כל מי שביקר אי פעם בהודו יודע לספר על כך שכל עליה לכביש שם היא סוג של רולטה רוסית: התנועה מגיחה מכל עבר, נהגים נוסעים בנתיב הנגדי, ריקשות עם ערימות של נוסעים מתנהלות לאיטן על כבישים מהירים, נהגים שלא מדליקים אורות, פרות באמצע הנתיב וכל מה שעולה בדמיון (ואף הרבה מעבר לכך).
ללא קשר לכאוס שאותו יוצרים משתמשי הדרך, גם מצב התשתיות בתת היבשת רחוק מלהיות מזהיר, ולמצבם העגום של הכבישים ישנה תרומה ברורה למספרים מטורפים של כרבע מיליון אנשים הרוגים בכל שנה על הכבישים.
גנגדהרה טילאק קטנאם, פנסיונר חביב בן 66 מן העיר היידראבאד, החליט לשנות את המצב במו ידיו, ומאז שקיבל את ההחלטה הזו הוא תיקן יותר מאלף (1,000!) בורות ומהמורות בעיר מגוריו, מה שזיכה אותו בכינוי החיבה "ד"ר כביש".
לאחר 35 שנה כמהנדס בחברת הרכבות של הודו, טילאק יצא לפנסיה. לאחר שביקר את בנו בארצות הברית חזר להודו והשתעמם בבית מחוסר תעסוקה. למרות שהעתיד הכלכלי שלו היה מובטח הוא החליט להתחיל בקריירה שניה כיועץ בחברת תוכנה מקומית, אבל לגורל היה תוכניות משלו ובדרך ליומו הראשון בעבודה הוא נכנס עם האוטו שלו לבור גדול מה שגרם לגלגלים להשפריץ בוץ ולכלוך על קבוצת ילדים בדרכם לבית הספר.
אמנם לא מדובר באירוע נורא במיוחד, אבל החוויה גרמה לו להתחיל לשים לב למצב הכבישים הרעוע ולריבוי הבורות בפרט.
בתקופה שאחרי אותה תקרית החל טילאק להבחין בכל מיני תאונות שקורות בגלל האספלט המתפורר, יצר קשר עם הרשויות והסביר להם שתאונות נגרמות בגלל הבורות בכביש שאף אחד לא מטפל בהם.
אבל חייו השתנו באמת לאחר שבאחד הימים היה עד לתאונה קטלנית שהתרחשה בגלל בור בכביש: "הבנתי שבמידה שיום קודם לכן הייתי עוצר וממלא את הבור", נזכר טילאק "הייתי יכול להציל חיים".
בעקבות המקרה החליט הפנסיונר לקחת אחריות על העניינים. הוא העמיס לתא המטען של מכוניתו שקים עם זפת, חצץ וכלי עבודה, ובכל פעם בה נתקל בבור בכביש הוא עצר בצד ותיקן אותו בעצמו.
בהמשך, מדי יום, במקום לנוח ולאכול בהפסקת הצהריים בעבודה, הוא יצא לתקן כבישים ברחבי העיר. בתחילה אסף את חומרי הגלם משאריות בשולי הדרכים, אך כש"התחביב" הפך לאובססיה הוא עזב את העבודה והקדיש את חייו ואת כספי הפנסיה שלו לתיקון כבישים.
אשתו של טילאק לא הבינה מה עובר על בעלה, חששה לשלומו והחליטה להזמין את הבן מאמריקה, בתקווה שזה יכניס הגיון באביו.
אבל לא רק שזה לא "עזר", זה למעשה "החמיר" את הבעיה: הבן התחבר למעשי אביו והחל לעזור לו במשימה הסיזיפית.
בהמשך הקים הבן עבור אביו אתר אינטרנט ודף פייסבוק, בהם הוא קרא לאזרחים לדווח על מפגעים, ועודד מתנדבים להגיע ולסייע במלאכת התיקונים.
בנו של טילאק הצליח לרתום גם את הרשויות, לאחר שבתחילה הן ניסו להניא את הפנסיונר ממעשיו בטענה שיש להם מספיק אנשים שמטפלים בתיקון הכבישים. ככל שפעילותו התרחבה הם החליטו לסייע לזקן בכך שהן מספקות לו חומרי גלם לתיקונים.
עם זאת, גם כעת טילאק עדין מוציא לא מעט כספים על השיגעון שלו. "אני מסתדר מבחינה פיננסית, לא צריך תרומות. אני מעודד מהתגובות של האזרחים, קיבלתי גם מכתב מאחד השרים של המדינה המשבח את מעשיי ומאשר לי להמשיך בתיקון כבישים", מסביר טילאק. "אני מציג צילום של המכתב לשוטרים שמנסים לבדוק את המכונית שלי ומתחילים לשאול למה יש לי ברכב שקים, מוטות ברזל ומעדרים".
לאחר שהפך לגיבור מקומי, הפנסיונר מקווה שהחשיפה בתקשורת תוביל לשינוי בגישה של הציבור הרחב שיתחיל לקחת אחריות על הסביבה בה הוא חי.
