על סמך אותם מסמכים ממש כתבו שני שמאים שתי חוות דעת הפוכות זו מזו. השופטת דחתה תביעה כלפי צ'מפיון מוטורס וחייבה את התובעת בהוצאות בסך 30 אלף ש"ח, בין השאר מפני שהתביעה הוגשה כעבור 4 שנים מעת מכירת הרכב, והתובעת לא הוכיחה שהוא היה פגום
שופטת בית משפט השלום בירושלים, אנה שניידר דחתה לאחרונה תביעה שהגישה חברת אלמוג היסעים כנגד חברת צ'מפיון מוטורס, יבואנית קבוצת פולקסווגן.
בשנת 2004 רכשה חברת אלמוג מיניבוס להסעת נוסעים מדגם פולקסווגן LT 2.8 תמורת 221,189 שקל, ולאחר כשנה וחצי החלו, לטענתה, להתגלות בעיות במגדש הטורבו של המנוע, ונדרשו מספר החלפות שלו.
לטענת התובעת המשיכו להתרחש תקלות "עד שלחברה נמאס ממנו", והמיניבוס נמכר על ידה לסוחר רכב בעסקת טרייד.
אבל אפילו מכירת הרכב לא סיימה את סאגת התקלות של התובעת: לטענתה, כחודשיים לאחר מכירת הרכב הודיע לה הקונה שמגדש הטורבו נהרס פעם נוספת, ואלמוג נאלצה לפצות אותו בסך של 33 אלף שקל עבור התיקון.
אלמוג תבעה את יבואנית פולקסוואגן בטענה שזו מכרה לה רכב פגום אשר בילה חלק ניכר מן הזמן במוסכים, וכן שכתוצאה מן הפגם היא נאלצה למכור אותו במחיר נמוך ב-50 אלף שקל ממחיר המחירון.
התובעת דרשה מצ'מפיון פיצוי בסך 270,511 ש"ח, אשר כולל בין השאר הפסד בסך 50 אלף שקל במכירת הרכב, 33 אלף שקל תמורת התיקון הנוסף של מגדש הטורבו, כשהרכב כבר נמצא בידי רוכש הרכב, ו-105 אלף שקל תמורת ימים שבהם לטענתה הושבת הרכב – בין סוף שנת 2005 ועד לסוף חודש מאי 2006, וזאת לפי 700 שקל לכל יום השבתה.
חברת צ'מפיון מוטורס, באמצעות עו"ד אביב כרמי, טענה שהתביעה הוגשה רק ארבע שנים לאחר מועד מכירת הרכב ולכן נמנע ממנה לבדוק אותו, ובכל מקרה הכחישה שמדובר ברכב פגום.
צ'מפיון טענה גם שחברת אלמוג לא הוכיחה שהרכב נמכר מתחת למחיר השוק.
אותן עובדות, מסקנות הפוכות
במהלך הדיון התגלה פער עצום בין שני דוחות שמאות שהוגשו לבית המשפט, וזו הוכחה נוספת לכך ששמאות, בחיי היום יום, הוא מקצוע שרחוק מלהיות מוסדר ומדעי.
התובעת צרפה לתביעה את חוות דעתו של שמאי הרכב אמנון כהן, אשר ניתנה על סמך מסמכי בדיקת הרכב בעת מכירתו ועל פי חשבונות התיקונים, וגם על סמך הידע האישי של השמאי.
כהן קבע שמצב הרכב בעת מכירתו היה סביר יחסית לגילו, וכן שרמת התחזוקה שלו הייתה סבירה. הוא ציין בחוות הדעת שמחיר המחירון בעת ביצוע עסקת הטרייד אין היה 200 אלף שקל, וקבע שכלי רכב מדגם LT נמכרים במחיר נמוך ב-35% ממחיר המחירון שלהם. זאת, לדבריו, מפני שדגם זה מוכר בשוק ככזה שסבל מליקויים ותקלות רבות.
עו"ד אביב כרמי, שייצג את הנתבעת, צרף לכתב ההגנה את חוות הדעת הנגדית של שמאי הרכב ישראל דרנוב מחברת אומדנים, אשר על סמך אותם מסמכים ממש הגיע למסקנה הפוכה מזו של אמנון כהן.
דרנוב קבע שמצב הרכב בעת מכירתו היה גרוע, ורמת התחזוקה שלו נמוכה. דרנוב הדגיש שממצאי הבדיקה מעידים על ליקויים בהגה, בצמיגים, בבלמים, במייצב הקדמי, וכן על בלאי של המנוע. ממצאים אלה מוכיחים לא רק שהרכב תוחזק ברמה ירודה, אלא אף שבמצבו זה הוא לא ראוי היה להסיע נוסעים ונדרשה השבתה מלאה שלו.
השמאי דרנוב קבע שתחזוקה ירודה של רכב היסעים שכזה מורידה את ערכו ב-33% ביחס למחיר המחירון שלו, ומכיוון שהתובעת מכרה אותו תמורת 25% פחות ממחיר המחירון הרי שהיא דווקא עשתה עסקה טובה.
השופטת אנה שניידר דחתה את התביעה כנגד צ'מפיון מוטורס וקבעה שהתובעת לא הצליחה להוכיח שברכב אכן היה פגם מולד, ולא הוכיחה שהסיבה להחלפות מגדש הטורבו הייתה פגם (ולא, למשל, תחזוקה לקויה או בלאי טבעי).
בסופו של יום נדחתה התביעה, והתובעת חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 30 אלף שקל.
ת"א 15107-11-10
