גם אגף התנועה במשטרת ישראל נקרא אל הדגל, בדיון שערכה ועדת הכלכלה ביום הבטיחות הלאומי באוקטובר האחרון. על מסך הוועדה עלתה מצגת מרשימה בת 15 שקפים, אך קשה היה למצוא בהם הוכחה לקשר מדעי בין אכיפה ובטיחות או בין אכיפה ותאונות. לטענת המשטרה, שאינה לגמרי מדויקת, פרישת המצלמות היא "בכבישים וצמתים אדומים תוך התמקדות במוקדי תאונות ועל בסיס מחקר".
ולמה הטענה אינה ממש מדויקת? כי ככל הידוע לנו, אף מחקר של גוף מתמחה בבטיחות לא הקדים את פרישת המצלמות, וגם המשרד לביטחון הפנים לא סיפק לנו מחקר כזה עד עתה, כתגובה לבקשתנו.
המעניין ביותר, בהקשר הזה, הוא זריקת האחריות מגורם אחד לאחר. למרות שמדובר בפרויקט הבטיחות-כביכול הבודד שבו מושקע סכום הכסף הרב ביותר שמשקיעה מדינת ישראל למניעת תאונות (למעט תשתיות), מי שהופקד על פרויקט אכיפת המהירות הוא המשרד לביטחון הפנים ולא הרשות הלאומית או משרד התחבורה.
שאלנו את דובר המשרד לביטחון הפנים מדוע לא בוצע מחקר מקדים לפני הצבת המצלמות, כדי לקבוע האם הן יועילו לצמצום תאונות דרכים והיכן יהיו המיקומים האפקטיביים ביותר לצורך זה. ביקשנו לקבל כל סוג של מחקר שכן בוצע בקשר למצלמות, אם בכלל בוצע מחקר שכזה.
תגובת המשרד הייתה קצרה: "נושא מצלמות אכיפת המהירות בתחום אחריות משטרת ישראל. הנך מוזמן לפנות למשטרת ישראל – אגף התנועה". ובמלים אחרות – זה לא אנחנו, זה הם.
אז מה סיפרה המשטרה לוועדת הכלכלה? שקף אחד, אולי המטריד ביותר במצגת – והיחיד (!) שהתייחס ל"הישגי" האכיפה – תיאר "ירידה של 26% במספר התאונות". אלא ש"תאונות דרכים" הן נתון גמיש, פשוט מפני שהמשטרה היא זו שמחליטה מתי לפתוח "תיק תאונת דרכים" ומתי לא. תיק כזה נפתח תמיד בתאונות חמורות (קטלניות או קשות) או בתאונה עם לפחות שלושה פצועים קל. כל שאר התאונות כפופות להחלטות "מדיניות".
ועוד לא דיברנו על הבעיה המדעית-סטטיסטית, שכן הפרויקט נפרש רק במהלך 2012. זוהי תקופה קצרה מדי לכל מסקנה בעלת ערך. וכמה חבל גם שב־2013 עלה מספר הנפגעים והתאונות. הייתכן, לפי שיטת המשטרה וחכמי הבטיחות, שפרויקט המצלמות בעצם מסוכן?
לזכות נציג המשטרה בדיון חשוב להביא את תגובתו לשאלה שהציג יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ ברוורמן. "האם אתה חושב שתוספת משמעותית של מצלמות תוריד בצורה משמעותית את התאונות הקטלניות?", שאל היו"ר.
תשובתו של נציג המשטרה הפתיעה בכנותה: "הייתי מוריד את המילה 'משמעותית', אבל היא תצמצם את תאונות הדרכים. אני לא יודע להגיד אם משמעותית… אבל להגיד לך את המספרים, לחתום עליהם – אני לא איש מחקר, אני איש אכיפה".
הבעיה שלנו היא שגם אנשי מחקר לא ממש משכנעים בהופעותיהם בענייני מהירות, ונוטים להציג נתונים שחלקם נעים בין שגויים לגמרי ולקויים-חלקית.
