שורה תחתונה תחילה: כלי אופנתי בעיצוב נעים ומושך, אבל אין לו את "תכונות הכוכב" שמאפשרות לו לזהור ביחס למתחרים בשוק.
מי אתה קיה סטוניק?
אחרי שקטגוריית הקרוסאוברים הקומפקטים (קיה ספורטאז', יונדאי טוסון) הייתה לקטגוריה הגדולה, החשובה והרווחית ביותר בשוק הרכב הישראלי, הגיע תורה של קטגוריית המיני-קרוסאוברים לגדול ולהתפתח על חשבון מכוניות הנוסעים הקטנות והבינוניות. כמו עם קרוסאוברים קומפקטים, גם כאן תזכור ההיסטוריה שני שלבי התפתחות: דור ראשון, שבו למדנו להכיר את הרעיון אך הוא עדיין נמצא רחוק מהישג ידם של רוב הלקוחות, ודור שני, שבו הוא הפך לנגיש, אופנתי, ובעיקר מאד מקובל.
בקטגוריית הקומפקטים הכרנו בשעתו את ניסאן קשקאי ומיצובישי אאוטלנדר, אבל רמת המחירים שלהם, ושל שאר המתחרים, מיצבה אותם צפונית למחירי המכוניות המשפחתיות הגדולות (מאזדה 6, טויוטה אוונסיס). או אז, בשנת 2015, הפתיעה אותנו קיה עם ספורטאז' 1.6 במחיר של מכונית משפחתית קומפקטית (קטגוריית קורולה), והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.
בקטגוריית הגודל הקטנה יותר, של מיני-קרוסאוברים, הכרנו את ניסאן ג'וק, שהוא שיחוק עיצובי בקנה מידה קוסמי שעשה אותו ללהיט מכירות מטורף. אלא שג'וק הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. שאר המיני-קרוסאוברים מן הדור הראשון – שברולט טראקס, רנו קפצ'ור, פיג'ו 2008, סיטרואן קקטוס, יונדאי i20 'קרוס', ואפילו סוזוקי ויטארה (שהוא החריג לטובה) לא זעזעו את הספינה.
כעת, רגע לפני שגם הקטגוריה הזאת תופסת תאוצה בישראל, הושק בעולם דור שני של מיני-קרוסאוברים שכולל את אופל קרוסלנד ותאומו סיטרואן C3 איירקרוס, את סיאט ארונה (ובקרוב גם כלים מקבילים של סקודה ופולקסווגן), ואת הונדה HR-V, יונדאי קונה, טויוטהC-HR ועוד. למעט שני האחרונים, כל האחרים בנויים על פלטפורמה של מכוניות סופר-מיני, ואליהם נוסף כעת קיה 'סטוניק', שהוא 'ריו' מוגבהת ומעוצב כהלכה.
ההקדמה הזאת חשובה מאד לנוכח העובדה שסיסמת השיווק העולמית של קיה היא "הכח להפתיע", ושיחד עם יבואני קיה לישראל היא כבר הצליחה להפתיע אותנו שלוש פעמים ולהציב את 'ספורטאז", 'פיקנטו' ו'נירו' בראשות טבלת המכירות בקטגוריות שלהם. יבואני קיה מבטיחים ש'סטוניק' יהיה לא פחות מאשר "רגל רביעית" במערך שלהם, וזאת למעשה התחייבות לדגם שימכור הרבה יותר מכל מתחריו ולכן יש להתייחס אליו ברצינות יתרה.
עיצוב, מיצוב
מי שאוהב לנהוג לא אוהב כלי רכב מוגבהים עם מרכז כובד גבוה והתנהגות כביש ירודה, וזה הגיוני אבל חסר משמעות לחלוטין כאשר בוחנים את המגמות במכירת רכב בעולם. מפני שקרוסאוברים, מעצם טבעם, כובשים את הלב דרך העין: מה שבאמת גורם ללקוח לשלוף את פנקס הצ'קים זה אם הוא או היא "נדלקים" על העיצוב החיצוני שלו ונמשכים אליו, וכל השאר לא מעניין.
יונדאי, למשל, ניסתה להיכנס בדיוק לאותה הנישה עם הדור היוצא של i20, המכונית התאומה של 'ריו', אבל כל שמעצביה הצליחו להוציא ממחשביהם היה דגם אפרפר למראה ודל משיכה שנקרא i20 קרוס, שהוא משהו שממש צריך להתאמץ כדי להידלק עליו.
