הפלישה של יצרניות רכב סיניות לאירופה היא כבר עובדה מוגמרת, וזה ניכר כמובן בעיקר בשוק הרכב החשמלי. בסיכום שנת 2022 החזיקו יצרניות רכב סיניות בנתח של 9% משוק הרכב החשמלי באירופה, כמעט כפול מן הנתח שלהם בסיכום השנה הקודמת.
רוב יצרניות הרכב האירופאיות הוותיקות מצאו את עצמן לא מוכנות לפלישה הזאת, גם מבחינת היצע של דגמים חשמליים וגם מבחינת היכולת לספק את הביקוש המתעורר בשוק הרכב החשמלי, והן הקצו את רוב המשאבים שלהן לפלח השוק היקר יותר תוך הזנחת פלחי השוק העממיים.
כעת האירופאיות נחרדות לנוכח גל מתעצם של עשרות מותגים סינים חדשים שיצאו לכבוש את אירופה והתשובה היחידה שהן יכולות לשלוף במהירות יחסית היא להיאבק בסיניות בנשק שלהן: להוריד מחירים.
רנו הצרפתית הודיעה היום (ה') על כוונתה לקצץ ב-40% את עלויות הייצור של כלי רכב חשמליים מתוצרתה, במה שסמנכ"ל הכספים של החברה, תיירי פייטון, מגדיר כ"דרך הטובה ביותר להדוף את מאבק המחירים". לצערו, ולצערנו, קיצוץ העלויות המבורך הזה יוכל לבוא לידי ביטוי רק משנת 2027 ואילך.
לעומתו, מנכ"ל רנו – לוקה דה מאו – אמר היום שקבוצת רנו תתחיל לראות צמצום משמעותי של עלויות ייצור כבר בימים אלה ("המחצית השנייה של השנה", לדבריו), וזאת בזכות ירידה במחירי חומרי הגלם בעולם.
רנו מתמודדת עם הייצור הזול והיעיל יותר של יצרניות רכב סיניות ועוד יותר מכך מול הקשר הטוב שלהן עם יצרניות סוללות סיניות שבנו מערכי ייצור חזקים ויעילים. מכיוון נוסף רנו וכל יצרניות הרכב האירופאיות האחרות נמצאות בלחץ גם מן הכיוון של טסלה האמריקנית שהורידה מחירים באופן דרסטי בכל רחבי העולם. התוצאה: זינוק במכירות של טסלה ו-MG באירופה בהמחצית הראשונה של השנה.
גם קרלוס טבארס, מנכ"ל סטלנטיס (האיחוד בין פיג'ו-סיטרואן לפיאט-קרייזלר) הזהיר אתמול (ד') שהתחרות עם יצרניות הרכב הסיניות "אכזרית ביותר", וטען שלסיניות יש יתרון עלויות בשיעור של כ-25% ביחס ליצרניות רכב מערביות. "אנחנו חייבים לשפר את העלויות שלנו כדי לוודא שנמשיך להרוויח כשאנחנו מציעים דגמים במחירי ביניים", הוא אמר.
טבארס הוסיף שיצרניות רכב מערביות חייבות להשתמש באותם כלי נשק כמו יריבותיהן הסיניות, וזה אומר לרכוש חלקים במדינות שבהן העלויות נמוכות יותר ולבנות שותפויות עם ספקיות סוללות "שמציעות את השילוב הטוב ביותר של אנרגיה, עלות ומשקל". הוא גם הגדיר מחיר מטרה למכוניות סופר-מיני חשמליות, אם כי המחיר הזה עשוי להישמע מוכר מידי לרבים מאיתנו: 25 אלף דולר או פחות.
בשונה מדה מאו, העסק שטבארס מנהל מרוויח את רוב הרווח שלו בשוק הרכב האמריקני, אשר כרגע מוגן יחסית מן הפלישה הסינית בגלל המאבק המדיני בין ארה"ב לסין. יחד עם זאת, טבארס אמר שיעד המחיר (גם לשוק האמריקני) צריך להיות 25,000 דולר, ושבמחיר זה כבר חייבים להיות מגולמים שולי רווח סבירים כדי לייצר עסק בר קיימא.
להשתמש בסין כדי להילחם בעצמה
פתרון אחר לאותה בעיה מסתמן מכיוונה של ניסאן, בעלת בריתה של רנו. ניסאן, כמו כל יצרניות הרכב הזרות שמייצרות מכוניות בסין, סובלת בשנה האחרונה מצניחה בביקוש למכוניות שלה בשוק הרכב הגדול ביותר בעולם, וזאת משתי סיבות. ראשית לכל – רוב היצרניות הזרות בסין לא היו זריזות מספיק כדי לפתח ולייצר מוצרים עבור שוק "האנרגיה החדשה", כלומר מכוניות חשמליות טהורות והיברידיות-נטענות.
שנית, ככל שגדל ההיצע של מוצרים סינים באיכות גבוהה כך השתנה טעמם של רוכשי הרכב בסין והם מעדיפים לקנות תוצרת של חברות מקומיות על פני מוצרים של יצרניות זרות – גם אם הן מיוצרות בסין.
התוצאה עבור ניסאן: צניחה בהיקפי המכירות מכ-1.13 מיליון כלי רכב שהחברה תכננה לייצר על כ-800,000 בשנה בלבד.
מנכ"ל ניסאן, מאקוטו אוצ'ידה, אמר אתמול בתגובה שניסאן שוקלת להתחיל ליצא מכוניות מסין כדי לנצל טוב יותר את המפעלים שלה בסין. אוצ'ידה אמר שניסאן עדיין לא גיבשה תוכנית קונקרטית לייצוא וטרם קבעה שווקי יעד למוצרים שהיא יכולה לייצר בסין, אבל הבהיר שהחברה היפנית חייבת "לשקול צעדים חדשים כדי לחזק את הפעילות בסין" לנוכח צניחה של 46% במכירות ברבעון האחרון.
ניסאן לא לבד: יחד איתה באותה צרה נמצאות גם טויוטה, מיצובישי, יונדאי וקיה, וכולן, כמו ניסאן, ממהרות לקדם פרויקטים של פיתוח וייצור "רכבי אנרגיה חדשה".
לא מיותר להזכיר שכבר במהלך השנה שעברה עקפה סין את יפן והפכה ליצואנית הרכב המובילה בעולם, טסלה משתמשת בה כבסיס יצוא (גם לישראל), פורד כבר הודיעה שהדור הבא של הקרוסאובר לינקולן נאוטילוס ייוצר אך ורק בסין ויישלח משם לרחבי העולם, סטלנטיס כבר מייצאת דגמי ג'יפ מסין, וכך עושות גם ב.מ.וו והונדה.
בשורה טובה לצרכנים בישראל
מבחינת סין, כמדינה, לא מאד משנה אם היא תייצא מכוניות מתוצרת BYD, ג'ילי או ניסאן – כל עוד שהן מיוצרות בסין עם כוח עבודה סיני וספקי משנה מקומיים. גם מבחינת הצרכן הישראלי לא מאד משנה אם המכונית החדשה שהוא קונה מיוצרת בטורקיה, בדרום קוריאה או בסין.
שאלת מיליון השקלים היא אם השוק הישראלי יהיה מספיק פתוח לתחרות והאם יוסרו כל החסמים שמונעים תחרות בין מותגים שונים. הפחתת עלויות ייצור של יצרניות באירופה טובה לנו ממש כמו התייעלות וייצוא מסין – ובלבד שהפחתת העלויות תתגלגל את כל הדרך עד לשלטי המחיר באולמות התצוגה.
