מאז המצאת הרכב והמטוס פחות או יותר באותו הזמן בראשית המאה ה-20, עשרות אם לא מאות מהנדסים, הוגים, ממציאים או סתם חולמים עשו מאמצים לפתח כלי תחבורה אישי שיכול לנוע על הכבישים וגם לעופף בשמיים.
על רקע מאה של התחדשות גדולה ואין סוף פריצות דרך טכנולוגיות חסרות תקדים, זה נראה טבעי ורק עניין של זמן עד שההמצאה שתחבר בין מטוס למכונית תופיע ותשנה את עולם התחבורה האישית.
"שילוב בין מטוס למכונית זה השלב הבא. אתם יכולים לחייך, אבל בקרוב זה יגיע", הצהיר בביטחון בשנת 1940 הנרי פורד, מי שהמציא את כלי הרכב הראשון בייצור סדרתי והפך את המכונית מצעצוע לעשירים לכלי תחבורה ששינה את פני העולם.
שנות ה-40 עברו חלפו להן ובשנות ה-50 חלמו על מכוניות מעופפות לכל דורש בסרטי מדע בדיוני רבים, אך חזון עתיד עולם הרכב לא הגיע לכדי מימוש וכך היה גם בשנות ה-60, ה-70 וחלק ניכר משנות ה-80.
רבים כבר החלו להתייאש ולהבין שהחזון כנראה רחוק מלהתממש, אבל אז, ב-3 ביולי 1985 -השבוע לפני 30 שנים, יצא לאקרנים הסרט הראשון בטרילוגיה הבלתי נשכחת "בחזרה לעתיד".
בסופו של הסרט יש סצינה קצרה שאף אחד שגדל באייטיז לא ישכח במהלכה מצהיר ד"ר אמט בראון, שהזמין את מרטי מק'פלי וחברתו לנסיעה בדלוריאן שהסב למכונת זמן: "כבישים? מהמקום שאני בא ממנו (שנת 2015, בה מתרחש החלק העתידני של הטרילוגיה) לא צריכים כבישים!"
יתכן שאותו תאריך יעד ברור שניתן בשובר הקופות הביא כמה מהנדסים של בואינג, חברה שידועה כאחת שמבינה דבר או שניים בבניית כלים מעופפים, להשקיע במחצית השניה של שנות ה-80 כמה מיליוני דולרים טובים בפרויקט בשם Sky Commuter לפיתוח מכונית מעופפת אישית.
על פי התכנון, ה- Sky Commuter היה אמור להתרומם אל על בעזרת כוח עילוי מ-3 מדחפי פרופלור אנכיים בקדמת הכלי ואחוריו ולנוע על הכביש בעזרת כוח דחף ממנוע טורבינת הגז שבמצב טיסה גם מסובב את המדחפים.
על פי התכנון הכלי היה אמור לנוע במהירות של עד כ-140 קמ"ש (האם רק אנחנו מזהים קשר למהירות זהה של 88 מייל לשעה אליה הדלוריאן מ"בחזרה לעתיד" הייתה צריכה להגיע כדי לנוע בזמן?) ולטווח של כ-360 קמ"ש.
הפרויקט עבר את שלב שולחן השרטוט ו-3 אבות טיפוס בגודל מלא נבנו והציגו חזון מרהיב ומלא תקווה.
גורמים שונים שהיו מקורבים לפרויקט טענו בזמנו שהמיזם הגיע גם לשלב הניסויים המעשיים ושה-Sky Commuter הצליח להתרומם ולרחף באוויר.
עם זאת, משום מה, אין שום הוכחה – תיעוד, צילום או סרטון של ניסוי מעשי מוצלח שכזה וניתן להעריך שהדיווחים על אבות טיפוס שאיבדו יציבות וכושר עילוי בגובה של לא יותר מ-3 מטרים והתרסקו היו יותר קרובים למציאות.
בכל מקרה, אחרי ש-6 מיליון דולרים – לא מעט כסף במונחים של שנות ה-80 – התאדו לאוויר מבלי שהושגה פריצת דרך של ממש, הפרויקט נגנז וכל מה שנותר ממנו הוא אב-טיפוס בודד ששרד.
בשנת 2008 מישהו בבואינג החליט לעשות ניקוי במחסנים ולהפטר מהזיכרון לאותו כישלון ואב הטיפוס מצא את דרכו ל-eBay והחליף ידיים, ללא מנוע ושאר מערכות האחראיות על תנועה באוויר וביבשה, בעבור כ-110 אלף דולרים.
לאחרונה ה- Sky Commuterהחליף שוב ידיים לאחר שהוצע למרבה במחיר באירוע של בית המכירות בארט ג'קסון. המחיר אגב, ממש לא המריא והזוכה שילם בעבורו 71,500 דולרים.
מצד אחד ללא ספק מדובר בסכום לא ממש גבוה לפריט אספנים נדיר, אך מאידך יש לזכור של-Sky Commuter אין שום יכולת תזוזה ובוודאי לא טיסה וכיום בעבור סכום של כ- 250 אלף דולר אפשר לרכוש את ה"טרנזישן" שפותח על ידי חברה קטנה בשם טרפוג'יה ממסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר על אף שהוא נראה הרבה פחות עתידני ופורץ דרך מה-Sky Commuter מהאייטיז באמת מציע יכולת לנוע על הכביש וגם לעופף בשמיים.
עוד חידושים והמצאות ב-TheCar:
פיתוח חדש: הרכב לא יניע אם אתם שיכורים
פיזיקה בשירות הבטיחות: המפוח שיציל אתכם מתאונה