מעצבי קיה, לעומתם, עשו עבודה הרבה יותר טובה ובנו כלי חמוד ועדין יחסית – תכונה חשובה ביותר כאשר מדובר בכלי עירוני שנועד להחליף אצל לקוח מכונית סופר-מיני. סטוניק כולל רמזים קלים מעולם הג'יפאות (בעיקר קשתות גלגלים מושחרות ו"קרביות" ותנוחה מוגבהת ומנופחת) והמראה שלו עגלגל, לא מאיים, מעוטר במסילות-גג בולטות, וברמות האבזור היקרות יותר גם בצביעה דו-גוונית.
העיצוב שלו לא תוקף אותך כמו אלה של ג'וק או של טויוטה C-HR, אבל מנגד הוא גם לא שקוף וחסר ייחוד כמו זה של סיאט ארונה, וזה אומר שהוא יכול לקלוע לשני הטעמים או עלול לאבד את שניהם. הבעיה העיקרית שלו, לטעמי, היא שאין לו קו ספציפי שמותיר חותם, למשל כמו אלה של יונדאי 'קונה', סוזוקי 'ויטארה', סיטרואן C3 איירקרוס, פיאט 500X או ג'יפ 'רנגייד'.
נכון, סטוניק נושא את הפרצוף המשפחתי של קיה, אלא שהוא נראה שונה ולא כמו הגור של ספורטאז' או האח הגדול של פיקנטו, וזה פיספוס גדול. מצד שני, בשונה מ'ריו', הסתמית למראה, המכונית הזאת אלגנטית, יש לה אופי ונוכחות, והיא נראית שמחה ועליזה.
לאחר מספר שנים רצופות שבהן ממוקמת קיה בשלישיה הפותחת את טבלת המכירות של כלי רכב בישראל סטוניק צועד על קרקע בטוחה מבחינת המיצוב שלו, אף אחד או אחת כבר לא מרגישים צורך להתנצל על כך שהם נוהגים במכונית קוריאנית, וגם בכל הקשור לתחושת האמינות והסחירות אין לדגם (החדש) הזה כל בעיה.
עיצוב פנים, שימושיות
כאשר פותחים דלת ומתיישבים בקוקפיט של 'סטוניק' נדמה כאילו שהאבקה שממנה מפיקים שמחת חיים נגמרה למעצבי קיה כאשר עבדו על העיצוב החיצוני, ולכן הם פשוט לקחו את תא הנוסעים ואת סביבת הנהג הכהה והמשמימה של 'ריו' ועשו "העתק הדבק".
ניצוצות האושר הבודדים שמעטרים את המכונית שבה נהגנו נובעים מכך שזאת רמת הגימור הגבוהה ביותר, פרימיום (119 אלף ש"ח), שבה מקבלים דוושות עם עיטורי אלומיניום וגלגל הגה משודרג ונעים לאחיזה ולשימוש.
אין אמנם טענות עקרוניות לגבי הסידור הפנימי: לוח המכשירים פשוט וברור, כל הכפתורים ממוקמים היטב ונוחים לשימוש, וסביב הנהג יש מספר סביר של תאי אחסון (קופסא נסגרת בין המושבים, שני מחזיקי כוסות, תא חפצים פתוח מלפנים ושקעי 12 וולט ו-USB). אלא שהקוקפיט בכללותו נראה כמו של מכונית קטנה וזולה, ולא כמו של מכונית לייף סטייל יקרה.
ברמת האבזור היקרה, 'פרימיום', שאותה בחנו, מרופדים המושבים בבד צבעוני נעים לעין אבל הוא לא מפצה על כך שהם עצמם לא מספיק נוחים או תומכים. הפלסטיקה של תא הנוסעים גסה בחלקה, ומעוצבת כאמור בפשטות, וזה מקנה תחושה דלה וסגפנית ביחס למחיר, למרות שאיכות ההרכבה גבוהה. מבחינה זאת נופלת 'סטוניק' מכל המתחרות המובילות, גם מאלה שלא השקיעו בחומרים יקרים אבל לפחות טרחו להשקיע יותר בעיצוב תא הנוסעים.
התקלה הארגונומית המעיקה ביותר נובעת כנראה מן הכורח למקם מסך מולטימדיה במרכז חלקו העליון של הדאשבורד, שזה מיקום מושלם אלא שהוא דחק את פתח האוורור האמצעי והצמיד אותו לחלקו הימני של גלגל ההגה. האוויר הקר של המיזוג מקפיא את כף יד ימין אפילו כאשר מסיטים אותו הצידה וסובלים מחום.
