קבוצת פיג'ו-סיטרואן, אשר זה לא מכבר השלימה את רכישת אופל מידי ג'נרל מוטורס, שולפת כעת את השפן אשר עמד ככל הנראה מאחורי ההחלטה לרכוש את המותג הגרמני. החברה בחרה בעיר אטלנטה שבג'ורג'יה כמקום מושב ההנהלה האמריקנית שלה, עם חזרתה אל השוק העשיר ביותר בעולם לאחר עשרות שנות היעדרות.
לארי דומיניק, נשיא PSA צפון אמריקה, אישר אמש שהחברה בחרה באטלנטה לאחר שבחנה את "הקהילה המקומית, הסביבה העסקית הכוללת, רמת החיים ומערכת האוניברסיטאות, ובעיקר את היכולות המקומיות בתחומי טכנולוגיה, חדשנות, ניידות ותרבות רכב". לפי פרסומים שונים נמצאת פיג'ו-סיטרואן בעיצומם של הליכי גיוס של עובדים בג'ורגי'ה, מדינה שבה ממוקמות גם הנהלותיהם של החטיבות הצפון אמריקניות של מרצדס ופורשה.
עד כמה מדובר בחדשות מרגשות עבורנו, או דחופות? כדי לקבל תשובה ברורה לשאלות האלה ניאלץ כנראה להתאזר בסבלנות היות שמנכ"ל החברה, קרלוס טווארס, אמר בשבוע שעבר, במסגרת תערוכת דטרויט, שתאריך היעד שלו לחזרה אל השוק האמריקני הוא רק בעוד 8 שנים, כלומר בשנת 2026. עם זאת, סביר שטווארס התייחס לייצור ממשי של מכוניות במפעל אמריקני, בעוד שהקמת מטה באטלנטה כבר כעת מעידה בסבירות רבה על הכוונה להקים עוד קודם לכן את רשת ההפצה ההכרחית לשיווק רכב באמריקה.
פיג'ו וסיטרואן מכרו מכוניות בארה"ב עוד מלפני מלחמת העולם השנייה, ועד לאחר משבר הנפט של 1973 במקרה של סיטרואן, ומלחמת המפרץ הראשונה במקרה של פיג'ו: סיטרואן חדלה את מכירותיה בצפון אמריקה בשנת 1974 ופיג'ו בשנת 1991. גם אופל, אשר מאז תחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת נמצאה בבעלות ג'נרל מוטורס, מכרה מכוניות בארה"ב אם כי בעיקר בעקיפין, תחת שמות מותגים של ג'נרל מוטורס.
לקראת ולאחר הרכישה של אופל בידי פיג'ו-סיטרואן אמרו קברניטי החברה שהם מתכוונים למנוע "קניבליזציה" בין שלושת המותגים על-ידי הדגשת המיצוב הגרמני של אופל והתמקדות בשווקים שמעריכים את התוצרת הגרמנית ומוכנים לשלם תמורתה פרימיום. השוק הצפון אמריקני, גם אחרי משבר 'דיזלגייט', הוא שוק שבהחלט מעריך תוצרת גרמנית בכלל, ובתחום הרכב בפרט, ובשונה מג'נרל מוטורס עבור פיג'ו-סיטרואן השוק האמריקני כיום הוא שוק בתול לחלוטין, כלומר שפוטנציאל הגידול בהיקף המכירות עצום.
אופל, כך מעידה התוכנית האסטרטגית של פיג'ו-סיטרואן לגביה, תמוקד בכלי רכב עם הנעה אלטרנטיבית – בעיקר במכוניות היברידיות וחשמליות, אבל התרומה הגדולה ביותר שלה עבור הרוכשת נעוצה דווקא בקשרי העבר שלה עם ארה"ב בכלל וההיכרות של עובדים בחברה עם תקינת הרכב האמריקנית בפרט.
מדוע ג'ורג'יה?
"הבית" של יצרניות הרכב האמריקניות נמצא במדינת מישיגן שבצפון ארה"ב, "עיר הבירה" של כלל תעשיית הרכב היא דטרויט, ואילו שוק הרכב הגדול והעשיר ביותר מבין כל מדינות ארה"ב נמצא בצד השני של הרפובליקה – במדינת קליפורניה. מדוע, אם כן, בוחרות יצרניות רכב רבות, בהן גם יונדאי-קיה, ניסאן, הונדה ופולקסווגן, לבנות את מפעלי הייצור שלהן בג'ורג'יה ובאלבמה הסמוכה אליה?
תשובה אחת היא הטבות מס ותמריצים שונים שג'ורג'יה ואלבמה מעניקות למי שמקימים בשטחה מפעלי ייצור, וסיבה לא פחות חשובה, אולי אף יותר, היא שאין במדינות אלה חובת התאגדות באיגודי העובדים הגדולים של תעשיית הרכב. אך לפני כשבועיים הכריזו טויוטה ומאזדה על תוכנית להקמת מפעל ייצור חדש באלבמה, וזה מצטרף אל יותר מ-300 מפעלים ועסקים מתחום הרכב שפועלים באזור ומעסיקים קרוב ל-30,000 עובדים.
ובמה כל זה משנה לנו, בפינה שלנו של העולם?
תשובה ראשונה היא שכדי להצליח בשוק האמריקני יזדקקו אנשי פיג'ו-סיטרואן-אופל לכלי רכב מתאימים – כלומר לקרוסאוברים ומכוניות משפחתיות גדולות. בראש פירמידת הדגמים הנוכחית של פיג'ו-סיטרואן נמצאים כיום דגמי 508, 5008 ואינסיגניה, אבל כדי להצליח באמריקה צריך לחשוב עוד יותר בגדול ולהיכנס לקטגוריות חדשות – מה שאומר היצע דגמים גדול יותר גם עבורנו, בישראל.
בנוסף, היות שהשוק שלנו מקבל גם תקינה אמריקנית, הרי שכל מה שייוצר על אדמת ארה"ב יהיה בעל פוטנציאל להיות מיובא לישראל – בעיקר בעידן שבו מערכות ההנעה יהיו היברידיות או חשמליות מלאות.
"רגל בשוק האמריקני" יכולה גם לחזק את החברה הצרפתית, בהנחה שהיא תצליח שם מבחינה עסקית, ולאפשר לה להתמודד טוב יותר מול יצרניות אחרות, אם כי עוד חזון למועד.
