היא לא הייתה חזקה כמו אודי קוואטרו, לא הייתה לה הנעה כפולה כמו לפיג'ו 205 טורבו 16 והיא לא הייתה מתוחכמת כמו הלנצ'יה דלתא S4, אבל הרנו 5 טורבו הייתה אחת ממכוניות הראלי החמודות,האהובות ולטענת יודעי דבר גם המהנות יותר לנהיגה של שנות ה-80 של המאה העשרים – שנים בהן הפופולאריות של מרוצי הראלי הייתה גבוהה יותר משל מרוצי הפורמולה 1.
על אף שרנו 5 הרגילה הייתה סופר מיני עם מנוע והנעה קדמיים. כשרנו החליטה לקראת תחילת שנות ה-80 להתחרות איתה במרוצי ראלי וכנראה בהשראת ההצלחה של לנצ'יה במרוצי הראלי עם מכוניות עם מנוע מרכז, מנוע ה-1.4 של גרסת האלפין הועבר למרכז הרכב והוסיפו לו מגדש טורבו ששיגר את הכוח אל הגלגלים האחוריים.
עם זאת, בניגוד למכוניות ראלי אחרות עם מנוע מרכזי שהוצגו אחרי הרנו אשר מתחת למעטפת פיברגלאס בעיצוב כללי שהזכיר דגמים סדרתיים היו למעשה מכוניות מרוץ ייעודיות לכל דבר עם שלדת צינורות, ה-5 טורבו באמת התבססה על מרכב ה-5 הרגילה בגרסת האלפין אשר קיבל כנפיים תפוחות ועבר התאמה כדי להכיל, במקומו של המושב האחורי, מנוע המרכזי.
ה-5 טורבו שהושקה בשנת 1980 תוכננה להתחרות במה שנקרא באותה תקופה "גרופ 4" אך בתוך זמן קצר בעונת המרוצים 81 גרופ 4 ו-5 אוחדו לגרופ B – קבוצה מטורפת של מכוניות כמעט ללא הגבלות כלשהן שהפכו את מרוצי הראלי למעניינים מאי פעם אך גם למסוכנים יותר. מול המפלצות שהרכיבו את גרופ B ל-5 טורבו עם הנעה אחורית בלבד לא היה הרבה מה להציע אבל בכל מרוץ שהשתתפה בו ה-5 נתנה שאו טוב ואף רשמה, בין השנים 81 ל-86, 4 נצחנות במרוצים בסבב אליפות העולם בראלי.
בעוד שהמנועים של גרסאות הראלי הפיקו ביון 210 בתחילת הדרך ל-350 כ"ס במקסי טורבו, גרסאות הכביש הציגו הספקים שמרניים בהרבה עם 160 כ"ס בטורבו 1 ו-180 כ"ס בטורבו 2.
על אך שהספקים אלה כמו גם האצה למהירות תלת ספרתית בתוך 6.9 שניות ו-200 קמ"ש מרבים לא נשמעים יותר מדי בסטנדרטים של היום ובוודאי שלא מצליחים להסעיר את הדמיון, בשנות ה-80 בהחלט היה מדובר בנתונים מרשמים ועם משקל עצמי של פחות מטון, בסיס גלגלים קצרצר, טורבו עם השהייה כמו פעם והנעה אחורית התחושה שהטורבו 2 סיפקה הייתה של רכב חזק עם ישבן מאוד שמח.
מאחר שעלויות היצור של ה-5 טורבו היו נמוכות משמעותית ביחס לרכבי גרופ B אחרים מהתקופה, רנו יכלה להציע את גרסאות הכביש במחירים תחרותיים יחסית אשר הובילו לביקושים ערים. בסופו של דבר רנו יצרה הרבה יותר מ-200 המכוניות עם רישוי לכביש שהיא הייתה מחויבת על מנת להשתתף בראלי ובסך הכל במשך שש שנים יוצרו כ-2000 יחידות של הטורבו 1 ועוד כ-3,000 של הטורבו 2 שאמנם הציגה מנוע חזק יותר אך הייתה זולה יותר בגרסת הכביש שלה אודות לשימוש ביותר חלקים שהגיעו מה-5 הסדרתית.