מושב הנהג וההגה מאפשרים להגיע לתנוחת נהיגה טובה אבל גם במצב האופטימלי היא נמוכה מידי, ודאי יחסית לקרוסאובר, ומעבר לכך שהיא לא "שולטת" היא גם מאלצת את הנהג לשלוח את הרגליים הרחק לפנים כמו במכונית סופר-מיני ספורטיבית (שזה נחמד למי שאוהב לנהוג אבל מפספס את הפואנטה של הסגמנט הזה…).
מערכת המולטימדיה גויירה אמנם לעברית אבל המסך מעט קטן וממוסגר במסגרת עבה, והיא לא מציעה את האפליקציות והשירותים שיש במערכות מקומיות שמוצעות בדגמים אחרים של קיה.
כמו כל המתחרים בקטגוריה 'סטוניק' הוא מכונית סופר-מיני מוגבהת ולכן אין מה לצפות למרחב מחיה נדיב מידי במושב האחורי, אבל נדמה שבמקרה הזה המצב פחות טוב מן הממוצע: שני מבוגרים ארוכים ירגישו מעט דחוסים בעיקר מכיוון שמרחב הראש פחות טוב מאשר, למשל, בסיטרואן או באופל ומכיוון שהמושב האחורי יחסית גבוה (שזה לא רע מבחינת הברכיים). המושב עצמו ארוך, תומך ונוח יחסית, עם מרחב לא רע לכפות הרגליים, אבל אין כמובן מה לבנות על להושיב בו שלושה מבוגרים. כמו ברוב המתחרות בקטגוריה גם כאן אין פתחי אוורור מאחור.
גם תא המטען פחות מרווח מאשר אלה של מובילות הקטגוריה, הוא עמוק יחסית, אין בו סידור שימושי של מדף דו שלבי שתחתיו אפשר להטמין חפצים, ואת "מבחן עגלת הילדים" הוא יתקשה לעבור. בשונה מקפצ'ור, איירקרוס וקרוסלנד אין כאן אופציה להזזת המושב האחורי כדי להגדיל את נפח ההטענה או את מרחב הרגליים במושב האחורי.
התנהגות כביש, נוחות
כעקרון, מרגע שבחרנו בקרוסאובר מוגבה ועם מרכז כובד תואם ויתרנו על החלומות ל"מכונית לנהג", אבל לרגע קל אחד נדמה שמהנדסי קיה ניסו לשנות את המשוואה הזאת ולהקנות ליצירה שלהם אופי ספורטיבי ומדויק יותר.
לצורך זה הם הקשו את המתלים והגבילו את נטיית המרכב לגלגול גוף ולהעברות משקל, ו'סטוניק' באמת לא "מתפזר" לכל הכיוונים כמו איירקרוס או קרוסלנד אלא משדר תחושה קשוחה, כמעט "ספורטיבית". לזכותו, בשונה מן הנ"ל, צריך לומר ששיכוך ההחזרה של המתלים טוב ו'סטוניק' לא חוזר על כל שיבוש שלוש פעמים.
הבעיה היא שההינדוס של מהנדסי החברה גובה את המחיר בלי לספק את התמורה. 'סטוניק' מייצר התנהגות קשיחה שלא מפספסת אף הזדמנות לדווח לנהג ולאורחיו על כל חריץ וגבשושית באספלט, ובארץ הקודש יש לא מעט מהמורות. לסטוניק אין את אורך הרוח ויכולת הספיגה שהייתה מאפשרת לו לספק התנהגות כביש באמת טובה.
ההיגוי מדויק מאד ושמח לשנות כיוון במהירות ולהיכנס לתוך פניה, כך שאפשר לסלוח על כך שהוא קל מידי וחסר משוב, והצמיגים איכותיים ומספקים שפע אחיזה, אבל כאשר נוהגים על כביש מפותל, לבד או עם מכונית עמוסת נוסעים, 'סטוניק' לא מספק את הביטחון והמשוב שנחוצים לנהג ולא עוקב אחרי הקווים שמתבקשים ממנו אלא מדלג מעל למהמורות במקום לספוג אותן. הבלמים סבירים, אבל נשיכתם לא מספיק מדויקת או נחושה.
