כמעט לכל אחד מאיתנו יש סיפורים על חוויות הקשורות במכוניות, שהרי באחת בוודאי איבדתם את הבתולים עם החברה מהתיכון, בשניה נסעתם לחתונה שלכם ועם השלישית הצלחתם לשרוד את ההצפה ההיא שכולם זוכרים בנתבי איילון. אבל יש מכוניות שהסיפור שלהן הוא כל כך טוב עד שהוא הופך לאגדה ולנחלת הכלל, כמו למשל הסיפור על הבוגאטי מאגם מאג'ורה שבגבול שוויץ ואיטליה.
במשך עשרות שנים תושבי האזור ידעו לספר על מכונית ספורט השקועה בעומק רב בקרקעית האגם. על פי האגדה שעברה מפה לאוזן, מדובר היה בבוגאטי מודל 1925 סופר נדירה שהייתה שייכת לנהג המרוצים הנודע רנה דרייפוס.
לטענת יודעי דבר, מקרה שהיה כך היה: בשנת 1934 דרייפוס ביקר במועדון הימורים בפריז ושיחק פוקר עם פלייבוי שוויצרי בשם אלברט בודה. לאחר כמה וכמה סיבובים לא מוצלחים דרייפוס היה חייב לבודה לא מעט כסף ומאחר שלא היה לו סכום כזה זמין הוא החליט לתת לבודה את הבוגאטי המשומשת שלו במקום מזומנים.
עוד ב-TheCar:
הכינו את הארנקים: בוגאטי חדשה בדרך
מכוניות האספנות היקרות בעולם
כסף מהיר: המכונית המהירה בעולם למכירה
בודה הסכים לקבל את המכונית כתחליף לתמורה ונסע עם הרכב מפריז, דרך איטליה, לכיוון ביתו שבשוויץ, אך כשהגיע לגבול השוויצרי הוא נדרש על ידי אנשי המכס לשלם מיסי יבוא על המכונית שקיבל.
היום, בוגאטי משנת ה-20 היא מכונית בעלת ערך אספני רב, אבל באמצע שנות ה-30 זו הייתה סתם עוד מכונית משומשת בת עשר ולנוכח דרישת המוכסים, בודה החליט פשוט להשאיר את הרכב במעבר הגבול.
כשבודה בושש לחזור ולשלם את החוב למכס, לאחר זמן מסוים על פי החוק השוויצרי באותה עת הוחלט להשמיד את המכונית ומאחר שמעבר הגבול היה סמוך לאגם מאג'ורה פקידי מכס מקומיים החליטו פשוט לזרוק את המכונית לאגם.
הסיפור, כאמור, עבר מפה לאוזן בין תושבי האזור באותה תקופה אך אף אחד לא יכול היה לאמת שהמכונית נמצאת בקרקעית האגם בעומק של יותר מ-200 מטרים משום שבאותה תקופה לא היה ציוד צלילה אזרחי שמאפשר לצלול לעומקים שכאלה.
עם התקדמות הטכנולוגיה, בשנת 1967 צוללן מקומי החליט לבדוק אם באמת יש בתחתית האגם בוגאטי והוא אכן גילה מכונית ספורט ישנה השוכבת על צידה ושקועה חלקית בקרקעית.
האגדה המקומית אומתה, או לפחות העובדה כי בקרקעית אכן נחה לה בוגאטי ישנה והמקום משך צוללנים רבים מרחבי העולם שהרחיבו את התפוצה של האגדה על הבוגאטי מאגם מאג'ורה.
לפני מספר שנים הצוללן שגילה את הבוגאטי הוכה קשות על ידי חבורת נערים עבריינים ומת מפצעיו. כדי להנציח את זכרו חברי מועדון הצלילה המקומי החליטו לחלץ את הבוגאטי המתפוררת מקרקעית האגם ובמבצע הנדסי מסובך בנוכחות קהל של אלפים מכונית הספורט הישנה נמשתה מן המים.
לאחר שחולצה מהאגם, התברר שהחלק שהיה שקוע בקרקעית נרקב לחלוטין ושיפוץ של הבוגאטי מצריך למעשה בניה מחדש ושחזור של כמעט כל הרכב, דבר שיפגום מאוד במקוריות ובערך שלו.
עם זאת, צדה השני נשאר שלם כמעט לחלוטין ואפילו הצמיגים שרדו ועדיין היו מלאים באוויר.
המכונית הועברה לבית המכירות Bonhams והמומחים שלו בחנו את הבוגאטי בקפידה והגיעו למסקנה מפתיעה: המכונית חולצה אמנם מקרקעית אגם מאג'ורה אך בחינת שאריות לוחית מספר השלדה וסממנים נוספים הובילו למסקנה כי לא מדובר במכונית שהיייתה שייכת לנהג המרוצים המפורסם ובהתאם לכך האגדה על הפלייבוי השוויצרי שזכה במכונית במשחק קלפים אינה נכונה.
מומחי Bonhams ניסו להתחקות אחרי עקבות הרכב והגיעו למסקנה כי מדובר ברכב משנת המודל 1922 שהרישום האחרון שלו היה בשנת 1930 וכי הוא היה שייך באותה תקופה לתושב פריז.
זה עדיין לא סיפק את התשובה לשאלה איך הרכב הגיע לקרקעית האגם ולאחר תחקיר היסטורי מקיף נמצא כי הרכב ככל הנראה הועבר בעסקת חליפין לאדריכל מציריך שעבד בין השנים 1933-1936 בעיירה אסקונה הסמוכה לאגם. על פי עדויות שנאספו, האדריכל השתמש ברכב עם לוחיות רישוי צרפתיות ובאחת הפעמים כשעזב את העיר והשאיר את הרכב במחסן חומרי בניין הגיעו למקום אנשי המכס שהחרימו את המכונית.
בסופו של דבר הבוגאטי הועמדה למכירה פומבית ועל אף שהסיפור האמיתי שלה היה קצת פחות סקסי מהאגדה שנקשרה בשמה במשך עשרות שנים, היא עוררה עניין רב בקרב אספנים ונמכרה לבסוף בכמעט 280 אלף דולר לאספן מקליפורניה.
כיום הרכב הוא חלק מאוסף של רכבי בוגאטי נדירים והוא מוצג, במצב בו נמשה מן האגם, במוזיאון Mullin Automotive בפרברי לוס אנג'לס.
