הבוקר נודע כי הלך לעולמו דניאל פאר, מדור המייסדים של הטלוויזיה הישראלית. קצת נוטים לשכוח, אבל לפאר בעל הקול הסמכותי, המלטף, מלא האמינות ובעל העברית המופלאה יש מניות רבות בעיצוב הזהות הישראלית דרך המרקע. מבט, כלבוטק, האירוויזיון הראשון. תחנות דרך החקוקות אצל כל מי שנולד לפני שנות ה-90' – ערש הטלוויזיה המודרנית בישראל וסוף עידן הערוץ הבודד.
עבורי, ועבור לא מעט אנשים חובבי רכב, דניאל פאר יהיה מזוהה עם תכנית אחת: על גלגלים. תכנית הרכב הראשונה בישראל, שהפכה לקאלט ברבות השנים. אני לא יודע אם דניאל באמת היה חובב רכב, אבל יחד עם יכולות ההגשה המוכחות שלו, הגישה העניינית והמימיקות בקול האגדי לצופה לא היה ספק שהוא בתוך העניין. לפחות בחצי השעה של התכנית אותה ניווט במיומנות של GPS בעידן שכולו אנלוגי.
צריך להגיד את האמת. במבט לאחור וגם בראייה של התקופה, על גלגלים הייתה תכנית "כבדה" שעסקה בעניינים ברומו של עולם: תחבורה, בטיחות, תחזוקת הרכב. היא סיפקה מידע שימושי וצרכני למשתמשים במכונית. לא עבור אלו שהמכונית היא עבורם יותר מכלי תחבורה. כמובן שנמנע מלגעת בסוגיות פוליטיות ולצאת נגד הממסד ומשרד התחבורה בגישתו הארכאית. אנחנו מדברים על ערוץ 1.
כל המרכיבים שהמדיה הנרחבת מספקת היום לחובבי הרכב לא היו קיימים בעל גלגלים.
מבחני דרכים מצולמים? מי שמע על זה.
תערוכות רכב עולמיות? בקושי יש תקציב למכוניות באולפן (ואני לא אתפלא אם מכוניתו של פאר עצמו נכחה בחלק מהתכניות).
דגמים חדשים מהארץ ומהעולם? לא היו יחצ"נים שיזינו את המדיה.
ספורט מוטורי? לא נעודד את הנוער לחוליגזיות.
לתכנית קראו על גלגלים, אבל היא כמעט לא יצא המאולפן. אם כבר יצאה היה זה לרוב לכתבות יומן הסוקרות תופעות בכבישים. אולי פעם התפלקה לה איזו כתבה על רכבי אספנות. מידי פעם שולבו גם כתבות קנויות שיתאימו לקו המערכתי התכליתי שנועד לספק מידע על השימוש ברכב, לא חלילה אם רציתם להתעדכן בנעשה בעולם. בשביל מה אתם צריכים את זה? תגידו תודה שאנחנו משדרים בצבע.
אבל מצד שני, תסתכלו על טופ גיר של אותה התקופה. היא אמנם סיפקה את אותם דברים שעל גלגלים נמנעה מהם, אבל הכל הוגש בקצב מיושב, אפרורי, מעונב. שום זכר לטירוף והשנינות של קלארקסון ושות' בשנות ה-2000'.
לא היה אפשר לצפות למשהו אחר מהערוץ הממלכתי היחיד. גם מתיחת הפנים שעברה התכנית בראשית שנות ה-90', עם שינוי הקצב שהחדיר ערוץ 2 לתודעה לא שינתה זאת. הניסיון להתאימה לתכנים מודרניים על גבר על החשיבה המפא"יניקית שעדין שררה במסדרונות רשות השידור. כתבה מצולמת על ב.מ.וו 840 במחיר של דירה שהגיש ב.מיכאל יבדל"א הייתה בגדר יציאה חד-פעמית. רגע לפני שהורידו את השלטר סופית על התכנית.
עדין, למרות אין ספור מגרעותיה, זו עדין הייתה תכנית הרכב הראשונה בישראל. זו שילדי שנות ה-80' כמוני ציפו לראותה פעם בשבוע רק בשביל לצפות במכוניות על המסך הקטן, הגם שלרוב לא היה לנו שמץ על מה העניין כשמדברים על תקנות תעבורה, זהירות בדרכים ואיך לייבש את הדיסטרוביוטור (סליחה, המפלג) בחורף. אני מודע לרומנטיקה הנוסטלגית המוגזמת, אבל דניאל פאר היה הדמות לה נשאנו עיניים כדי לשאוב מידע על תחום שכל כך סקרן אותנו כילדים ולא ידענו מאיפה. מי חלם אז על האינטרנט.
למרבה הצער דניאל פאר נעלם מהמרקע מהר מידי, וגם לתכניות הרכב בישראל לקח הרבה זמן כדי לעשות קאמבק אל המסך הטלוויזיוני שמעדיף לספק גירויי ריאלטי מהונדס מלאי זוהר חלול.
לדניאל פאר שמורה זכות הראשונים, שהוביל את תכנית הרכב הראשונה בעברית במדבר מוטורי צחיח. וזה לא עניין של מה בכך.
היה שלום דניאל פאר, וד"ש לג'ו קריידן