המצב, בסעיף הנוחות, לא משתפר מספיק גם במהירויות גבוהות, כפי שקורה לא אחת במכוניות ספורטיביות באמת, לכן בשורה תחתונה, וכאמור, מחיר הנוחות לא מצדיק את התמורה וזאת מכונית קופצנית וקשיחה לחינם. מי שנוהג בעיקר בעיר לא יסבול יותר מידי אבל הקופצנות והתזזיתיות גורמות לכך שמי שנוסע נסיעות ארוכות ייצא מ'סטוניק' כשהוא עייף ויגע.
נוחות הנסיעה נפגמת גם בגלל התקמצנות על חומרי בידוד רעשים, וזה ממש חבל מפני שאיכות ההרכבה טובה מאד והמכונית כמעט לא יוצרת רעידות, ואפילו הצליל הטבעי של המנוע ממש נעים ומתוק. אלא שהמכונית לא משככת את רעשי הכביש והצמיגים, יש גם קצת יותר מידי רעש רוח, וכאשר מאמצים את המנוע חודר יותר מידי רעש גם מן הכיוון שלו. חבל. עוד קצת מאמץ בגזרת שיכוך הרעש היה משפר מאד את תחושת האיכות הכוללת של המכונית.
מנוע, ביצועים
הגרסה הבסיסית והפחות יקרה של 'סטוניק' מונעת באמצעות מנוע הבנזין האטמוספירי הוותיק, בנפח 1.4 ליטר, ושתי גרסאות האבזור היקרות יותר מונעות באמצעות מנוע הטורבו-בנזין התלת צילינדרי החדיש של יונדאי-קיה, בנפח 1.0 ליטר.
יחסית למקביליו מבית פולקסווגן, רנו-ניסאן והונדה, וגם למנוע ה-1.2 טורבו-בנזין של פיג'ו-סיטרואן זהו אחד מן המנועים התלת-צילינדריים המאוזנים ביותר, והנעימים ביותר לשימוש, שבנמצא. למעט במאות המטרים הראשונים עם מנוע קר כמעט לעולם לא מרגישים הססנות או רעידות מן המנוע, ומבחינה זאת צריך להסיר את הכובע בפני מהנדסי החברה.
לשילוב עם תיבת ההילוכים הרובוטית בעלת מצמד כפול ו-7 יחסי העברה יש נקודת תורפה אחת, לא מבוטלת, שהיא הססנות ואיטיות בתחילת נסיעה – גם כתוצאה מאספקת כח לא מספק בשלב הזה וגם מן האיטיות של התיבה, אשר ככל הנראה נועדה להגן עליה ולהאריך את חייה.
ההספק של המנוע מרשים אמנם, 120 כוחות סוס, אבל המומנט שלו – רק 17.5 קג"מ, חלש יחסית. עם זאת, בחיים האמיתיים, ולמעט ההססנות הראשונית, מתקבלים ביצועי מנוע יעילים, שימושיים ונעימים עם מכונית שמגיבה עם נכונות להאיץ ולשמור על מהירויות שיוט ראויות מרגע שהיא בתנועה. סביר להניח שכל מי שינהג באופן רגוע יצליח לחלץ מן המנוע הזה תצרוכת דלק חסכונית מכפי שאני הצלחתי, אבל עם מכונית חדשה ומנוע שטרם "נפתח" כל מה שסטוניק איפשר לי היה בין 12 ל-13 קמ"ל (ו-11.5 קמ"ל במשאבת הדלק). זה לא נתון מאד מרשים עבור מכונית קטנה וקלה יחסית.
בטיחות, אבזור
הכח של קיה להפתיע, עוד עם 'ספורטאז", התבטא באמצעות רשימה מרשימה של מערכות בטיחות שמוצעות כסטנדרט גם ברמת האבזור הבסיסית, וזאת כוללת בלימה אוטונומית עד למהירות 80 קמ"ש (ודימום מנוע אוטונומי במהירויות גבוהות יותר), התרעה מקורית מפני סטייה מנתיב הנסיעה עם היגוי אקטיבי, עמעום אור גבוה למניעת סנוור, התרעת עייפות, מצלמת חניה וחיישני חניה. מדובר, ללא ספק, ברשימה ראויה ומכובדת שלא אופיינית לכל המתחרות אלא רק לחלקן, וכאשר בוחרים ברמות האבזור היקרות מקבלים גם תאורת יום קבועה מסוג LED ופנסים עוקבי פניה.
