קבוצת הפורמולה 1 וויליאמס, אחד השמות הוותיקים והמכובדים בקרקס המהיר ביותר בעולם, נמכרה תמורת כ-180 מיליון דולר לחברת ההשקעות הפרטית האמריקנית דורילטון קפיטל, וכך יורדת מן הזירה הבעלות הפרטית האחרונה בקבוצת מרוצי הפורמולה 1 האחרונה שנושאת את שם המייסד שלה (סר פרנק ווליאמס במקרה זה, ועל פרארי נתווכח בהמשך…).
בשנים האחרונות, בין השאר בגלל מספר שנים עם מעט מאד הישגים אבל גם לנוכח סכומי הכסף האדירים שמושקעים על-ידי קבוצות יריבות, וויליאמס התדרדרה אל תחתית הטבלה, ובאופן טבעי זה יצר קשיים כלכליים שלכשעצמם צמצמו את היכולת של החברה להשקיע בטכנולוגיה מנצחת או להרשות לעצמה את הנהגים המבוקשים ביותר.
דורילטון קפיטל, חברה אמריקנית שמרכזה בניו-יורק ויש לה סניפים במדינות אמריקניות נוספות, רכשה את מלוא הבעלות בקבוצת המירוצים וגם אחזקת מיעוט בחברת ההנדסה המתקדמת של וויליאמס. היא גם לוקחת על עצמה את כלל ההתחייבויות המסחריות של החברה. בהודעה משותפת לעיתונות שפרסמו החברות צוטט יו"ר דורילטון קפיטל, מתיו סאבאג ', כמי שאמר ש: "אנחנו שמחים שהשקענו בוויליאמס ומאוד נרגשים מן הסיכויים של העסק. אנחנו מאמינים שאנחנו השותף האידיאלי לחברה, בזכות סגנון ההשקעה הגמיש והסבלני שלנו אשר יאפשר לצוות להתמקד ביעד שלו – לחזור לקדמת הבמה. אנחנו מצפים לעבוד עם צוות ויליאמס ולסקור לעומק את העסק כדי לבחון לאן להפנות השקעה חדשה".
אנשי דורילטון מסרו שאין בכוונתם להעתיק את מרכז החברה או את פעילותה אל מחוץ לבריטניה.
פרארי, אחת ה"מייסדות" של הגראן פרי וככל הנראה הקבוצה המתמידה ביותר בהיסטוריה של פורמולה 1 נושאת אמנם את שם המייסד שלה, אנזו פרארי, אלא שקבוצת המירוצים שייכת לחברת פרארי שבעצמה שייכת בחלקה למשפחת אניילי וברובה למשקיעים שונים בהיותה חברה ציבורית. גם מקלארן, שנוסדה בשנת 1970, נקראת אמנם על-שם נהג מירוצים – ברוס מקלארן – אלא שכבר מימיה הראשונים, לאחר שמק-לארן עצמו נהרג בתאונת אימונים, היא הייתה שייכת בעיקר לרון דניס, ואילו קבוצת מק-לארן כולה שייכת למספר חברות השקעות. וויליאמס, לעומת שתי אלה, אמנם יותר צעירה בספורט המוטורי ובכל זאת היא אחת מחברות "הקליקה הישנה". המייסד שלה, סר פרנק ווליאמס, היה בעצמו נהג מירוצים לפני שייסד את קבוצתו בשנת 1977. מבחינה זאת אפשר לומר שהיה משהו רומנטי בקבוצה משפחתית קטנה מול כאלה שנתמכות או שייכות ליצרניות רכב ענקיות.
וויליאמס הייתה אחת הקבוצות האהובות והמצליחות בשנות ה-80 וה-90, שבמהלכן (וגם בתחילת שנות ה-2000) רשמה תשע אליפויות יצרנים, שבע אליפויות נהגים, עשרות ניצחונות וגם לא מעט חידושים טכנולוגיים. מול ההגה של מכוניותיה ישבו בין השאר אלן ג'ונס, קקה רוזברג, נלסון פיקה, נייג'ל מנסל, אלן פרוסט, דיימון היל, ז'אק וילנייב, מאריו אנדראטי, ניקו רוסברג, ג'ייסון באטון ורבים וטובים אחרים.
בעונות 2014-2015 נדמה היה שווליאמס עושה קאמבק, במידה רבה בזכות מרצדס, אלא שמאז עונת 2016 היא צללה עמוק לתחתית הטבלה. מירוץ אחרון שבו זכתה היה בשנת 2012 וההתייצבות האחרונה על הפודיום הייתה במקום השלישי בגרנד פרי אזרבייג'ן 2017. בעונה שעברה גרדה קבוצת וויליאמס נקודה אחת בלבד, ואם לא סופרים את 2020 המוזרה זאת גם הייתה העונה הגרועה ביותר בתולדותיה (מאז עונת 2018, כולל, צברה הקבוצה רק 8 נקודות).
קבוצת ווליאמס מנוהלת בפועל על-ידי ביתו של פרנק, קלייר וויליאמס, אשר מסרה בהודעתה לעיתונות: "זה אולי סוף עידן של וויליאמס כקבוצה בבעלות משפחתית, אבל אנחנו יודעים שהיא עוברת לידיים טובות. המכירה מבטיחה את הישרדות הקבוצה והחשוב מכל הוא שזה יספק לה דרך להצלחה".
סימני תקווה – גם עבור הישרדותה של קבוצת ווליאמס וגם עבור חובבי הספורט המהיר בעולם – מפיח כעת "הסכם קונקורד" חדש, שמיני בהיסטוריית ההסכמים בין קבוצות הפורמולה 1 לבין ההתאחדות העולמית לספורט מוטורי (FIA). הסכם זה נועד לצמצם את היתרונות הטכנולוגיים שמהם יכולות ליהנות קבוצות עם תקציבים לא מוגבלים. עשר הקבוצות שמתחרות בפורמולה 1 חתמו בשבוע שעבר על הסכם שיגביל, החל מעונת 2022, את תקציבה המרבי של כל קבוצה ל-145 מיליון דולר לעונה, ובמקביל גם יוצר חלוקת הכנסות שוויונית יותר מחסויות ושידורי טלוויזה. עבור משפחת וויליאמס, כך מסתבר, ההסכם הזה הגיע באחור.
