חקיקה קטלנית: האם החמרת הענישה של נהגים שגרמו לתאונות קטלניות תספק את רגש הנקם או תמנע את התאונה הבאה?

ביום ראשון הקרוב (9.3) תדון ועדת השרים לענייני חקיקה בטיוטת חוק ממשלתית, שאמורה להחמיר משמעותית את ענישתם של נהגים המעורבים בתאונות דרכים קטלניות. בטיוטת החוק המקורית, שהופצה כבר לפני יותר משנתיים, נכללו שתי עבירות חדשות של המתה: "המתה בקלות דעת", שעונשה המרבי יהיה תשע שנות מאסר, ו"גרימת מוות בהתרשלות רבתי", שעונשה המרבי יהיה חמש שנות מאסר.

טיוטת החוק מבוססת על עבודתה של ועדה ציבורית בראשות פרופסור מרדכי קרמניצר, שקבעה בין השאר שהחוק כיום מקל עם נהגים המעורבים בתאונות קטלניות. "מקצת ממעשי ההמתה בתאונות דרכים הם מקרי גבול מובהקים בין עבירת ההריגה לבין העבירה של גרימת מוות ברשלנות", כתבו חברי הוועדה, "ואכן עונשי המאסר המוטלים על נאשמים המורשעים בהריגה בנסיבות של תאונות דרכים, הינם קלים יחסית".

העונש המרבי בגין הריגה הוא מאסר של 20 שנה, בזמן שהעונש בגין גרימת מוות ברשלנות הוא עד שלוש שנות מאסר. "ראוי ליצור מדרג נפרד למעשי המתה בקלות דעת", קבעה ועדת קרמניצר, "בין היתר מתוך הערכה כי חלק, ואולי אף רוב, המקרים של תאונות דרכים חמורות, שהיום מוגדרים כהריגה, ייכללו בהגדרה זו". נראה שבוועדה קיוו שהעבירה החדשה תקבע רף ענישה חדש (עד תשע שנות מאסר), שיביא בפועל להחמרת עונשיהם של נהגים המורשעים בגרימת תאונות קטלניות.

ההבדל בין קלות דעת ורשלנות

קלות דעת, לפי הגדרתה בחוק כיום, מחייבת הוכחת מודעות של הנהג (להתנהגותו, לנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה), ובנוסף נדרשת הוכחה לפיה הנהג נטל סיכון בלתי סביר וגרם לתוצאה. בדו"ח ועדת קרמניצר, מובא מקרה לדוגמה של קלות דעת: "הימלטות בנהיגה פרועה מידי המשטרה, המסתיימת בדריסתו של שוטר המסמן לנהג לעצור, אך (כאשר) האחרון מקווה שהשוטר יקפוץ הצידה".

במקרים כאלה נראה שרבים יסכימו על כך שנדרשת ענישה מחמירה. אך ניסיון העבר, המתבטא בפסיקת בתי המשפט בעשרות השנים האחרונות, מלמד על כך שהפער בין קלות דעת ורשלנות (שבה נהג אינו מודע לאפשרות לגרם התוצאה) הוא לעתים דק מאוד. מאחר שבמקרים רבים מעדיפים בתי המשפט את גרסת המשטרה (ועל כך מעיד שיעור הרשעות של יותר מ-90% מן הנאשמים), עלול להיווצר מצב שבו מי שאשם ברשלנות בלבד יורשע דווקא בהמתה בקלות דעת, ויישלח למאסר ממושך.

במקביל לקביעת העבירה (החדשה) של המתה בקלות דעת, הציעה ועדת קמרניצר לקבוע עבירה חדשה נוספת של הריגה ברשלנות רבתי – עבירה שתהווה מעין השלמה של "הטיפול" בנהגים המעורבים בתאונות קטלניות. על-פי דו"ח הוועדה, "(מומלץ להוסיף) עבירה של התרשלות רבתי, שתאופיין ביסוד נפשי של רשלנות, לו נלוותה נהיגה מסוכנת, ושהעונש בצידה יהיה חמור מהעונש בצד עבירת גרימת המוות ברשלנות".

ואולי לא צריך מאסר בכלל?

ההמלצות של ועדת קרמניצר עוררו ביקורת בקרב משפטנים, ואף מצד חלק מחברי הוועדה. נציגי הסנגוריה הציבורית בוועדה התנגדו לקביעת עבירת של גרימת מוות בהתרשלות רבתי – עבירה שתעמוד מעל העבירה הקיימת כיום, של גרימת מוות ברשלנות. בלשכת עורכי הדין אף הציעו לבטל לחלוטין את עונש המאסר למי שמורשע בגרימת מוות ברשלנות, ולהמירו בעבודות במאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

"הרשלן, בניגוד לאדם הפועל מתוך מחשבה פלילית, אינו מודע לקיום הנסיבות או לאפשרות גרימת התוצאה", כתבו נציגי הסנגוריה הציבורית בדעת מיעוט, שצורפה לדו"ח שהגישה ועדת קרמניצר. "בעוד הדרישה הנורמטיבית בהתנהגות מתוך מחשבה פלילית להימנע מעשיית מעשה היא טבעית, בשל קיומה של מודעות אצל העושה (למשל – הנהג, ש.ה), הדרישה לעשות כן בהתנהגות רשלנית היא כבדה ומרחיקת לכת".

עין תחת עין

בסנגוריה הציבורית ובלשכת עורכי הדין ייצגו עמדה מוכרת, לפיה עונשי מאסר למי שמורשעים ברשלנות אינם יעילים, פוגעים קשות ושלא לצורך באזרחים שהם לרוב נורמטיביים, וגם מסבים נזק כלכלי מיותר לחברה בכללותה. במקרים רבים, בייחוד בתחום התעבורה, ענישה של מי שמורשע ברשלנות מקיימת רק צידוק אחד של הענישה הפלילית – צידוק הגמול, שהוא למעשה בבחינת "עין תחת עין". אלא שבכל הנוגע להתרעה, של הכלל או של הפרט, בכלל לא ברור אם קביעת עונש מאסר ארוך מבעבר תרתיע את מי שאינו מודע למשמעויות התנהגותו, נסיבות המקרה או לאפשרות לגרימת התוצאה הקטלנית.

ביקורת נוספת בעניין עבירת הרשלנות החדשה נוגעת לעונש המרבי שנקבע בצידה – חמש שנות מאסר. על-פי חוק העונשין, העונש המרבי לעבירות רשלנות הוא שלוש שנות מאסר, ולכן בעבירה החדשה יש משום חריגה מהרף שקבוע בחוק. יש גם מי שסבורים כי ההצעה פוגעת באופן בלתי-מידתי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בכך שהיא מטילה על אדם עונש חמור משמעותית ממידת אשמתו המוסרית.

כדי להתמודד עם הביקורת בעניין עבירת הרשלנות החדשה, שכוללת גם הגדרה חדשה ובעייתית של רשלנות, יתכן שבמשרד המשפטים יבחרו לחלק את טיוטת החוק לשני חלקים – האחד, שעוסק רק בעבירות ההמתה (רצח, המתה באחריות מופחתת והמתה בקלות דעת), יקודם, ואילו החלק שעוסק בעבירות רשלנות "ינותק", ויקודם בנפרד.