עם זאת, 'סטוניק' לא מוצעת בישראל עם בקרת שיוט אדפטיבית או עם התרעה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום, ועל אף שהמכונית קיבלה ציון של 5 כוכבים במבחני הריסוק של פרויקט Euro-NCAP חשוב לשים לב שהתצורה הבסיסית שלה (בלי מערכות הבטיחות שמוצעות אצלנו כסטנדרט) קיבלה רק 3 כוכבים. זה קצת מטריד היות שלא כל ההפרש נובע רק מן הפער של מערכות הבטיחות.
ככלל, אחד הקלפים של 'סטוניק' הוא רמת אבזור גבוהה ביחס למחיר, כלומר שהמחיר הבסיסי שלו לא מאד נמוך אבל גם לא גבוה, אבל הוא מציע חבילת אבזור שכדי לקבל אותה אצל חלק מן המתחרים שלו צריך לשלם עוד 10-20 אלף ש"ח.
האבזור הבסיסי כולל מסילות גג, גלגלי 17 אינטש, בקרת אקלים, מסך 7 אינטש ואת מפרט הבטיחות שתואר כאן, רמת האבזור האמצעית (עם מנוע ה-1.0 ליטר) מוסיפה צביעה דו-גוונית ופנסי LED, וברמת 'פרימיום' מקבלים גם דוושות אלומיניום וגלגל הגה בעיצוב ספורטיבי, פנסי ערפל, חיישן גשם וכניסה והתנעה ללא מפתח.
המחיר הבסיסי של 'סטוניק' הוא 108 אלף ש"ח למנוע ה-1.4 ליטר, רמת EX עם מנוע ה-1.0 ליטר טורבו-בנזין עולה 6,000 ש"ח נוספים, וכדי לקנות את רמת 'פרימיום' צריך לרשום צ'ק על סך 119,000 ש"ח. אגב, למרות שמדובר במכונית נוסעים לכל דבר, אופנתית ככל שתהיה, יבואני קיה – מסיבות שיווקיות ותמחיריות שלהם – לא מעניקים לה 5 או 7 שנות אחריות כמקובל בעולם (וגם בחלק מן הדגמים בישראל). סטוניק מוצע רק עם 3 שנות אחריות כפי שמקובל ברכבי הפנאי-שטח של קיה (רמז: סטוניק לא באמת ייראה יותר שטח מאשר 'ריו').
שורה תחתונה
צריך לקחת מאד ברצינות כל הצהרה שמצהירים אנשי טלקאר, יבואני קיה לישראל, וכאשר הם מבטיחים ש'סטוניק' ישחק אותה בשוק שלנו כמו ספורטאז', פיקנטו או 'נירו', הם לא שואלים מה הציבור חושב על המכונית או על התמחור שלה אלא אומרים, למעשה, שהם התחייבו בפני היצרנית הקוריאנית לקנות הרבה מכוניות.
היות ש"מכונית לא זורקים לים", תתכוננו לראות הרבה מאד קיה סטוניק על כבישי ישראל בשנים הקרובות, וזה לא דבר רע מפני שהמכונית הזאת מאד נעימה לעין ויש בה משהו אופנתי ומרענן.
שאלת ה-100 אלף שקלים היא האם ציבור הלקוחות יחשוק ב'סטוניק' יותר מכפי שהוא חושק במתחרים שלו מבחינת המשיכה העיצובית, ואם הוא יחוש שהתמורה למחיר – אשר משקללת גם את עוצמת ונחשקות המותג, האמינות הנתפשת וערך המכירה הצפוי – טובה מאלה שמציעים המתחרים.
יש מכוניות יותר מרתקות מ'סטוניק' מבחינת העיצוב החיצוני שלהן ורוב המתחרות בסגמנט עדיפות עליה מבחינת העיצוב הפנימי ותחושת האיכות של תא הנוסעים, אבל במקרים רבים מה שבסופו של דבר גורם ללקוחות לחשוק במכונית הוא העיצוב החיצוני שלה, וכאן נעשתה עבודה טובה. כמו כל מתחריו סטוניק הוא מכונית סופר-מיני מוגבהת, כלומר שמבחינה שימושית הוא מתאים למשפחות צעירות, רווקים או אנשים אחרי ילדים שחיים ונוסעים בעיקר במרחבים עירוניים, ולזכותו חשוב להדגיש את העדיפות על-פני גרסאות הבסיס של רוב המתחרים ברשימת אבזור הבטיחות.
