תפעול של רפתות, לולים, דגי מאכל ודגי נוי, ובמקביל גם על תעשייה ותיירות.
בצומת שיזפון, שבדרום הר הנגב, נח קיבוץ נאות סמדר בשלווה עטופה בירוק, עם דגש מוחלט על המילה "שלווה".
הקיבוץ הוקם בשנת 1989 ומייסדיו הגיעו אל מקום שומם ועוין בלב של כלום מדברי. המקום המבודד, ורצון להתחבר עם הטבע, עודדו את חברי הקיבוץ לחקור ולגלות גידולים חקלאיים חדשים ולפתח זנים מתאימים למדבר. כאן הם למדו את סוד הגידול של ענבים עבור תעשיית היין ולמאכל, כרם הזיתים שנטעו מפיק שמן זית לרוב וגם זיתים לכבישה, המחלבה מטפחת דיר כבשים פורה ומתנובת החלב מגבנים גבינות רכות, יוגורטים, ואפילו גלידה טעימה.
חברי הקיבוץ למדו את סוד עיבוד הפרי, ושלל פירות שגדלים במטעים ובכרמים משמש לייצור מיצים טבעיים, "לדר", ממתקים אורגניים ועוד.
חגורה ירוקה של גידולים חקלאיים מקיפה את הקיבוץ והיא הולכת ומתעבה מידי שנה, תוך שהיא משווה למקום תחושה של נווה גדול שמוקף בשממת מדבר בגווני חול.
בסבלנות של שוכני מדבריות בנו חברי הקיבוץ מבנה גדול ומיוחד, שנקרא "בית האומנויות", והמתבונן זקוק לדקות אחדות כדי להכיל את היופי העצום הזה.
המבנה תוכנן על ידי אנשי המקום אשר לקחו בחשבון לא רק את האסטטיקה המתאימה למדבר ולאופי הישוב אלא גם את תנאי האקלים המדברי.
ארובה ענקית שמזדקרת ובולטת למרחוק היא מגדל צינון אשר דרכו נושבת רוח שמצננת את חללי המבנה אפילו בימי קיץ חמים, והעיקרון שממנו הושאל הרעיון לקוח מן הדרך שבה בונים טרמיטים את הקינים שלהם. גם שיטת הבניה, עם קירות עבים ומעוגלים שבנויים בחלקם מבוץ, לקוחה מאותו מקור.
מה שמרשים בבית האומניות הוא לא רק הארכיטקטורה והפונקציונליות שלו אלא גם היותו דוגמא וסמל למלאכה שיתופית ותרומה של כל אחד מן הפרטים למען הכלל: מבנה זה, מלאכת מחשבת של תבליטים וריצוף פיסולי מיוחד, עם אותה ארובה שמזכירה 'טוטם' ענק בצבעי מדבר רכים – נבנה במאמץ משותף של כל תושבי המקום. כל אחד מהם הקדיש שעות עבודה לאחר כל יום עבודה רגיל שלו, וכולם יחד הקימו את המבנה הענק.
בחלל ענק באולם המרכזי של בית האומנויות מותגת תערוכת תצלומים שמתארת את הקמת המבנה ומסבירה את התפיסה האמנותית שמאחוריו, ואת יצירות האומנות שמוצגת בו.
מערכת גשרים ומדרגות מאפשרת למטייל סקרן לטפס אל גג המבנה שעליו נושבת רוח המדבר ללא הפסקה, וממרפסת תצפית שנבנתה מסביב ל"ארובה" נגלה נופו המשכר של המדבר.
ניכר שהמתכננים חשבו על כל פרט ופרט, ויצרו מלאכת מחשבת אמנותית של כיפות, מעקות, פיסול ונפחות.
למי שהטריח את עצמו למקום, בין אם בדרך לאילת ובין אם מתוך בחירה במקום עצמו כיעד הנסיעה, אסור לפספס את המראה שנשקף מן המרפסת העגולה: גבול הישוב, תחום בירוק של נוי וחקלאות, ומשם והלאה משתרע מדבר צהוב וזומם. אין לוותר על סיור והרצאה אודות הישוב ועל תפיסת הבניה – סיור שאורך כשעה וחצי, ואסור גם לוותר על סיור דרך היקב של הישוב שכולל גם טעימות יין וגם היכרות עם המבנה המיוחד של היקב.
כך מגיעים: ממצפה רמון ממשיכים לכיוון אילת על כביש 40, חולפים על פני צומת שיזפון ומאתרים את הכניסה לישוב מצד שמאל. המגיעים מכביש הערבה (כביש 90) צריכים לפנות מערבה בצומת קטורה. נאות סמדר, 08-6358111 (הסיור בתשלום).
הצעות נוספות לפעילויות סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