כפי שאתם יכולים לנחש מאחר שיוצרו לא פחות מ 5,000 יחידות, המחירים של ה-5 טורבו והטורבו 2 נמוכים משמעותית מהמחיר של מכוניות גרופ B אחרות מהתקופה כמו פורד RS 200, 205 טורבו 16 או אפילו MGמטרו 6R4, אבל גם הם רשמו בשנים האחרונות זינוק חד וכיום כדי לשים את היד על גרסת הכביש של מכונית הראלי של רנו מהאייטיז אתם צריכים להכין לפחות 70 אלף דולרים לפני הובלה, מיסים ושאר ירקות מה שכמובן הופך את היבוא של ה-5 טורבו לארץ הקודש לעסק די יקר.
ויש לציין שאלו טווחי המחירים לגרסאות "הרגילות" של הטורבו והטורבו 2 וגרסאות האבולושן, אותן 200 יחידות הומולוגציה מכל גרסת ייצור שעליהן בוססו רכבי הראלי התחרותיים וכללו דלתות וגג מאלומיניום ושינויים נוספים, מחליפות ידיים בעבור סכומים כפולים ואף מעבר לכך.
עם זאת בעוד כמה ימים אחת מ-200 יחידות האבולשון של הדור השני שנשאו את שם הקוד 8221 תוצע במסגרת מכירה פומבית בבריטניה (אבל עם הגה בצד הנכון) והצפי הוא שהיא תחליף ידיים במחיר נמוך משמעותית בטווחי המחיר שבין 20-30 אלף לחרות שטרלינג.
הטורבו 2 אבולשן 8221 המדוברת עלתה לכביש בחודש אוקטובר שנת 1985 ועד לפני כשנה ובמשך למעלה מ-3 עשורים הבעלים המקוריים החזיק ברכב.
עם זאת נראה כי בשנים האחרונות מצבו של הרכב הידרדר והתמונות שמלוות את דף המכירה חושפות תא נוסעים מוזנח הכולל שטיחים עם כתמי שמן, מושבים בלויים וכמה חוטי חשמל גלויים שללא ספק יצטרכו רענון וגם המרכב החיצוני לא ממש נראה במיטבו ככל הנראה בשל אחסון בתנאים רחוקים מאופטימאליים וחשיפה יתרה לקרני השמש שאפילו בבריטניה האפרורית גרמו לצבע של חלקי המרכב העליונים לדהות ולפלסטיקים להתייבש.
עם זאת כל החלקים קיימים ואפילו הפגוש האחורי שנראה רע במיוחד בהחלט ניתן לשיקום ומאחר שקווי המרכב יפים, לא ניתן לזהות בעיות של חלודות ובכל הנוגע לתא הנוסעים יש לזכור שהטורבו 2 חולקת חלקים רבים עם ה-5 הרגילה, לדעתנו לפחות לא צריכה להיות בעיה גדולהו להחזיר, לפחות מבחינה ויזואלית, עטרה ליושנה בהשקעה כספית סבירה.
בית המכירות לא מספק יותר מדי פרטים בנוגע למצב המכאני של המכלולים השונים ובעיקר יחידת ההנעה אך תמונות מאשרות שהיא אכן קיימת ויש לציין שהקונה יקבל גם את שטר הבעלות המקורי של הרכב ותיעוד חלקי של היסטורית הטיפולים ב-141 הקילומטרים שעבר בימי חייו.
בהנחה שמחיר הסגירה יהיה אכן בגבול הערכות, אחרי שילוח ומיסוי, מחירה בארץ הקודש של הטורבו 2 אבולשון יגיע לבין 250 ל-300 אלף שקלים.
יהיו בוודאי מי שיגידו שמדובר בסכום מופרח לרכב עם פחות מ-200 כ"ס, מתוצרת רנו שמצריך גם השקעה כספית לא מבוטלת ומן העבר השני יהיו מי שיראו, במחיר של בין גולף GTI לב.מ.וו סדרה 3 חדשות, הזדמנות כמעט חד פעמית להפוך לבעלים של רכב אספנות נדיר שערכו רק יעלה עם השנים.
