בית משפט מחוזי דחה ערעור של נהג שנתפס במהירות של 202 קמ"ש ונשלח למאסר בפועל של ארבעה חודשים. "מי אשר בוחר להעמיד בסכנה אנשים תמימים באופן כה קשה, מחייב נקיטת ענישה של ממש כלפיו", קבע בית המשפט
כאשר נהג בוחר לנהוג במהירות של יותר מ-200 קמ"ש, הוא אינו יכול לצפות מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות בגזר הדין. כך קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שדחה בשבוע שעבר ערעור שהגיש נהג בגין הרשעתו בנהיגה במהירות של 202 קמ"ש. בית המשפט המחוזי קבע שהעונש שהוטל על הנהג – ארבעה חודשי מאסר בפועל – אינו חמור באופן חריג, ואינו מצדיק את התערבותו.
מ', הנהג שערער על הרשעתו ועונשו, נתפס על-ידי ניידת משטרה שהפעילה מכשיר "דבורה". לשוטר שעצר אותו אמר בתחילה כי "אתה צודק שנסעתי ככה מהר. אני מצטער, אני נסעתי ככה בגלל (ש)אח שלי בבית חולים ברזילי… אני הייתי אצלו, ועכשיו אני חוזר לבית. אני עייף. אני נהג חדש, (ו)הייתי פסול פעם. אני באמת מצטער, אתה צודק".
"אינני מוצא כי הענישה אשר הוטלה על הנאשם מחמירה, לאור החומרה הרבה והמסוכנות הגבוהה מאוד שבה העמיד הנאשם אנשים תמימים", מסכם השופט יואל עדן את פסק הדין שבו דחה את ערעורו של מ', "אכן, הענישה הינה אינדיבידואלית, ובמסגרתה יש להביא את נסיבותיו (האישיות) של הנאשם, ואולם בית המשפט שוקל שיקולים הקשורים גם בביטחון הציבור ובהגנה על המשתמשים בדרך. כאשר אדם בוחר לסכן באופן כה חמור חיי אחרים, הרי שנסיבותיו האישיות ניגפות מפני הצורך בהגנה על הציבור".
"להעמיד בסכנה אנשים תמימים"
"מדובר בנהיגה במהירות של 102 קמ"ש מעל המהירות המותרת", הסביר השופט עדן בפסק הדין את החלטתו לדחות את הערעור של מ', "מי אשר מרשה לעצמו להגיע אליה (למהירות של 202 קמ"ש, ש.ה) מעיד על עצמו כי מסוכנות של ממש עולה ממנו. הגעה למהירות כזו מעידה כי המבצע בחר להעמיד בסכנת חיים של ממש משתמשים אחרים בדרך. (ו) מי אשר בוחר להעמיד בסכנה אנשים תמימים באופן כה קשה, מחייב נקיטת ענישה של ממש כלפיו, ושיקולי הענישה המרכזיים בעניינו הם בעיקר הרתעה, שלו ושל אחרים, וגמול".
השופט עדן אימץ הגדרה שטבע שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, ולפיה מהירות כמו זו שבה נתפס מ' היא "מהירות-קצה" – מהירות המלמדת, לפי השופט סולברג, על "טירוף הדעת". בפסק דין מ-2013, שבו נדחה ערעור של נהג שנשלח למאסר לאחר שנתפס במהירות של 195 קמ"ש, כתב השופט סולברג כי "יראו עברייני התנועה וייראו, כי נהיגה במהירות-קצה יכולה להביאם אל מאחורי סורג ובריח, לא רק לאחר שיהרגו אדם אלא גם קודם לכן".
בהתייחסו לפסק הדין של בית המשפט העליון, מנמק השופט עדן את החלטתו לדחות את הערעור של מ': "עקרונות אלה, אשר נקבעו במקרה בו נאשם נהג במהירות של 195 קמ"ש כשהמהירות המותרת היא 90 קמ"ש, ישימים בענייננו, שבו הנאשם בחר לנהוג במהירות של 202 קמ"ש (ב)מקום שבו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש". אגב, בעניין המהירות המותרת בכביש שבו נתפס מ', נראה שהשופט עדן שגה: לפי הכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע, המהירות המותרת באותו כביש הייתה 90 קמ"ש – כך שהפער בין המהירות שבה נסע מ' והמהירות המותרת היה גדול אף יותר.
